שיפוט מהיר משרי ההיסטוריה

בלילה שבין חמישי לשישי הפסידו שתי אלופות את התואר שלהן, כשהפועל חולון זכתה באליפות, וכשהלייקרס הדיחו את הספרס 1:4 בגמר המערב. הקבוצה שזכתה באליפות ב-1999 הוחלפה לאחר מספר שנים שחונות, ואז הגיעו מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר, החליפו את דייויד רובינסון כסייד קיק של טים דאנקן, ושלוש אליפויות בשנים אי זוגיות צצו להן כפטריות אחר הגשם, ב-2003, 2005 ו-2007.

אולם כעת, מייקל פינלי, קורט תומאס, רוברט הורי ופבריסיו אוברטו מסיימים בקיץ חוזה, ופארקר הוא שחקן הרוטציה היחידי שתחת חוזה ומסתכל על גיל 30 מלמטה, כשטימי בן 32, מאנו בן 31, ברוס בואן וברנט בארי בני 37 כ"א ו אימה אודוקה בן 31. בפני פופוביץ' עומדות כמה החלטות חשובות ביותר, ובין אם ישכיל לבנות עוד קונטנדרית ובין אם לאו, התכנסנו כאן כדי לדון בהדחה של הקבוצה של שנות ה-2000 ב-NBA, הסן אנטוניו ספרס.

גיל קדרון:

פופוביץ' ואר. סי ביופורד תמיד ידעו לתזמן את החוזים שלהם בצורה אמנותית ממש, אולם הפעם הם בבעיה, כאשר הקיץ יעמדו לרשותם רק כארבעה מיליון מתחת לתקרה, בהנחה שזו תגדל מהשנה שעברה. סביר שאוברטו יישאר, וכנראה גם פינלי, אם אלה יסכימו להתפשר על משכורותיהם. פופ צריך לשלוח את שני החוזים הנגמרים היחידים שכדאי לו לסחור בהם, אלו של בארי וז'ק ווהן, ולנסות להעבירם, אולי גם בעזרת סיין אנד טרייד של קורט תומאס, בעבור קצת יכולת התקפית מתובלת באתלטיות ונעורים, משהו שיקל את העומס על שלושת הכוכבים, שהיו היחידים שתרמו העונה באופן עקבי לקצב צבירת הנקודות. העובדה הזו מן הסתם איפשרה להגנות היריבות להתמקד בהם בצורה כמעט מוחלטת, והשמירות הכפולות על טימי כבר לא הפכו את הכניסות של פארקר וג'ינו לקלות. אם מיקאל פייטרוס ירצה להגיע, מה טוב, ואם אפשר יהיה להביא בטרייד את השחקן החופשי מונטה אליס, שישמש כסופר סאב במקומו של מאנו, אזי סן אנטוניו טרם סיימה את דרכה בצמרת הליגה. אבל ללא דם צעיר, אתלטי והתקפי, כשברקע הלייקרס, יוטה, פורטלנד וניו אורלינס רק הולכות ומשתפרות, הדעיכה תימשך לה בשנים הקרובות. אני לא יודע מה איתכם, אני סומך על פופ.

דן לזר:

הספרס מזדקנים, זה לא סוד. עם זאת הפלייאוף האחרון הבליט מצב בסיסי אשר על פיו הבעיות שלהם מרכזן בשני תחומים עיקריים בהם אפשר להשתפר מבלי לשנות את הבסיס, ובכך להעמיד כבר בעונה הקרובה קונטנדרית, אפילו בעולם בו הלייקרס, יוטה ופורטלנד הופכות את המערב לעמוק, ומפחיד. קודם כל - אתלטיות. קורט תומאס, ברנט ברי, מייקל פינלי, ברוס בואן ורוברט הורי כולם בני 35 או יותר, והגמישות הפיסית הולכת ומתרחקת מהם. וגם השלד הבסיסי של דאנקן וג'ינובילי כבר חצה את גיל 30. הספרס צריכה ללכת הקיץ אל הדראפט ולחצוב משם צעירים סופר אתלטיים. זה המיקוד. מעבר לכך סן אנטוניו עדיין מחזיקה בזכויות על שלושה צעירים אתלטיים ומוכשרים, טיאגו ספליטר מטאו, יאן מהינמי מליגת המשנה ויבגני יבטוקס מדינמו מוסקבה. ואם תצליח להחתים ולאקלם כל אחד מהם זו תהיה עזרה ברוכה וטובה, ואפשר לעשות זאת על חשבון לפחות שלושה משחקני הרוטציה הנוכחית.

התחום השני בו הספרס חלשה באופן ברור הוא יכולת הקליעה מבחוץ. יוטה צירפה לשורותיה את קייל קורבר, וזה בדיוק סוג הטרייד שצריך פופ לעשות. לא פינלי ולא הורי מספקים כיום את הסחורה. כל עוד דאנקן, ג'ינובילי וטוני פארקר ממשיכים לשחק ביחד ולהביא אל הפארקט את ה-A גיים שלהם, ואין סיבה שהאלופה היוצאת לא תתמודד על התואר בשנתיים-שלוש הקרובות.

עומר דיקמן:

לכל אלו שחשבו שהסיוט נגמר, יש לי חדשות בשבילכם. גם בשנה הבאה הספרס יהיו אחת משתי המועמדות הבכירות לאליפות המערב, ביחד עם הלייקרס (כמובן במידה ולא יהיו רעידות אדמה משמעותיות בקיץ). למרות שזה נראה שהם כאן מאז תקופת היבוסים, דאנקן וג'ינו עוד לא בגיל שבו מתחילה ירידה משמעותית בכושר, והירידה המינימלית שלהם (אם תהיה כזו) אמורה להתקזז עם ההתקדמות של פארקר, שמגלה שיפור קונסיסטנטי ביכולת הקליעה שלו בשתי העונות האחרונות. הבעייה אפוא מתחילה במעגל השני של השחקנים, כאשר השנה סוף כל סוף התחיל גילו של הצוות המסייע לתת את אותותיו: בואן כל כך זקן שמספרים שהוא היה משחק 1 על 1 עם משה רבנו (ושמר עליו כל כך טוב שהוא אפילו לא הצליח להכנס לארץ ישראל. משה טען לעבירה, הקדוש ברוך הוא העדיף נו-קול), וגם פינלי, הורי ובארי כבר בגיל שבו מנסים לחבוט כדורים מהעונשין באמצעות מקלות גולף. ההזדקנות בלטה בסדרה מול הלייקרס ואלמנט התשישות פגע קשות בביצועים שלהם בהגנה ובאחוזי הקליעה, והפך את הסדרה הזו למאבק בין שלושה כוכבים עייפים לבין קבוצה צעירה ורעננה, כאשר כל היתרונות להם זכו הספרס בשנים הקודמות מההתבססות על ותיקים, הפכו בין רגע לחסרונות.

אולם קוץ ואליה בו – הנהלת הספרס הצליחה לחזות את הדעיכה באופן מדוייק, ובקיץ לא פחות מחמישה שחקנים יסיימו חוזים, ויפנו מקום בתקציב על מנת להחתים צוות חדש. ותסמכו על ביופורד ופופוביץ' שהם יידעו בדיוק את מי להביא כדי להאריך את הסבל של הליגה ושל הצופים בכמה שנים טובות לפחות.

גיל קדרון:

כפי שאסף רביץ כתב כאן כמה פעמים, הספרס הרוויחו את הטינה כלפיהם ב(חוסר) יושר, אולם כרגיל במצבים שכאלה, בשוך הקרבות, ועם המבט הנוסטלגי הנוגה, מעמדם ישוקם ועברם ישופץ. מדובר בשושלת מוזרה משהו, יחידה במינה אפילו, מלאה בחבר'ה מנומסים ואדיבים שנופלים לפרקט בצורה תיאטרלית כדי לסחוט עבירות, מכניסים רגליים מתחת לשוטרים, משחקים את הכדורסל הקבוצתי וחסר האנוכיות בנמצא, שומרים 48 דקות, מוותרים על האגו, חסרים ברק והייפ, ועושים הכל על מנת לנצח. בסופו של יום, שלוש אליפויות בשנים לא זוגיות הן פחות מרשימות משלוש אליפויות רצופות בזו אחר זו, כך שהלייקרס של 2000-2002 לפניהם בתור. בעצם, כל האלופות הגדולות יקדימו אותם ביום הדין, כך שבעצם נותרנו עם שושלת - הישג מרשים בפני עצמו - אבל השושלת הכי פחות מרשימה מכל השושלות שקדמו לה.

דן לזר:

בוסטון והלייקרס, כאשר רשמו הישגים דומים בשנות השמונים, הותירו חותם על דור שלם של חובבי כדורסל, ועד היום הן מוכרות כשתיים מן הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. אין סיבה, למעשה, שלא להתייחס אל הספרס אחרת, בין אם אוהבים את הכדורסל שלהם או לא, בין אם חושבים שהם הביאו אל המשחק אלמנטים שלא היו בו פעם או לא, ובין אם הבליטו שחקנים ששמם ייזכר לעד כחלק ממורשת הכדורסל או לא.

ובכל זאת, הספרס ייזכרו כסוג מסוים של החמצה. השחקן היחיד שיישאר ברבות הימים מן השושלת הזו של הספרס יהיה דאנקן, אחד משחקני הפנים הטובים בהיסטוריה. השלד הספרסי הכולל את מאנו, טוני וברוס לא ייזכר באותה הילה לה זכו הקבוצות סביב בירד, מג'יק ואיזייה. הספרס רשומים בספר דברי הימים של הליגה הטובה בעולם כאחת הגדולות מבחינת הישגים, אך גם כמי שלכל אורך תקופת גדולתה הייתה נתונה לוויכוח בנוגע לאיכות משחקה, רמת העניין והריגוש אשר הצליחה להעניק לאוהדי הכדורסל,. כך שמבחינת ההיסטוריה הם ראויים להיכנס לדרג השני של הקבוצות הגדולות, וגם זה הישג מרשים למדי.

עומר דיקמן:

על השאלה הזאת נוכל לדעתי לענות ברצינות רק בעוד עשרים שנה. בעוד שאין עוררין על כך שסן אנטוניו היא הקבוצה הדומיננטית של חמש השנים האחרונות, לא ניתן להתעלם מחוסר האהדה הציבורית, מהרייטינג הנמוך, ובעיקר מאינסוף הפרשיות המכוערות, הלכלוך, והכוכביות שלא מעט אנשים נוטים להצמיד להם. סיפורים מסוג זה יכולים לדעוך ולהיעלם כשהם מותירים אחריהם רק את העובדות היבשות – 3 אליפויות ב-5 שנים, ומשכיחות את הסיפורים שמאחוריהם, והם יכולים באותה מידה לתפוח לכדי אגדות אורבניות שעוברות מאב לבן אודות רובוט דמוי אדם בשם טים דאנקן ועל בואן הרשע שנהג לאנוס ילדי וראייטי בחדר ההלבשה בהפסקת המשחק.

אולם האופציה הסבירה ביותר בעיניי, היא שהספרס תצא קרחת משני הכיוונים, מהסיבה הפשוטה – באמריקה כמו באמריקה, הנרטיב ההוליוודי הוא זה שנחקק בזכרון הקולקטיבי. לבוסטון והלייקרס של שנות ה-80 היתה את היריבות הספורטיבית הגדולה ביותר של הספורט המודרני, לג'ורדן את גלימת הסופרמן ומוטיב האגדה החיה, וללייקרס של 2000-02 את שושלת שאקובי שסיפקה אינסוף בוץ תקשורתי. לספרס אין את כל אלו. דאנקן הוא אחד הגדולים בהיסטוריה, אבל אטרקטיבי כמו החומוס של "מעדני מיקי". בעוד 20 שנה, כשילד זב חוטם יפתח את רשימת האלופות, הוא לא יראה בלוק עם השם "סן אנטוניו", כמו שמתבקש מאימפריות אמיתיות, ויסיק את המסקנה ההגיונית (והמוטעית) שהספרס היו סתם עוד קבוצה שהצליחה להתבלט קצת יותר מהשאר בתקופת מעבר שבין האימפריה של הלייקרס של תחילת וסוף העשור.