פורטוגל מסתערת על התואר

"אם מישהו יכתוב על החיים הפרטיים שלי, אני אכה אותו. אני לא מתעניין בתביעות, אלא מעדיף לפתור את הדברים בדרך שלי". פליפה סקולארי אכן אוהב לעשות את הדברים בדרך שלו ויעיד על כך איביצ'ה דרגוטינוביץ', שחטף מהמאמן הברזילאי כאפה משום מקום במפגש בין פורטוגל לסרביה במוקדמות היורו.

פורטוגל הוכיחה ב-12 השנים האחרונות שמבחינת פוטנציאל אין לה במה להתבייש, אבל היא תמיד חסרה תבלין של קילר אינסטינקט. אחרי שנים של אכזבות, פליפאו הקשוח אמור להוות את החוליה האחרונה בשרשרת ולעשות עוד צעד עם הנבחרת אותה הוליך לגמר יורו 2004. הוא הרי קילר בריבוע.

"בפורטוגל ובברזיל קוראים לו הסרג'נט הגדול", מסביר מרקו קרבאליו, שדר באחת התחנות הטלוויזיה הפורטוגליות, "הוא תמיד אמר שהמוטו שלו, המשפט שהוא אומר לשחקנים, הוא: 'אם תשמרו עליי, אני אשמור עליכם'. הוא מאוד קשוח, אבל הוא כמו אבא שלהם. התקרית במשחק נגד סרביה הגיעה אחרי שהוא הרגיש שהסרבים מנסים לעשות פרובוקציות לשחקנים שלנו".

אחרי רבע גמר ב-1996, חצי גמר ב-2000 והפסד כואב בגמר 2004, האבולוציה מספרת שעכשיו הגיע זמן פורטוגל. עם אישיות כמו סקולארי וסגל מהיקרים בטורניר, באדיבות פנקס הצ'קים של רומן אברמוביץ', גם סוכנויות ההימורים מציבות אותה גבוה בטבלת הפייבוריטיות. ההפסד לשוויץ בוודאי לא שיקף ובינתיים גם היכולת אולי שווה גביע, אבל דברים כאלו נאמרו כבר בעבר. איך עושים זאת הפעם?

ב-1989 וב-1991 זכו נבחרות הנוער הפורטוגליות באליפויות העולם, כשלפחות בזו השנייה על המגרש מכדררים ובועטים לואיס פיגו, ז'ואאו פינטו ורוי קוסטה. ז'וזה מוריניו היה המאמן האחרון שלקח אליפות באנגליה לפני שאלכס פרגוסון חזר לתת את הטון, ואת הכיסא ליד הסקוטי תופס אחד מהעוזרים הטובים בעולם, קרלוס קיירוש. הכדורגל הפורטוגלי פורח כבר שנים ארוכות, אבל הארון עדיין ריק מגביעים.

פורטוגל הבוגרת של אותם שחקני נבחרת הנוער הציגה את הכדורגל היפה ביותר בשלב הבתים של יורו 1996 והראתה משהו קצת שונה באמצע העשור שהגדיר את משחק ההגנה מחדש. הנעת כדור מהירה, מסירות קצרות בנגיעה, תחרות ריקודים על המגרש. ברבע הגמר היא פגשה את צ'כיה ונזרקה הביתה, הצדיקה את שם הגנאי בשפת הפרשנים, "נבחרת נאיבית".

"פעם אמרו שיש לנו את היכולות, אבל שאין לנו את המנטליות ושאנחנו לא מספיק אגרסיביים. אני חושב שכעת המנטליות שלנו השתנתה", אמר קושטיניה כבר לפני שמונה שנים, אחרי שהנבחרת שלו חזרה מ-2:0 ל-2:3 מול אנגליה. מה קרה מאז? הפסדים בשלבי הכרעה מאוחרים יותר. רוצים שינוי? רוצים.

"אני חושב שבעבר הייתה לנו נבחרת יותר מנוסה, אבל היום השחקנים הרבה יותר כישרוניים", אומר השדרן קרבאליו, שמנסה לשים את האצבע על השוני בין אז להיום. נכון, פיגו ושות' זכו לתואר המחייב "דור הזהב", בעיקר בזכות העובדה שהם הפיחו תקווה מחודשת במדינה שלא רוותה נחת מאז ימי יוזביו, אבל עובדתית קרבאליו צודק. בלי לגרוע מאום מאותם שחקנים מבריקים, הדור הפורטוגלי הנוכחי הוא באמת הטוב ביותר מאז ומעולם.

דריבלים, שערים יפים וכדורגל קבוצתי יש, פורטוגל מאוד מאוזנת וכל החלקים שלה מלבד עמדת החלוץ טובים מספיק בכדי ללכת עד הסוף, אבל מה עם הנאיביות? "היום אנחנו יודעים מתי לשחק יפה ומתי לשחק כדי לנצח", הסביר לי את ההבדלים בלם יובנטוס, ז'ורז'ה אנדרדה (ד"ש לדודו אוואט), שפספס את היורו בגלל פציעה, "אני חושב שבטורניר הנוכחי חוץ מהיכולות של השחקנים שלנו, הנבחרת הרבה יותר קבוצתית וגם הרבה יותר תחרותית". מול שוויץ, פורטוגל לא הוכיחה קבוצתיות (הרכב שני לא משופשף) וגם לא תחרותיות, אבל בשבילה בסך הכל היה מדובר באימון שחרור, לא יותר. לא משקף, כבר אמרנו.

יום לפני המשחק מול הנבחרת המארחת, הודו במחנה הפורטוגלי שהם כבר חושבים על גרמניה, זו שמסתמנת כיריבה ברבע הגמר. נכון שהמטרה היא זכייה, אבל איך אומרים? הראש רק במשחק הבא. הפורטוגלים מספרים שהם חוששים דווקא מבסטיאן שווינשטייגר, שהכניע את ריקרדו פעמיים בשנים האחרונות, ואנדרדה דיבר כרגיל על הפיזיות והגובה של השחקנים בלבן. ולמרות זאת, עם כריסטיאנו רונאלדו "בוגר וקבוצתי יותר, השחקן השלם בעולם", כפי שהגדיר אותו שדר הטלוויזיה, עם מאמן שמקרין את האישיות שלו על השחקנים, עם הגנה שבנויה משלושה שחקני צ'לסי (בוסינגווה בדרך) ובלם ריאל מדריד, עם דקו רעב ובכושר, הנבחרת הבורדו-ירוקה מאמינה שהיא מסוגלת למרות החיסרון בחלוץ דומיננטי. איך אמר קרבאליו? "אנחנו חוששים מגרמניה, אבל אם היא תשחק כדי לנצח, נוכל לעלות". ואמרו אמן.