פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ניצחון הבינוניות

        ההחתמה של ג'ייסון וויליאמס, כמו גם המועמדות של שחקנים דוגמת ארז כץ ואנדודי איבי, מעידים על כך שבמכבי ת"א החליטו לכוון נמוך העונה. העיקר שאין שם פאניקה

        טום ווייטס, אדם שלא ברור מה היה יותר גדול – שיכור או כותב, שר שלושים שנה לפני שסקארלט ג'והנסון שחטה לו חלק מהמלודיות: "I don't have a drinking problem, except when I can't get a drink". ווייטס, איש שהעביר את ההאנגאובר של הבוקר עם כוס וויסקי, ואחד שהגרון שלו נשמע כאילו הצ'ייסר מיד אחר כך היה מדורה, אמנם כתב בעיקר על שיכורים ולוזרים, אך פיסות גאונות תופסות גם בתחומי החיים האחרים. תשאלו את אריק ברמן. הוא לא יידע, אבל תשאלו.

        בכל אופן, עושה רושם שהמשפט הזה, מתוך שיר המופת Bad Liver And A Broken Heart תקף, בשינוי קל, לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב בעונה הבאה. במועדון הצהוב לעולם לא נכנסים לפאניקה. לעולם לא. כאילו, חוץ מכשהם בפאניקה. ואם הפאניקה שטה מתחת לציבור בהחתמתו של אפי בירנבוים, היא צריכה לצוף כעת, עם הבאתו של ג'ייסון וויליאמס לקבוצה.

        נתחיל באפי. כן, הוא ראוי. אוקיי, הוא ככל הנראה המאמן הישראלי הטוב ביותר שבמכבי תל אביב היו יכולים להשיג. כמובן, הוא שועל-קרבות-וותיק-וגם-פיני-הגיע-ממעמד-כזה-בזמנו-ותראו-מה-נהיה-ממנו, ועם זאת, בהחתמת מאמן בני השרון בעבר מכבי מצהירה את שכולנו ידענו בשקט, ואת שפחדה לצעוק לעולם בקול רם בשנתיים האחרונות: משהו אצלנו שבור, ובמקום לתקן אותו נדביק בסלוטייפ בינתיים. עם אפי בירנבוים בכסא הנהג, קשה לראות את המרצדס הצהובה עוצרת בכל תחנה מלבד אליפות המדינה. סביר שגם הגביע ישוב לחוש זרועות שחקנים אדישים שלא מבינים את חשיבותו. אבל עם יד על לב מלא בסימפטיות, האם מישהו באמת חושב שאפי בירנבוים מסוגל להביא את מכבי תל אביב להישגים באירופה? לפיינל פור?

        בין אם החתמתו של אפי היתה סוג של פשרה בין מקבלי ההחלטות שבהנהלת מכבי תל אביב או לא, זה פחות רלוונטי. הנקודה היא שהמועדון הצהוב, שהתרגל להסתכל אל השמים ולסמן מטרה, פתאום נשאר עם שתי רגליים על הקרקע; לעוף זה בסדר, אבל כרגע יותר חשוב לא ליפול. במקום לשפוך מיליון יורו על מאמן אירופי מהשורה הראשונה, או מיליון וחצי על בלאט או גרשון, במכבי החליטו ללכת עם זה שצפוי להשיג את המינימום, מטרה שאמנם מרגישה כמו הישג לאור השנתיים האחרונות, אך היא אנטי-מכביסטית בהגדרתה.

        עוד יום רע למכבי

        ואז מגיעה החתמתו של ג'ייסון וויליאמס, שחקן שגדולתו נעוצה בליגה בה הוא משחק: הוא יוביל כדור, כי אף אחד מהשחקנים ששומרים עליו לא מסוגל ללחוץ, הוא יזרוק מבחוץ, הוא ישחק בפנים. מיס-מאץ' מהלך בליגה ששקלה לשנות את שמה מליגת ווינר ל"ליגת מיס-מאץ'", אם רק השם היה מתגלגל יפה יותר על הלשון. ביורוליג, ג'ייסון וויליאמס הוא לא יתרון בעמדה מספר 4, ובטח לא בעמדה 3. האם הוא יכול להיות שחקן ספסל יעיל למספר דקות באירופה, וסוג של שחקן שישי או שביעי בליגה המקומית? כמובן, זה כבר הוכח. אבל זו לא הנקודה.

        סביר להניח שבמכבי תל אביב לא בונים על וויליאמס כעל הפרנצ'ייז פלייר שלהם. במצב נורמאלי, זה שרוב אוהדי הקבוצה מפללים לו כרגע, ג'ייסון וויליאמס יהיה שחקן ספסל נחמד ותו לא. אלא שכל יום שעובר ומביא איתו שמועות על ארז כץ, מאיר טפירו ואנדודי איבי לצהוב, הוא יום רע למכבי, פחות במובן הפרקטי ויותר במה שהוא מייצג: הקבוצה הזאת נבנית כדי להחזיר את האליפות והגביע בארץ. בשביל זה, רועי חגאי, שכבודו המוצדק במקומו מונח, מספיק. בשביל זה, איבי וזר נוסף בציוות הישראלים הבכירים בליגה יספיק.

        זהו קיץ ארוך. במהלכו, יותר מסביר שנשמע על שמות מפוצצים, אולי כאלה שכבר היו פה (שאראס? באסטון?), כמועמדים להגיע. אולי חלק מהם אפילו יגיע. אבל כרגע עושה רושם שמכבי תל אביב מכוונת נמוך. הבעיה של ספאחיה וקטש, שני המאמנים שנכשלו בקבוצה בשנתיים האחרונות, לא היתה שהם ניסו להגיע רחוק וגמרו קרוב: הם פשוט לא בנו קבוצות טובות. במקום להחתים מאמן מצוין ומוכח ברמות האלה, כזה שייקח את הקבוצה חזרה לטופ האירופי, מכבי תל אביב החתימה את אפי בירנבוים, ומתעניינית בפי ג'יי טאקר וטריי סימונס, שני שחקנים נחמדים שבקונסטלציה מסוימת מסוגלים לשחק בקבוצת יורוליג כלשהי. מכבי תל אביב, בתחילת הקיץ הזה, הפכה לכלשהי. אמנם עוד מוקדם מדי להספיד, ואף אחד עדיין לא יודע איזה זרים באמת יחתמו במכבי, אבל מבחינת מה שהקבוצה משדרת לאוהדיה ניתן לקבוע בבירור: משהו השתבש בממלכת הצהוב, אבל היי – הם לא בפאניקה. תשאלו את טום ווייטס.

        nimrodofran@walla.co.il