החליפה של האיומים

אם הנושא הבוער בעולם הריצה הוא קצה גבול יכולת האדם, בעולם המים דווקא מתעסקים בסוגיה אחרת - קצה גבול הטכנולוגיה, בידיעה שלא באמת קיים דבר כזה. קשה לדעת מהו היקף המשתמשים בסמים אסורים בקרב השחיינים. על הסטרואידים, ההורמונים ועירויי הדם לא כולם שמעו בעולם הזה. מה שבטוח, כולם מכירים שם טוב מאוד מושגים כמו הידרו-דינמיקה, חומרים פולימריים, נענוע שרירים ו-ויברציות של העור.

לאצן יוסאין בולט, שמנסה להצטייר כאתלט הטהור ביותר, קשה לשכנע את העולם שהיכולת שלו לרוץ 100 מטרים ב-9.72 שנ' היא טבעית לחלוטין. לעומת זאת, נראה שעל כל מדליה אולימפית ושיא עולמי שישיג מייקל פלפס באולימפיאדת בייג'ינג ישבחו יותר ויותר את חליפת ה"ספידו LZR רייסר שלו". למעשה, כמעט אחרי כל אחד מ-14 שיאי העולם שנקבעו ב-2008, שיבחו את הפיתוח החדש של יצרנית בגדי הים הבריטית, שלא מסתפקת רק בשליטה בשוק מוצרי ספורט המים בעולם – היא גם רוצה בלעדיות.

חליפת השחיה החדישה של ספידו הושקה בפברואר 2008. מאז היא "כיכבה" בארצות הברית, אירופה, אוסטרליה ויפן, והפכה מיד לנושא הבוער ביותר בשולחנות הדיונים של פינ"א (התאחדות השחיה הבינלאומית). מי שהשתמש בה דיווח על שיפור מיידי ושיאים אישיים, או שפשוט אמר: "הרגשתי כמו טיל שמשוגר מהקיר" (הציטוט השווה מיליונים שייך למייקל פלפס). מי שצפה מהצד ב"מעשי הפלאים" האלה ונשאר מחויב לספונסר אחר של חליפות שחיה, טען לקיפוח, חוסר שוויונית והיעדר חוקתיות.

שחיינים מצרפת, איטליה ודרום אפריקה התלוננו על החליפה החדשה, רק שתוך כדי המאבק שלהם, הם הבינו שלמעשה אין יותר מדי על מה להתלונן: א. הם טענו שיש להם הסכמים עם חברות אחרות בעלות טכנולוגיות פחות מתקדמות, רק שבמקביל הקולגות שלהם התרו חוזים ועברו ל"ספידו" – החליפה שנגישה לכל אחד לפי הצהרות החברה. ב. הם טענו לחומרים אסורים שהם חלק מהתרכובת החדשה של החליפה, כמו למשל חומר פולימרי – גם כאן הטענות שלהם היו חסרות בסיס. ג. עיקר המאבק היה סביב "שטיפות המוח", לטענתם, של אנשים רמי דרג, כמו למשל מאמן נבחרת ארצות הברית מארק שוברט, שדאג כביכול ל"פרסומת סמויה", וחזר וטען כי שחיין שרוצה לשבור שיא חייב ללבוש חליפת "ספידו".

האמריקאים והאוסטרלים התלהבו – אחרי הכל שיתוף הפעולה בין שתי מעצמות השחיה הגדולות בעולם ל"ספידו" נמשך כבר הרבה שנים, ומדובר למעשה בעוגן של החברה. האירופאים העדיפו להישאר נאמנים לחברות איטלקיות כמו "ארנה" ו"דיאנה", אבל רבים מהם נכנעו מהר מאוד, במיוחד אחרי שראו את אלאין ברנאר האלמוני יחסית שובר את שיאי העולם ב-100 ו-50 חתירה באיינדהובן. "מטה המאבק" קוצץ בצורה משמעותית, אבל המשיך לשחרר הצהרות כמו "סמים על קולבים" ו"סימום טכנולוגי". זה לא ממש עזר ובפינ"א החליטו לאשר סופית את החליפה לקראת המשחקים האולימפיים.

אז מה יש בחליפה הזאת שכל כך משגע את עולם השחיה? מדובר בפיתוח חדשני של "ספידו" ומדעני נאס"א. כן, ספידו של שנות האלפיים כבר לא חושבת על העיצוב המושלם לתחתון המיתולוגי שנועד לגוף המושלם – ספידו של שנות האלפיים מעסיקה מדענים מתחום הנדסת החלל והתעופה, שמחשבים כל נתון שיסייע להקטנת החיכוך בין הגוף למים, ניענוע השרירים והוויברציה של העור. במילים פשוטות יותר – המטרה היא לתת לשחיין תנאים של כריש. בהקבלה – זה כמו שימציאו נעל כדורגל שתשפר באופן מוכח את עוצמת הבעיטה בכדור.

ולמה שלא יעברו לשחות איתה בכל העולם? כאן בדיוק נמצאת הבעיה. שלא כמו בגלשני רוח, שם מחליטים על דגם אולימפי אחיד לכולם (בעבר "מיסטרל", כיום "ניל פרייד"), ישנה תחרות גדולה מאוד בין יצרניות בגדי הים. בכל זאת, מדובר בבגד ים ולא בכלי תחבורה, ומי בכלל חשב על הבדלים כל כך משמעותיים לפני עשר שנים? יכול להיות שבעתיד ינהיגו שיטה אחרת, אבל כיום יש ל"ספידו" מתחרים, ולא מעט שחיינים מהצמרת העולמית קשורים לחוזי עתק עם חברות אחרות, בעיקר עם "ארנה". רובם התמרמרו על קדמת הטכנולוגיה של "ספידו", מאחר שהם לא יכולים ליהנות ממנה. לור מנאדו, רונאלד שומן, לזלו צ'ה, פיליפו מאניני, פרדריקה פלגריני ועוד רבים וטובים – כולם מחויבים לחברה האיטלקית, שמדעניה עבדו בחודשים האחרונות שעות נוספות במטרה להשיק פיתוח חדש כתגובה לזה של ספידו.

שומן הדרום-אפריקאי, אלוף העולם ב-50 פרפר, התייחס לאחרונה לנושא הזה ואמר: "הגמרים באולימפיאדה יהיו מבוססים על מאבקים בין טכנולוגיות. חבל שהיום אף אחד לא יכול לנצח רק בזכות הכישרון שלו, כמו שעשה בזמנו אלכסנדר פופוב (ששחה ב"תחתוני הספידו" המקוריים)". לגבי לור מנאדו, לא ברור אם מלכת השחיה הצרפתית בשנים האחרונות נלחצה מעצם העובדה שהיא מחויבת ל"ארנה", אבל לאחרונה היא הפסידה במשחה ל-400 חופשי לראשונה אחרי ארבע שנים. זה קרה באליפות צרפת, וכל מה שהיה לה להגיד בתום המשחה היה: "אני רק מחכה לחליפה החדשה של ארנה". אולי זה בכלל היה הפסד מכוון כדי ליידע את הציבור לגבי הדגם החדש? כבר אי אפשר לדעת עד לאן אנשים יכולים להגיע.

הצרפתים והאיטלקים ממשיכים להילחם, אבל היפנים כבר נכנעו. בשנים האחרונות חברות ציוד הספורט היפניות "מיזונו" ו"אסיקס" השתלטו על שוק חליפות השחיה המקומי, בזכות חוזי אימוץ עם שחיינים יפנים בכירים – במרכזם האלוף האולימפי מאתונה, קוסקיי קיטאג'ימה. בעקבות הקצב המטורף של שבירת שיאי העולם, החליטו היפנים לנסות את חליפות ספידו במקביל לחליפות שלהם בתחילת יוני. קיטאג'ימה שחה לא רע עם ה"מיזונו" במוקדמות, ניסה בהמשך את ה"ספידו", וזה נגמר בשבירת השיא העולמי ב-200 חזה – שיא שהיה שייך למתחרה מספר 1 שלו, ברנדן האנסן האמריקאי.

קיטאג'ימה הודה שאין מה להשוות. קרוב לוודאי שבסיטואציה אחרת או במדינה אחרת היו מפעילים עליו לחצים, בסך הכל מדובר במגה-סטאר שמודה שהספונסר שלו לא מספיק טוב – דבר שיכול וצריך לפגוע באופן משמעותי במכירות של החברה. מצד שני, אין דבר חשוב יותר ליפנים מאשר להשמיע את ההמנון שלהם כמה שיותר פעמים על אדמת בייג'ינג במשחקים האולימפיים. קיטאג'ימה ישחה באולימפיאדה עם "ספידו", וב"מיזונו" אפילו נתנו לו את ברכת הדרך, הודו שהמתחרים שלהם פשוט טובים יותר, והבטיחו לתת להם פייט בעתיד. כמו קיטאג'ימה, גם שאר שחייני הנבחרת היפנים ישחו בבייג'ינג עם "ספידו".

בכל מה שקשור לנציגים הישראלים לאולימפיאדה, אין מה לדאוג. "ספידו" מלווה אותם ואת הוועד האולימפי הישראלי כבר כמה שנים טובות, ובבייג'ינג גם הם ייהנו מהחליפה החדישה. מבחינתם, אולי היה עדיף אם יותר שחיינים מהעולם היו שוחים בחליפות פחות מתקדמות. מבחינת הצדק, ספק אם נראה יותר מדי ממנו בבריכת ה"אקווריום" בבייג'ינג, שתשמש כזירה למלחמת היצרנים.

יש כאלה שטוענים כי ספורטאים צריכים להתייצב לתחרויות בתנאים שווים. יש את אלו שטוענים כי ציוד מתקדם, כמו מחבטי טניס וגולף, נעלי כדורגל וריצה, אופני מירוץ ששווים מאות אלפי דולרים ואותן חליפות שחיה – זה חלק מהעניין בספורט. על אחת כמה וכמה כשמדובר בענפים שזוכים לחשיפה העיקרית שלהם אחת לארבע שנים. מה הם היו עושים בלי המלחמות של החברות הגדולות, שמספקות להם את זכות הקיום? רוצים שוויון? תחפשו במקום אחר. רוצים שיאים? בואו לבריכה.