הפתעה לא תהיה הפתעה

ולדימיר פוטין הוא אחד מהחזקים שבמנהיגי העולם. בשמונה שנותיו כנשיא רוסיה עסק בעניינים חובקי עולם ובלא מעט בעיות פנימיות כמו המלחמה עם צ'צ'ניה. אבל ב-13 באוקטובר 2004 האיש שרגיל להיוועד עם מנהיגים מכל קצוות תבל ולקחת החלטות הרות גורל, קיבל כאב ראש חדש. נבחרת רוסיה הובסה 7:1 על ידי פורטוגל במוקדמות מונדיאל 2006 ואפילו הוא החליט לקחת פסק זמן ולהרים טלפון בהול ליושב ראש ההתאחדות, ויטלי מוטקו, כדי לשמוע איך ייתכן שהמעצמה ספגה פגיעה כה גדולה ומהדהדת.

רוסיה כשלה להעפיל למונדיאל ומוטקו הבין שעכשיו זה הזמן להתחיל להזיז עניינים. יושב הראש כלכל את צעדיו והחליט להתקשר לאחד מהאנשים העשירים בעולם ואדם שהצלחת רוסיה יקרה לו, בעלי צ'לסי, רומן אברמוביץ'. באפריל 2006, הרבה לפני שהמריא עם נבחרת אוסטרליה למונדיאל בגרמניה, הודיע חוס הידינק בטלוויזיה ההולנדית שבתום הטורניר העולמי הוא יחל את עבודתו בנבחרת רוסיה. הארכיטקט של המהלך היה אברמוביץ'.

מאז מונדיאל 1990, בו הגיעו לחצי הגמר ארגנטינה, גרמניה, אנגליה ואיטליה, לא התקיים טורניר שבו העפילו רק "נבחרות גדולות", מאלו שמחזיקות בהיסטוריה מפוארת, לארבע האחרונות. דנמרק, בולגריה, קרואטיה, צ'כיה, דרום קוריאה וטורקיה הן רק חלק מהשמות של נבחרות שהפתיעו באליפויות אירופה ובמונדיאלים ולמעשה ההפתעות הן כבר אינן הפתעה. ניתן להמר על לא מעט הפתעות חדשות לקראת היורו הקרוב. יוון הייתה הנבחרת הטובה ביותר במוקדמות, שוויץ מארחת וקרואטיה ניצחה פעמיים את אנגליה, אבל הפעם נראה שאולי לרוסיה יהיה מה להגיד.

הכסף הענק שפשט על הספורט הרוסי בכלל ועל הכדורגל בפרט, גרם לכך שהשחקנים המקומיים לא ממהרים לעזוב. מהשכר שהם היו מקבלים היום בקבוצת צמרת מהליגה הישראלית, הם יכולים ליהנות עכשיו בקבוצה מהליגה השנייה במולדתם. זוהי הסיבה העיקרית, למשל, מדוע ברז הזרים הרוסים שמגיעים לישראל נסגר לגמרי כבר לפני כמה שנים. כוכבים כאנדריי ארשבין, דיניאר ביליאלטדינוב ואיגור אקינפייב לא ממהרים לעזוב ואיבן סאנקו מנירנברג יהיה ה"ליגיונר" היחיד בנבחרת המזרח אירופאית. אם לא די במשכורות העתק שמשולמות להם, הכוכבים המקומיים זוכים למעמד אדיר בארצם ולכן לא ממהרים לעזוב למקומות חדשים בו יהוו חלק מסגל עתיר בכוכבים מכל העולם.

אלכסנדר קרזאקוב, לדוגמה, יצא לסביליה לפני שנה כחלוץ הרוסי הטוב ביותר, אבל שימש כשחקן החוד הרביעי ברוטציה של הקבוצה האנדלוסית ולמרות שהציג יכולת לא רעה בכלל בדקות בהן שיחק, העונה חזר הביתה לדינמו מוסקבה ואפילו לא הוזמן לסגל הסופי שיצא לאוסטריה. התוצאה היא שחוליית ההגנה שוב תהיה כמעט זהה לזו של צסק"א מוסקבה וששחקנים שרגילים לשחק ביחד גם בקבוצות, יתנו את הטון.

בגלל הכסף הגדול וגובה המשכורות, הכדורגל ברוסיה מהווה ראי טוב לעומק התהום בין העשירים לעניים במדינה, אבל לפחות מבחינה ספורטיבית, ברוסיה התחילו לראות קצת תוצאות בשנים האחרונות. לפני פחות מחודש הניפה זניט סט. פטרבורג את גביע אופ"א והייתה לקבוצה השנייה מארצה שעושה זאת בתוך ארבע שנים, אחרי צסק"א מוסקבה ב-2005. הקבוצות הרוסיות עדיין לא הותירו כל חותם על ליגת האלופות, אבל הנבחרת תגיע עם רעב גדול ליורו. אחרי שהכדורגל המקומי כבש את מעמד הביניים באירופה, ברוסיה רוצים לחזור לשנים העליזות בהן נבחרת ברית המועצות הייתה מהחזקות ביבשת.

נבחרת רוסיה מורכבת היום משחקנים שמגיעים בעיקר מהקבוצות המוסקבאיות ומזניט. בעוד שחקנים בנבחרות אחרות סיימו בחודש האחרון עונות מתישות, הליגה הרוסית נמצאת בסך הכל במחזור ה-11. הגיבוש והרעננות הן שתי סיבות בהן אפשר לתלות הצלחה רוסית אפשרית, אבל הן גם מהוות אלמנטים חדשים שרוסיה לא נהנתה מהם בעבר.

את הערך המוסף בדרכה להצלחה בטורניר הקרוב, נבחרת רוסיה תהיה צריכה לשאוב משני מקומות אחרים. האחד יהיה המוטיבציה והמומנטום החיובי שנצברו אחרי הזכייה של זניט בגביע אופ"א, כשעצם ההגעה ליורו כבר לא תספיק והרוסים יהיו חייבים לספק את הרצון העז לעשות צעד אמיתי בדרך למעלה. השני הוא האיש שההצלחה שלו בנבחרות הפכה לקלישאה שעדיין לא נשחקה, האיש שרומן אברמוביץ' הביא כדי למנוע מולדימיר פוטין ומהעם הרוסי השפלות נוספות נוסח ה-7:1 בפורטוגל - חוס הידינק.