רגלי זכוכית

קנדה היא ממש לא מדינה של כדורגל, אבל יורו 2008 הוא כנראה סיבה מספיק טובה עבור ערוץ הספורט של טורונטו על מנת לכנס את מיטב הפרשנים לדיון מקדים בענייני הטורניר. הפרשנים נתבקשו לבחור שחקן שעבורו האליפות תהיה זירת פריצה. התשובות היו מגוונות, חלקן בנאליות כמו קארים בנזמה, חלקן צפויות כמו פרנק ריברי או פופולאריות כמו לוקה מודריץ'. כשהגיע תורו של אלף דה בלאסיס, הוא זרק את הפצצה: "היורו יכול להיות טורניר הפריצה של רפאל ואן דר וארט. הקשר ההולנדי הוא אחד המבוקשים בשוק ההעברות, וסוף סוף יש לו את ההזדמנות להוכיח את כישוריו בבמה מרכזית. הוא יהפנט את המגנים בעזרת השליטה המופלאה שלו בכדור, ולצופים יהיה תענוג לצפות בו".

האמת, קצת מוזר לדבר על שחקן בן 25 במונחים של פריצה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בואן דר וארט. האיש שלפעמים ראינו ממנו הכל, מבצעים מדהימים, טכניקה מושלמת, שערים וירטואוזיים בבעיטות חופשיות, אבל השורה התחתונה שלו ריקה מתוכן. הוא לא זכה בתארים משמעותיים, מלבד אליפות בהולנד. גם לא כיכב בליגת האלופות ושיחק תפקיד מינורי מאוד במונדיאל האחרון ובאליפות אירופה הקודמת. בשני הטורנירים, הולנד לא הצליחה וואן דר וארט לא היה שם בשבילה.

חבריו לשעבר באייאקס, זלאטן איברהימוביץ', כריסטיאן קיבו, ווסלי סניידר וראיין באבל כבר מובילים את הקבוצות הבכירות באירופה. ואילו ואן דר וארט, לעיתים נראה כאילו הוא נולד, חי וקיים בשביל עונת המלפפונים בקיץ וחלון ההעברות של חודש ינואר. עוד מימי הטיפש עשרה כילד פלא באייאקס, השם שלו תמיד מקושר למעברים גרנדיוזיים. פעם זו ריאל מדריד, פעם ברצלונה, יובנטוס, צ'לסי ואפילו מנצ'סטר יונייטד. תמיד מלווה בכותרות מפוצצות, הצהרות, רצונות ושום דבר בסיכום הכללי. ואן דר וארט סוגר עונה שלישית בהמבורג, עדיין מחכה למעבר הגדול, מחכה להוביל, לזכות בהישג. מחכה לפריצה. בגיל 25.

כמו כל כוכב הולנדי שמכבד את עצמו, גם הקריירה של ואן דר וארט עמוסה בפציעות. הסטטיסטיקה הלא מחמיאה שלו מראה שבכל עונה הוא מחמיץ בממוצע קרוב לחודשיים בגלל בעיות כשירות. בקריירה שלו הוא הספיק לעבור מספר ניתוחים בברכיים, ברצועות ואף ניתוח להסרת המיניסקוס. אין חולק כי הפציעות הללו פגעו בהתקדמות של ואן דר וארט, והדביקו לו תדמית של שחקן מועד לפציעות. בגרמניה צוחקים על ההולנדי שיש לו רגלי זכוכית, והטענה הרווחת היא שלמרות היכולות המדהימות, מדובר בשחקן שביר.

לליזט דאמרס, עורכת במגזין "ספורטסוויק", יש הסבר מעניין לתופעת הפציעות של ההולנדים: "השחקנים ההולנדים לא אוהבים לעבוד בחדר כושר. שחקנים כמו ואן דר וארט מעדיפים לעבוד על מהירות, טכניקה ותרגילי כדור באימון ומזניחים את הפיזיות. בגלל הסגנון ההתקפי והיצירתי שלנו, השחקנים היריבים מחפשים במגרש בדיוק את הכוכבים וזה מוביל לפציעות המרובות. אצל ואן דר וארט המצב הוא עוד יותר גרוע, הוא אחד שלא יכול להרשות לעצמו לנוח שבוע, כי אז הוא משמין ונפצע בקלות".

אחת הפציעות הזכורות יותר של ואן דר וארט אירעה בקיץ 2004. ההולנדי תוקל בחריפות במשחק ידידות של הנבחרת מול שבדיה, דווקא על ידי חברו לקבוצה דאז, איברהימוביץ'. הקשר הושבת ובאייאקס החליטו לשלוח את השבדי הסורר ליובנטוס. למונדיאל בגרמניה הוא הגיע פצוע ונדחק מההרכב במשחקי השלב הראשון, בדרך למספר הופעות פושרות כמחליף. לא פלא שלקראת הטורניר הנוכחי הפיק המאמן מרקו ואן באסטן לקחים והכריז על "נוהל ואן דר וארט": שחקן שלא הוכיח כשירות של מאה אחוז, נשלח החוצה מהסגל.

לא רק הפציעות מנעו את הפריצה של ואן דר וארט. הרבה טמון גם באישיותו המוחצנת של השחקן וגם באשתו, המוחצנת לא פחות. סילבי מייס היא מגישה ב-MTV הולנד, שחקנית טלוויזיה וקולנוע ודוגמנית צמרת בארץ טחנות הרוח, שגם מבוגרת מרפאל בחמש שנים. הרומן בין הכישרון העולה לאישיות הססגונית ויפת המראה, הצית את החושים של ההולנדים. רפאל וסילבי הפכו לדיוויד וויקטוריה בקהאם של הולנד, והתקשורת התייחסה בהתאם, עם שלל תמונות, כתבות וצילומי פפראצי. חתונתם של השניים אגב, הועברה בשידור חי בטלוויזיה, כיאה לסופרסטארים במעמדם.

ואן דר וארט הפך מזוהה יותר בקשר עם הדוגמנית ובצילומים במועדונים, מאשר כשחקן כדורגל מבטיח. האוהדים היריבים השתמשו בנתון הזה כדי להוציא אותו משלוות נפשו. כך, למשל, באחד ממשחקי הליגה מול דן האג, לשופט המשחק נמאס מהקללות, ההערות הסקסיסטיות והנהמות כלפי ואן דר וארט. באמצעות הכרוז, הוא איים להפסיק את המשחק, אם הצופים לא יחדלו. דאמרס: "סילבי יותר פופולארית ממנו, ובגרמניה הם כוכבים גדולים יותר מבהולנד. הקריירה שלה חשובה וכל החלטה שהוא עושה, צריכה להיות מתואמת איתה".

וכשלמאמן שלך קוראים רונלד קומאן, אתה בבעיה. בדיוק כמו מקרה בקהאם במנצ'סטר יונייטד, גם קואץ' קומאן לא אהב לפתוח את מדור הרכילות ולראות את הקפטן שלו מככב על רחבת הריקודים. אייאקס הייתה בעיצומה של עונה כושלת וקומאן התחיל להטיל ספק בכישורי המנהיגות של קפטן ואן דר וארט. בצעד טיפוסי, הוא העביר את הסרט לשחקן אחר. ואן דר וארט החל לספוג אש. אנשי הכדורגל לא אהבו את ההופעות שלו במגרש, אורח חייו והעובדה שהעלה במשקל. גם התפטרותו של קומאן ומינויו של דני בלינד לא עזרו לשיפור המצב והכשירו את הקרקע לעזיבת הכדורגל ההולנדי, להמבורג הגרמנית.

דווקא העלייה המטאורית של ואן דר וארט, היא גם זו שפגעה בו בשלבים מתקדמים יותר של הקריירה. את הופעת הבכורה שלו באייאקס הוא ערך בגיל 17, ושנה מאוחר יותר כבר נבחר ל"כישרון השנה באירופה". ההשוואה לכוכב אחר של אייאקס הייתה בלתי נמנעת. ואן דר וארט קיבל עוד תווית בלתי אפשרית: היורש של יוהאן קרויף. הציפיות ממנו היו בשמיים. הוא סומן כמנהיג הבא של הנבחרת וכיכב בכל קיץ כמלפפון החם ששמו נקשר לכל מועדון גדול באירופה.

למרות כל הפניות, הספקולציות והמחירים, את המעבר הוא עשה דווקא להמבורג בקיץ 2005, תמורת סכום צנוע של חמישה מיליון יורו וחצי. המודל לחיקוי, קרויף, נשאר המום: "אני לא יודע איך להגיב או מה רפאל ואן דר וארט עושה בהמבורג", אמר קרויף בתגובה למעבר. "לפני שנתיים מעבר כזה היה בלתי נתפס. כנראה, דברים לא הלכו טוב בשביל ואן דר וארט". לדאמרס יש הסבר הפוך: "הוא עזב את אייאקס מוקדם מדי. אם הוא היה מחכה עוד שנתיים, כמו סניידר, הוא היה מגיע ישר למועדונים הגדולים בלי לעבור בקבוצה קטנה. ואן דר וארט שייך לרמות הגבוהות".

הלחץ הזה פגע בקריירה של ואן דר וארט. למרות הדומיננטיות שלו במגרש, הוא לא הצליח להביא את הקבוצות שלו מעבר למובן מאליו. העונות שלו בהמבורג היו סולידיות ואפילו טובות מבחינה אישית. הוא כובש שערים, מבשל ומלהיב באיכויות הטכניות הבלתי נדלות שלו. יחד עם זאת, הוא לא הצליח לסחוף את הקבוצה הגרמנית למעמד של קבוצות העל בגרמניה, לתחרות אמיתית על האליפות וגם לא להצלחה בעונה בה שיחק עם הגרמנים בליגת האלופות. אי ההצלחה היחסית הזו נובעת מעצם התווית, ואן דר וארט נכשל להיות יוהאן קרויף. בעצם, מי יכול להיות יוהאן קרויף.

"הוא אחד מחמשת הפליימייקרים הטובים בעולם, הוא שולט ללא עוררין בקצב של המבורג", אמר השבוע המאמן ההולנדי מרטין יול, שיעמוד על הקווים בהמבורג בעונה הבאה, בראיון ל"דיילי טלגרף". "אנחנו חייבים לעשות הכל כדי להשאיר אותו", הוסיף יול, וציין כי הוא יודע שצ'לסי מאוד מעוניינת להחתים את ואן דר וארט. ההתעניינות גוברת לא רק ממערב לונדון, וההולנדי שסיים את חוזהו בגרמניה, ובינתיים מסרב לחתום על חוזה חדש, צפוי למצוא סוף סוף קבוצה גדולה באמת.

בשביל זה הוא צריך גם להביא את היכולת לנבחרת האורנג'. אחרי שני טורנירים גרועים עבורו, בהם היה בורג לא משמעותי בנבחרות של דיק אדבוקאט ו-ואן באסטן, הקשר יודע שיש לו מה להוכיח. לאוהדים, לעיתונאים, לרופאים ולעצמו. הוא צריך להוכיח שהוא מסוגל להתגבר על הפציעות, שהוא לא פלייבוי או הבטחה בלתי ממומשת, אלא אותו ילד פלא שהטריף את ההולנדים. טורניר טוב של ואן דר וארט שווה לו הרבה סתימת פיות, חוזה חדש וגם פריצה מיוחלת.

הקשר, בדרכו המיוחדת והישירה, לא התבייש להתייצב השבוע מול המיקרופונים ולתת הצהרת כוונות, שלא נשמעה משום שחקן סגל אחר: "אנחנו מגיעים לטורניר כדי לזכות בו ואנחנו מסוגלים לכך. הולנד בכושר טוב יכולה לזכות בכל טורניר. זה יתרון בשבילנו לפגוש נבחרות חזקות בשלב הראשון, ואם נשחק טוב, יש לנו סיכוי מצוין לזכות ביורו". בראיון אחר אמר: "אני רוצה לחוות את הרגע מ-1988", בהתייחסו לנבחרת שזכתה באליפות אירופה. "ואן דר וארט תמיד היה טיפוס אופטימי וחיובי", אומרת דאמרס. "אנחנו מצפים ממנו להיות העוגן שמחבר את הצעירים והותיקים בנבחרת, כי הוא היה מאכזב בטורנירים הקודמים".