היו לי פעם עקרונות

בימים אלו מתקרב כוכב העבר, אייל ברקוביץ', לאימון נבחרת נערים א' של ישראל. על נסיונו של ברקוביץ' בכדורגל העולמי, איש אינו יכול לערער, אך מערכת וואלה! ספורט תהתה מה יקרה אם יתקלו הנערים במקרים קשים שעוברים על כדורגלנים בחיי היום יום? איך הם יתמודדו? מאין הם ילמדו כיצד להגיב? בדיוק לשם כך, מונה המאמן.

כדורגל הוא משחק מלא ברגשות, ילדים. לא אחת, תתקלו במצבים שלא תדעו איך להתמודד איתם. נניח שילד גדול מכם דוחף אתכם הצידה. בחוקים כתוב שאסור לנהוג באלימות, אבל תשאלו את המאמן שלכם והוא יגיד לכם שעדיף להוציא את הרגשות הללו החוצה, ולא להשאיר אותם מודחקים. אז מה לעשות? ובכן, קחו דוגמא מהמאמן שלכם: הוא משך באשכיו של איציק זוהר ממכבי תל אביב במהלך משחק ביניהם, ומאז זוהר לא דחף אותו אפילו פעם אחת.

נניח שתגיעו יום אחת לנבחרת ישראל, ילדים, אבל המאמן יחליט פתאום שלא לזמן אתכם למשחק הקרוב. מה תעשו? ובכן, מה שאתם צריכים לזכור, קטנטנים, זה שהמאמן לא יודע על מה הוא מדבר. אם הוא בעצמו לא מבין את זה, צריך לעשות מסיבת עיתונאים, ולהגיד לו בדיוק את מה שיש לכם על הלב. קחו לדוגמא את המאמן שלכם: הוא לא הוזמן לסגל הנבחרת לקראת הקמפיין של מונדיאל 2006, ומיד פתח פה על מאמן בשם אברהם גרנט, שבוודאי לא יגיע לשום מקום. אין לכם מה לדאוג מההשלכות של מעשה כזה. אחרי הכל, המאמן שלכם לא יעשה לכם דבר. אם כן, כנסו מסיבת עיתונאים ותגידו שהוא צבוע.

הכישרון הגדול לא רק נשאר אצל המאמן שלכם, ילדים, הוא גם עובר בתורשה. אל תהיו עצובים בגלל שאתם לא קרובי משפחת ברקוביץ', זה לא אומר שלא תוכלו להיות שחקני כדורגל, זה פשוט אומר שלא תוכלו להיות שחקנים גדולים. קחו למשל את הבן של המאמן שלכם לדוגמא: הוא כבר עכשיו הילד הכי מוכשר בארץ. בשנת 2007 היה מאמן אחד בשם דני עציוני, שלא רצה לשתף את הברקוביץ' הצעיר במשחק. מה הייתם עושים אתם במצב שכזה, אתם שואלים את עצמכם? ובכן, זה בהחלט לא פשוט. אופצייה אחת היא לקחת דוגמא מהמאמן שלכם, לעלות לאוטובוס של הקבוצה, ולעיניי כולם לתקוף מילולית את המאמן, להגיד לו שתגמרו לו את הקריירה, לצחוק על הסכום שהוא מרוויח ועל העבר המקצועי שלו. לבסוף תזרקו עליו את החולצה של הילד, ותרדו מהאוטובוס. זה בטוח יעשה את העבודה.

זה שמושיבים קרובי משפחה שלכם על הספסל, ילדים, זה מעצבן. אבל מה שאסור לכם בשום שלב של הקריירה המקצוענית שלכם לעשות, זה לתת למישהו להושיב אתכם על הספסל. קחו לדוגמא את המאמן שלכם. הוא התראיין בשנת 2005 נגד המאמן שלו באותו זמן, ניר קלינגר. קלינגר הרשע החליט בתגובה להושיב את המאמן שלכם על הספסל במשחק. ככה זה כשמאמנים כמו קלינגר לא יודעים לקבל ביקורת. אז מה עושים? ובכן, יש כל מיני פתרונות. אחד מהם הוא לעשות מה שהמאמן שלכם עשה, ולא להגיע לאימון. אם מישהו שואל איפה הייתם, תעשו כמוהו, ותגידו שהייתם בחמת גדר, ושהלכתם לדבר עם תנינים.

יום אחד ילדים, אם תהיו טובים באמת כמו המאמן שלכם, תוזמנו לשחק באירופה, אולי אפילו באנגליה. מה שאתם צריכים לדעת, מעבר לכך שמשלמים שם יותר, והמזג אוויר לא משהו, הוא שהאנשים שם אנטישמים. זאת לא אשמתם, הם פשוט נולדו כשונאי ישראל. אז מה תעשו, אני כבר שומע אתכם שואלים, אם באמצע משחק, בזמן שאתם עושים את מה שאתם טובים בו, יתחילו כמה מעוכרי ישראל הללו להקניט אתכם? שאלה מצויינת, באמת. קחו דוגמא מהמאמן שלכם: הוא שיחק בקבוצה שנקראת מנצ'סטר סיטי, שהם ממש אנטישמים שם, ומישהי בקהל עיצבנה אותו. אז המאמן שלכם רץ ועשה תנועה כאילו הוא חונק אותה. זה אמנם עשה הרבה רעש בתקשורת שם, וירדו על המאמן שלכם הרבה בגלל זה. אז מה? העיקר שהיא למדה את הלקח שלה.

אחד האלמנטים במשחק הכדורגל, הוא השופט. למרות שיש לו משרוקית והוא משתמש בה נגדכם, זה לא אומר שהוא צודק. אז מה עושים אם השופט שורק ממש חזק, אבל אתם יודעים שבעצם הוא טועה? קחו דוגמא מהמאמן שלכם: אי שם בעונת 2005/06, שרק שופט אלמוני בשם מאיר לוי לפנדל שלא היה ולא נברא. המאמן שלכם, שידע בכל רמ"ח אבריו שההחלטה לא נכונה, עשה את הדבר היחידי שיש לעשות: לצעוק על השופט שהוא אפס, ולקלל אותו, ולסיום גם תפס לו בחולצה. אין מה לעשות, שופטים צריכים שיתנהגו אליהם בכוח, אחרת הם לא מבינים. עדיף להתחיל עם זה בנערים א', ככה זה מקצוענים.

אם כבר מדברים על אנשים שמבינים רק כוח, אז בואו נדבר על ערבים. כולנו יודעים שהם רוצים לזרוק אותנו לים, אבל הידעתם שהם משחקים גם כדורגל? חלק מהם אפילו הגיע פעם לנבחרת ישראל, שזה כבר מתחיל להטריד. הרי מה יקרה אם הקפטן של הנבחרת יהיה ערבי? מי יודע אם יום אחד במקום להורות לשחקנים לרוץ להתקפה, הוא יגיד להם להפסיד בכוונה, כי הוא בעצם עמוק בפנים שונא את כולנו? אל דאגה, המאמן שלכם כבר פתר את הסוגייה הזאת. אחרי הכל, הוא זה שאמר בעבר בראיון כי: "שחקן ערבי אף פעם לא יוכל להיות קפטן נבחרת ישראל". נכון, יכול להיות שזה אומר שחלקכם באמת לא יכולים להיות קפטן, אבל ער לכם ככה?

אם יתמזל מזלכם ויוצא לכם לשחק בקבוצה מאירופה, ילדים, נסו להתחבר עם חבריכם לקבוצה, אפילו אם הם לא יודעים עברית. אווירה טובה היא הדבר החשוב ביותר. במיוחד חברות. למרות זאת, אם אחד מהם מתקל אתכם בחוזקה במהלך האימון, אל תהססו להגיד לו שמבחינתכם הוא יכול ללכת לקיים יחסי מין עם אדם אחר. רק היזהרו במקרה כזה, כי לפחות למאמן שלכם זה עלה בבעיטה בראש מצידו של ג'ון הארטסון הוולשי, כשהשניים שיחקו בווסטהאם. אל תדאגו, זה לא פגע למאמן שלכם בשום חלק חשוב.

בואו נדבר על עניין הליחה. על המגרש אין כמעט ניירות טואלט, אלא אם הקהל רואה שאתם מצוננים וזורק כמה אל הדשא. אז מה תעשו אם גרונכם יתמלא בחומר הלא בריא הזה? היפטרו ממנו. ואם כבר להיפטר, למה לא לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, ולהעביר מסר חד וברור לאנשים? קחו דוגמא מהמאמן שלכם: הוא שיחרר מעט ליחה בעונת 94/95, לכיוונו של ראובן עטר לאחר שזה עצבן אותו. ולפי מה שהבריטים האנטישמים כתבו, הוא עשה זאת שוב באפריל 2001, אבל אז הוא ירק על קשרה הוולשי של וולבס, קרל רובינסון, טוב, בטח לימדו אתכם שעל וולשים הרי מותר לירוק כמה שרוצים.

מתוקים, המאמן שלכם בוודאי ילמד אתכם שכבוד למקצוע ולחברים הוא הבסיס עליו נשען משחק הכדורגל. למה הכוונה? נניח שלא מזמינים אתכם לנבחרת הלאומית. כיצד תנהגו? יפה, אנחנו רואים שהמסרים מופנמים - תרצו בהפסד של הנבחרת. . זה מה שהמאמן שלכם עשה, והודה בכך בספטמבר 2006, כשאמר בסרט הדוקומנטרי "פליימייקר" כי היו מקרים בהם הפסדים של הנבחרת לא גרמו לו עצב רב, ובמשחק מול שוייץ אף הודה שייחל להפסד הנבחרת. תלמדו ממנו.