הרוג אותם ברכות

1. מנהלת הליגה בכדורסל עשתה העונה עבודה טובה. מדובר בבעיה קשה, כי אין דבר רע יותר לעיתונות מאשר מישהו שעושה עבודה טובה. שלא כמו המעשה המצוין, המדהים, שתמיד נשמח לקשט איתו מוספי ספורט שלמים, המעשה הטוב מטיל עלינו שיממון ותרדמת ולפיכך נעשה כל מאמץ בכדי להימנע מלהצביע עליו. נדבר על הפציעה של פייזר, העליבות של שרף, החולשה החד פעמית של מכבי, נגייס את מיטב כישרוננו רק בשביל להימנע מהאמירה המתבקשת: מנהלת הליגה בכדורסל עשתה העונה עבודה טובה. רק מלכתוב את זה אפשר להירדם. חראם על הקוראים.

עבודה טובה. נקייה. לא חפה מטעויות, לא מזהירה. לא היה זה קונספט הפיינל פור שהביא לחולון אליפות, גם לא שאר מקדמי התחרות. קשה להצביע על פעולה מסוימת אחת שהביאה מזור לענף החולה. סתם ניהול נכון. שקול. אויבי מכבי ייחלו כבר שנים ארוכות למהלכים דרסטיים, המכביסטים מנגד אמרו תפסיקו לקשקש ופשוט תעמידו קבוצות. אבנר קופל מצא דרך שלישית שמאזנת בחוכמה בין השתיים: קצת חוקים והרבה פעולות קטנות, כלכליות ושיווקיות ביסודן, על מנת להצמיח סביבת כדורסל ראויה. הפילוסופיה הבסיסית שלו ששוללת כל הגבלה ישירה על מכבי (כגון תקרת שכר) הוכיחה את עצמה כמשתלמת. מסתבר שבשביל לגשר בין מכבי ושאר היישוב צריך גישה מפויסת. בשביל להפקיע מעט עוצמה מידיו של החזק צריך קודם לשכנע אותו שזה לטובתו. הורג אותם ברכות האיש.

אני מקווה של אחטא כאן בשגיא כהנית, אם אומר שזה לא תוכנם של הצעדים שנקט כמו עצם עשייתם שזירזו את הגאולה. עצם היומרה ליצור שינוי יצרה תודעה חדשה. כשיו"ר המנהלת מפסיק להתרפס בפני מכבי ומשדר שהכל פתוח זה מחלחל הלאה גם לקבוצות, גם אם אובייקטיבית המרחק מקרב הוגן ושוויוני עדיין גדול.

2. כל כך משעמם ומפחיד העניין הזה של הטוב שמיטב פרשנינו טרחו עוד בטרם קרה אותו דבר טוב, לספר ולהבהיר: שום דבר לא השתנה באמת. מכבי תמשיך לשלוט. זו הייתה מעידה חד פעמית. לראיה מביאים הקופמנים את עונת 93' ומה שקרה אחריה.

ההשוואה במקומה, אבל מתעלמת מההקשר החברתי והתרבותי. כי בניגוד לימים ההם, עכשיו זו כבר לא מדינת מכבי. ההתנגדות למשטרו של העריץ, שזוהתה תמיד עם תאי מחתרת בשוליים האדומים של החברה, הפכה בשנה האחרונה לסחף המוני של ממש. ב"ארץ נהדרת", לב הקונצנזוס, לעגו והזהירו מפני הכוחנות הצהובה ("הם עוד ידרסו את כולנו"), באשקלון נצפו אלפים קוראים בשמו של מסינה, בהיכל נוקיה התגלו לראשונה בישראל שופטי כדורסל שמעזים לשרוק לפי מה שהם רואים. שימון איבד שליטה. הימים בהם יכול היה להוריד את מליניאק מהמסך בגלל חשד לפרשנות אובייקטיבית חלפו עברו להם.

זו לא מדינת מכבי, זו כבר לא מדינה של אף אחד. עם ישראל התפצל לו לאלפי אתרים, פורומים ובלוגים. עם תשוקה פלורליסטית שכזו, שבאה עמוק מלמטה, יש את כל הסיבות להאמין שימים טובים באמת עוד לפנינו. הכמיהה הזו לגיוון חזקה יותר מכל בירנבוים. תנצח כל אמריקאי שמכבי תגריל במקום וויציץ'. אם כי רצוי מאוד שמנהלת הליגה, מצדה, תמשיך לעשות את הדבר המשעמם הזה, נו, עבודה טובה.

בעקבות טורי מהשבוע שעבר, שטען בזכותו של דו קרב הפנדלים, ספגתי קיטונות של בוז. הטוקביקסט המצוי יצא נגד האחריות שהטלתי לפתחו של גרנט על ההפסד בגמר. ברשותכם אנסה להתמודד עם עיקרי הדברים. גם אם לא תסכימו איתי, לפחות תעריכו את העובדה ששברתי למענכם את העיקרון היחיד שמנחה אותי בעבודתי העיתונאית – לעולם לא לעבור את ה-500 מילה.

בנוגע לטוקבקים:
הצהרתי כי פנדלים דורשים כישרון. "לא כישרון ולא בטיח", הגיבו הטוקבקיסטים. לראיה הם הצביעו על מיטב כוכבי העל שנפלו קורבן לטקס המקולל הזה. גדולתם של הכוכבים היא בביצוע הבלתי צפוי, ואילו הפנדל תובע מעשה צפוי, מכאני. לכן הם נכשלים. מדויק. רק שהכדורגל, על 22 שחקניו, רחוק מלהיות זירה פרטית של הבלתי צפויים. לא פחות מכך הוא מאדיר את אלו, נניח שבעה בכל קבוצה אקראית, שכישרונם מתבטא ביכולת לעשות היטב את הדבר הצפוי ביותר. מרימי הקרנות, המגביהים מהאגף, אנשי הסגירה האלכסונית. הפנדל הוא עוד אחד מאלה.

אגב, גם חדירה לסל דרך ההגנה וקליעה מעל ידיים מושטות שתי שניות לסיום, היא מהלך צפוי. זה לא עושה את זה פחות גדול ומרגש.

בנוגע לאברם:
לא, הוא לא צריך ללמד את טרי לבעוט פנדל. אבל הטענה המקובלת לפיה תפקידו של המאמן נגמר עם סיום 120 דקות מופרכת לטעמי. זה בערך כמו להגיד שתפקידו של מאמן כדורסל, נניח, תם 6 שניות לסיום. נניח בגמר הפיינל הפור.

ייתכן שמהלך אחרון בכדורסל ראוי והוגן יותר מפנדלים. עדיין, בשני המקרים מדובר במהלך מכריע. בשניהם מדובר בסיטואציה שמאמנים היו שמחים להימנע ממנה ולבסס ניצחון בלעדיה, אבל היה וקרתה הם מחויבים להידרש אליה במלוא היסודיות. רוצה לומר: מאמן כדורגל שלא בוחר שמונה שחקנים לפנדלים, שלא משקיע שעות באימונם, שלא עובר עם השוער שלו על הרגלי הביצוע של שחקני היריב, מפקיר את קבוצתו. נקודה.

האם עבודה נכונה מבטיחה ניצחון? ודאי שלא. ייתכן שגרנט עשה את המוטל עליו והפך קורבן לרשלנות הקפטן שלו. באותה מידה שהמהלך הנכון שדורסמן סידר לדיקסון יכול היה גם לסדר אליפות למכבי. הכדור נמצא תמיד בידיו או ברגליו של השחקן, אבל האחריות היא על כתפיו של המאמן. גם בפנדלים.