למי יש גדול יותר?

רגע של פרובינציאליות. לישראל היה אינטרס גדול ביורו הזה ובינתיים הוא הושג. בשבוע האחרון שוויץ הוכיחה שהיא בקריז קשה על כדורגל. שלוש שעות לפני גמר הרולאן גארוס בין רוג'ר פדרר לרפאל נדאל, פינות הספורט ברדיו נפתחו עם הפציעה של אלכסנדר פריי. אחר כך הגיעו שוב הדברים של קובי קון במסיבת העיתונאים אחרי ההפסד לצ'כיה ואת הטניסאי הטוב במאה ה-21 השאירו לסוף.

עשרות (ואולי יותר) אלפי הצופים ברחובות באזל ביום הראשון של האליפות היוו רק מנה ראשונה. בתחנת הרכבת על גבול גרמניה-שוויץ הפאבים התמלאו, ואפילו הפלאפליה המאולתרת שנבנתה לכבוד 22 ימי הטורניר, ייצרה כ-150 מנות. המנגל הסמוך בכל זאת גנב לקוחות ועשה קופה גדולה יותר.

את המכוניות כאן מקשטים לא רק דגלים, אלא גם מגני שמש עם הסלוגן "הופ שוויץ" וברדיו כל הזמן משמיעים מבזקי ספורט. כל פאב במדינה נכנס למתכונת יורו ואתמול הגישו לנו לצד הסלט, לחמניה בצורת כדורגל. עכשיו נראה אם ההדחה הוציאה את הדיבוק. אלו דוגמאות ספורות בלבד כי באמת קשה לעקוב אחרי כל תסמיני המגיפה.

למה ישראל? כי בעוד פחות מארבעה חודשים הנבחרת של דרור קשטן פוגשת את נבחרת שוויץ למשחק רשמי ומה שהיה חסר לשחקנים בכחול-לבן זה מפגש עם נבחרת שעדיין דוהה על גלי האטרף. היורו בטוח ייתן פוש ענק לכדורגל בשוויץ, אבל ההפסד אתמול לטורקיה הוציא הרבה רוח מהמפרשים האדומים עם הצלב הלבן. התקווה הישראלית היא שעכשיו נפגוש נבחרת שעד ספטמבר תאבד את הרעל וגם קצת מהתיאבון הגדול שתקף אותה בימים האחרונים.

מישל פלאטיני אוהב כדורגל, אבל ממבט ראשוני נראה כאילו הוא אוהב בעיקר את עצמו. מסיבת העיתונאים שפתחה את הטורניר התקיימה בהשתתפות חמישה אנשים, כולל נשיא הועדה המארגנת של הטורניר ובכירים באופ"א, אבל הנשיא בלט מעל כולם.

הכריזמה שהייתה לו כשחקן לא אבדה וממקום מושבו, במרכז שולחן המכובדים, הוא הפליא בפרצופים משועממים כשהאחרים נדרשו לשאלות. כאילו הלו, אני פה ואתם פונים לצנוניות האלו? את רוב התשובות שלו הוא התחיל במשפט-שניים הומוריסטיים ואחר כך ריכך את העיתונאים עם תשובות שנונות ונכונות. פוליטיקאי.

נכון שכריסטיאנו רונאלדו, פטר צ'ך ומיכאל באלאק כאן, אבל שייזהרו ולא ישכחו, אופ"א היא הכוכבת האמיתית והיחידה של הטורניר. על המקהלה מנצח אחד מטובי השחקנים בכל הזמנים, שעדיין מבקש לעצמו גלונים מאבק הכוכבים. בעוד מרטין טיילור, מבכירי אופ"א, נקרא בפי הנוכחים "מיסטר טיילור", פלאטיני הוא "מיסטר פרזידנט". ואיך שהוא אוהב שקוראים לו ככה.

אחרי שהוא ירד מהבמה, הצרפתי שתחת חסותו אופ"א מסרסת כל זכר לכדורגל אותנטי (מומלץ בחום לקרוא את הטורים של שאול אדר מהיורו), סיפק את המינון הנכון והמדויק לעוד כמה תשובות והלצות עם העיתונאים במקום, הפעם פנים אל פנים ותחת מעגל לוחץ של פלאשים ומיקרופונים שזכו לחוש את מיסטר פרזידנט מקרוב. הוא לא ייעלם בדרכו לכס המלכות ברגע ויותיר רושם של אדם מתנשא.

פרנץ בקנבאואר, קרל היינץ רומיניגה ופלאטיני עצמו הם דוגמאות לשחקני עבר שהפכו לפוליטיקאים של כדורגל. הם מביעים את דעתם בכל הזדמנות ויושבים באין סוף ועדות שעוסקות באין סוף נושאים. הם היו כוכבים על המגרש והם מוסיפים להיות כוכבים מחוצה לו. אבל האמת היא שהרבה יותר כיף לראות את מרקו ואן באסטן ורוב ויטסחה לוקחים פסק זמן באמצע אימון של נבחרת הולנד ומתחילים לשחק כמו ילדים קטנים. הם מתגעגעים לכדורגל, לא לפוליטיקה של כדורגל.

הארגון בינתיים מופתי. אין ימינה ושמאלה, רק ישר. חיים בתוך קוביה מרובעת ואין לעגל פינות, אבל כמה מהרגעים המשעשעים בהם נתקלנו בשבוע האחרון, התרחשו באצטדיון בברן. שני קווים מקבילים לעולם לא נפגשים? אכן.

בזמן שאיטליה התכוננה לתבוסה שלה להולנד, תיזז על הקווים נציג מוקפד של הועדה המארגנת והודיע לכל הצלמים שהגבול לתיעוד הוא הקו של רחבת ה-16. אנשי הביטחון, לעומת זאת, גרסו שמותר לצלם רק מאחורי השערים ועד מהרה התפתחו ויכוחים לוהטים. קצין ביטחון הגיע במהירות, אך אבוי, הוא מדבר רק גרמנית ונציג הועדה דובר ספרדית, אנגלית וצרפתית. מה עושים? מזמינים איש ביטחון נוסף שיתרגם מגרמנית לאנגלית ואחרי 10 דקות נוספות של דיונים בטלפון שבור, לא מגיעים להסכמה. עוד לפני שהפרשיה המבדחת הסתיימה, נגמר לו האימון ולא הושגו תוצאות. סוף? ממש לא.

שעתיים לאחר מכן עלתה הולנד על המגרש וקצין הביטחון הגיע בכבודו ובעצמו כדי להרחיק את העיתונאים לכיוון השערים. ראה נציג הועדה המארגנת את המתרחש, אץ לו רץ לו, והגיע בספרינט מלווה בצעקות "let them do their work". אחר כך הסביר שהוא קרא את ספר החוקים מ-א' ועד ת' ואולי גם שם את האצבע על מספר הסעיף המדויק המרשה לצלם עד קו הרחבה. שוב ויכוחים, שוב מתורגמן, שוב לחשושים במכשיר הקשר ושוב האימון הסתיים לפני הויכוח. בקרוב נחזור לברן ואולי נוכל לדווח למי יש גדול יותר.