בדרך ההולנדית

דקה 11, רפאל ואן דר וארט יורד לגליץ' וגונב את הכדור מרגליים איטלקיות. לא ייאמן. כמה דקות עוברות ו-ואן ברונקהורסט מפרק את פאנוצ'י על הקו. הולנד באה להילחם. אתמול (שני) הביעו חשש במחנה הכתום מכך שהשחקנים ההולנדים רכים ולא יסתדרו עם הפיזיות של ההגנה האיטלקית, אבל היום נפל דבר. 30 שנה אחרי שניצחה את איטליה בפעם האחרונה, הולנד עשתה זאת שוב.

דירק קאוט גבר שוב ושוב על זמברוטה במאבקים הפיזיים, קאמורנסי היה הראשון לשכב על הדשא וכל כדור 50-50 הפך להולנדי. מרקו ואן באסטן עמד תחת ביקורת נוקבת בשנתיים האחרונות, אבל ההכנה הפסיכולוגית שלו, שהביאה לנחישות אדירה של השחקנים שלו, ניצחה את האזורי. או יותר נכון: הביסה את אלופת העולם. ואן באסטן תירגל הרכב הגנתי באימון המסכם, אבל במשחק עצמו טרף את הקלפים. השחקנים שלו טרפו את הדשא.

אולי בגלל שצרפת סיימה לפני כן בתיקו, ב-10 הדקות הראשונות של המשחק בברן נדמה היה ששתי המשתתפות מתכוונות לקחת סיכונים. הרי נקודה אחת מתחת לנבחרת של דומנק זה לא כזה נורא. אבל בערך מאותו גליץ' של ואן דר וארט, הייתה רק נבחרת אחת על המגרש. הולנד יזמה, שלחה עוד ועוד כדורי עומק וקיבלה את מה שהגיע לה. בניגוד לאיטלקים, הנבחרת של ואן באסטן באה לקחת.

השער של רוד ואן ניסטלרוי פתח את המשחק והפך אותו לטוב ביותר שכנראה נראה ביורו. האיטלקים חטפו את הג'ננה. הם ראו את ההילוך החוזר של השער וזיהו את הנבדל. טוני ביקש מהשופט להסתכל גם כן, אבל זה ויתר על התענוג. מחר אולי ידברו בוועדה המארגנת על הפאשלה שגרמה לכך שמעל 30 אלף צופים במגרש יכלו לראות בשידור חוזר טעות שיפוט, אבל עד המחצית לא עלו על הבעייתיות שבעניין ובמהלך ההפסקה שוב הראו את השער. היציע הכחול יצא מהכלים.

השחקן הכי חלש של האיטלקים היום היה מרקו מטראצי. גם זמברוטה המשיך ביכולת הרעה מברצלונה ובופון קיבל שער בפינה שהוא היה צריך לסגור. בדקה ה-42 אנדראה ברזאלי יצא עד קו מחצית המגרש במרדף אחרי ואן דר וארט והשאיר תהום במרכז ההגנה שלו. למזלו הפעם בופון מנע מואן ניסטלרוי שער שלישי. ללא תיאום וללא אתלטיות החולייה שתמיד נחשבה לחזקה ביותר אצל האיטלקים, כרעה ברך בפני שניידר והחבר'ה. אנגלאר ודה יונג האפילו על פירלו, אמברוסיני וגאטוסו. עכשיו ואן באסטן גדול והשמיים הם הגבול.

עשרה ימים אחרי מותה של הנסיכה דיאנה, אירחה נבחרת אנגליה את נבחרת מולדובה למשחק במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998. השירה האדירה של ההמנון הבריטי, god save the queen, על ידי הקהל בוומבלי הישן, עבר בצורה חלקה ממסך הטלוויזיה היישר לגב התחתון שלי והפך לצמרמורת של שתי דקות ארוכות. היום הרגשתי את זה שוב, בזמן שאלפי הולנדים נעמדו דום בפאן זון בברן ופצחו בשירה אדירה של Het Wilhelmus.

הולנד ניצחה היום לא רק על המגרש אלא בעיקר מחוצה לו. משמעותו של טורניר כזה, שנפרש על פני מספר שבועות ומכוון בחלקים גדולים ממנו לקהל הרחב, גולשת הרבה מעבר למה שמתרחש על המגרש ואפילו ביציעים. הרחובות של ברן נצבעו היום בכתום ובמרכז העיר האוויר הפתוח נשא איתו ריח מתוק של בירה. איטלקים? חפשו אותם לפני משחק אחר. "ההולנדים אוהבים לחגוג", חזר על עצמו שוב ושוב ההסבר למסיבת הטראנס שפתחו עשרות אלפי הכתומים במרכז העיר.

בתוך אזור האוהדים הקפיצו זמרים הולנדים את הקהל. מדי פעם עברו במקום חבורות קטנות של שלושה-ארבעה איטלקים עם מבטים הלומי קרב. עשרות אוהדים בכתום הסתובבו עם מגדל של כוסות ריקות ביד אחת וכוס אחת מלאה בשנייה, מעידים בגאווה על כמות הבירה שהקיבה שלהם כבר מתמודדת איתה. לנקודות המכירה של השתייה, כמעט בלתי ניתן להגיע. לצאת משם עם כוס מלאה זה גם לא דבר פשוט וצריך כתפיים רחבות במיוחד כדי לצאת מהנחיל כשהכוס עדיין מלאה. על הרצפה לצד אחד מהדוכנים ישב אדם שנראה כבן 60, לבוש בחולצה מכופתרת ולרגליו נעלי עור חומות שנראה שכבר מזמן משמשות כר ספיגה לבירה. בחור צעיר, שהחזיק ארבע כוסות מלאות ולא התמודד על החמישית, הרטיב גם את מכנסי הברנש. חיוך, קריצה, הכל בסדר. כולנו כאן כדי ליהנות.

האיטלקים כמעט ולא הורגשו. רבים מהם הגיעו במכוניות אחרי נסיעה קצרה יחסית מארץ המגף ועשרות לובשי כחול הסתובבו בקרבת האצטדיון עם שלטי "I need a ticket". אנגליה אמנם לא כאן, אבל האנגלית עדיין מגשרת בין ספסרים לאנשים שמוכנים לבזבז את קרן הלימודים של ילדיהם. הרבה יותר מזה לא היה מצד אוהדי האזורי. לפני המשחק רוברטו דונאדוני החמיא לקהל הצבעוני והקולני של נבחרת האורנג'. זה לא סוד שאם כדורגל היה מתחיל ונגמר ברחוב, הולנד הייתה מגיעה לפחות לגמר היורו. ספק אם איטליה הייתה עוברת את רבע הגמר.