"מבחינתי הגליל מתה"

ביום שישי האחרון חתם חיים אוחיון על הסכם עם ראש המועצה המקומית גלבוע, דני עטר, על כך שהפועל גליל עליון תעבור לשחק מחוץ לכפר בלום, והוציא לתקשורת את אחת ההודעות האופטימיות בתולדות הגליל: "הגליל יוצאת לדרך חדשה. סוכם על שיתוף פעולה בתחום הכדורסל, הספורט והקהילה עם המועצה האזורית גלבוע. הקבוצה תמשיך לשמש כספינת הדגל של ההתיישבות בגליל ובגלבוע". ההודעה הזאת הייתה תוצאה של מצב שבו לא תמכה המועצה האזורית גליל עליון בקבוצה, ולכן אוחיון נאלץ להעבירה. אלא שהמהלך הזה, מוצדק ככל שיהיה מבחינה לוגית, לא ממש מוצא חן בעיני אוהדי הגליל והאנשים שבשבילם המועדון הזה הוא יותר מסתם קבוצת כדורסל.

"הקבוצה החדשה היא לא שלנו ולא נהיה שם", אומר אוהד הקבוצה הותיק מאיר דהדי, שגם אימן במחלקת הנוער של הקבוצה, "אנשים לא יסעו שעה וחצי כדי לראות כדורסל". דהדי, שעוקב אחרי הגליל כבר למעלה משני עשורים, ראה את ניצני הגסיסה של המועדון בעונה החולפת. "בשנה האחרונה הזהות של הקבוצה לא הייתה של הגליל. זה התחיל מהרגע ששיחררו את אבישי גורדון כי לא רצו לשלם לו את הסכום שהוא רצה, ובסוף הביאו את אור איתן בסכום גבוה יותר. היחיד שנשאר פה עם זהות של הגליל הוא יוגב אוחיון".

גורדון עצמו, שחקן בית שיצא מהגליל בעבר לגלות במכבי ראשון לציון, חזר כדי להנהיג את הקבוצה ואף קיבל את סרט הקפטן, נשמע שבור כשמדברים אתו על האיחוד. "מבחינתי הגליל מתה", אמר בגילוי לב, "גליל בלי כפר בלום זו לא הפועל גליל עליון. אני יכול להבין את חיים אוחיון הבעלים כי אף אחד לא עוזר לו פה, ואני מאמין שקשה לבן אדם פרטי להחזיק קבוצה לבד. בכל זאת, אני מרגיש כאילו איבדתי חלק מהגוף שלי עם האיחוד הזה. כאילו כרתו לי יד. את כל חוויות הילדות שלי העברתי שם, והחלום שלי היה להיות שחקן בבוגרים. אני מאוד מקווה שיחזירו את הגלגל אחורה. העתיד של המועדון בסכנה, אני לא רואה ילדים מהקיבוצים הולכים אחרי הקבוצה ומנסים לשחק במועדון כי הקבוצה לא משחקת ליד הבית. הכדורסל זה הכל בגליל, זה הרבה יותר משאר חלקי הארץ".

בגליל מיהרו להציע פתרונות קסם לכל אותם אוהדים שטוענים כי לא יוכלו להגיע למשחקים של הקבוצה, ואמרו כי הסעות יועמדו מהאולם בכפר בלום למשחקים שייערכו באולם ביישוב גן נר. יותם גוטמן בן ה-25, שמוביל את הקומץ של אוהדי הגליל בשלוש העונות האחרונות, לא קונה את הפיתרון הזה, "אנשים לא יסעו לשם, באחריות. אולי בשני המשחקים הראשונים, אבל אחרי זה אין מה לעשות, אנשים לא ירדפו אחרי הקבוצה". גוטמן, שמייצג את הדור היותר צעיר מבין האוהדים, כואב את כאבה. "אין הפועל גליל עליון. הקבוצה נגמרה, זה לא יהיה אותו דבר, אין אותו אופי. איך ייצגו אותנו בני הקיבוצים והמושבים במרחק של שעה וחצי? צריך להבין שבצפון אין תרבות, ברוב המקומות אין בתי קולנוע ואין מה לעשות. מה שיש לנו פה זה הכדורסל בגליל עליון והכדורגל בקרית שמונה. לפני המשחקים מדברים עליהם יומיים ואחרי המשחקים מדברים עליהם ארבעה ימים, ועכשיו זה נגמר. חוויה של משפחה שאני שייך אליה מעונת 1989/90 נגמרה", אומר גוטמן ברגש ועובר לשלב הבא, של הפניית האצבע: "לא מאשים לרגע את חיים אוחיון, הוא עושה מעל ומעבר, בלעדיו הקבוצה הייתה נסגרת לפני חמש שנים. נכון שלאוחיון יש כסף אבל הוא לא אימפריה והוא לא מיליארדר, הוא צריך עזרה ובעלי עסקים מהצפון שהיו יכולים לתת כתף לא נתנו. כל שנה הוא גירד את המיליון דולר, המועצה המקומית לא עזרה, אהרון ולנסי ראש המועצה נעלב מחיים ולמועצה האזורית אין מאיפה להביא את הכסף".

גם גורדון, ששמר על קשר עם אנשי הגליל למרות שבעונה החולפת לקח אליפות עם הפועל חולון וחתום בקבוצה גם בעונה הבאה, מעריך את אוחיון, אך באותה נשימה מבקר מרומזות את הבעלים: "אני רוצה להדגיש שחיים לקח את הקבוצה לפני חמש שנים מבית משפט ועל זה מגיע לו כל הכבוד ואני מעריך אותו, אבל הוא גם לקח את הקבוצה בגרושים. חיים אמר אז שהחלום שלו היה לבנות את "ארץ הגליל" ועכשיו הוא עוזב את הקבוצה. שלא יבינו לא נכון, למרות כל זאת, אני מודה לו ומעריך אותו על כל המאמץ שהוא עשה". גם דהדי מסכים עם גורדון על האשמה המסוימת של אוחיון במצב: "אוחיון עשה בזמן האחרון תרגיל שנקרא 'עצרו אותי אני הולך', אבל לאנשים במועצה האזורית לא היה אכפת אז עכשיו הוא הלך וזה חבל".

רענן ישי, עוד אחד מאוהדיה הותיקים של הגליל, מתקשה לחשוב על המעבר. "כואב הלב. ברגע שהגליל יעזבו, מבחינתי היא מתה", אומר ישי בכנות ומצביע על הנקודה שתשבור אותו: "ברגע שאני לא רואה את השחקנים מסתובבים לי בין הרגליים כמו ב-30 שנה האחרונות, אז הגליל לא קיימת. השחקנים גדלו איתנו, ועכשיו הקבוצה עזבה, היא מבחינתי כבר לא פה".

בגליל העליון חשבו שהאיחוד יתקבל בצורה טובה יותר, וכשהם שומעים את ההאשמות של האוהדים, הם קצת מתפלאים. "האוהדים עכשיו קופצים כאילו אין מחר. אבל כשהם שמעו על כל הבעיות של הקבוצה הם לא עשו כלום, אם הם רצו הם יכלו לשנות דברים ולכוון תותחים לכיוון סוריה", אמר עמית גל, המנהל המיתולוגי של הקבוצה. גוטמן מסכים עם גל בטענותיו כלפי האוהדים: "הקהל בצפון הוא מפונק. כמו שראית בשנים האחרונות, האולם בכפר בלום כבר לא מתמלא ואין קהל, אנשים לא באים לעודד את הקבוצה. בגליל רוצים הצלחות, ורק בעונה הראשונה עם עודד קטש, כשהייתה קבוצה אטרקטיבית הקהל הגיע, לא פעם אמרתי את דעתי בנושא הזה".

ומה לסיום? מה העתיד של הקבוצה שאוהדיה לא מכירים בה ומחשיבים אותה כקבוצה מתה? לגורדון יש הצעה איך להציל את הקבוצה ואיך מחזירים אותה לחיים: "אני קורא למועצות האזוריות בקריית שמונה, מבואות חרמון, מטולה ורמת הגולן לשים יד כדי לעזור. אם הגליל תעזוב היא כבר לא תחזור. זה אסון לכדורסל, הגליל היא מותג ולא יכולים ביום אחד למחוק את זה, הגליל היא היסטוריה ומסורת ועברו פה כל השחקנים הכי גדולים בכדורסל הישראלי. אסור לתת לדבר הזה לצאת לפועל, קשה לי מאוד לדבר על זה. גוטמן, מצדו, חושב על פיתרון בסגנון שונה: "אם שחקני הבית כמו עידו קוז'יקרו וברק פלג, שגר באזור העמקים, יבואו ואור איתן יישאר, זה יעזור והצעד הראשון שחיים עשה בלהשאיר את עודד קטש הוא התחלה טובה. את קטש מעריכים פה ומעריצים אותו".

ואולי, בעצם, למרות כל הכאב וכל הצער שבדבר, לגליל עליון עם בסיס אוהדים מתנדנד אין זכות קיום, ורק איחוד עם מועצה מקומית אחרת תהפוך את הקבוצה ללגיטימית. האוהדים שלה מתעקשים שיש, אבל גוטמן מצביע במשפט אחד על כל האדישות שהובילה למצב הזה: "באחד מכלי התקשורת אמרו שיש עוד סיכוי שגליל תשחק בכפר בלום, אבל האנשים פה לא יוצאים, הופכים את המועצה ויוצאים להפגין, כי מבחינתם יש עוד סיכוי. אלה הפינוק והאדישות שיש פה באזור, אנשים מסרבים לעכל ולהאמין שהגליל עזבה את הבית. הגליל נגמרה ואנשים לא יודעים איך להתייחס לזה".

במהלך אחר הצהריים (יום ראשון) התגלו כתובות גרפיטי על קירות האולם בכפר בלום. אבל לא זה מה שישאיר את הקבוצה באולם.