הצד האחר של הישראלים

מכבי תל אביב מגיעה לחצי גמר הפיינל פור מול בני השרון הערב (שלישי, 20:50) עם סגל הישראלים הבכיר בליגה. "חמישה מששת הישראלים הטובים בארץ שייכים למכבי", קבע לא מזמן פיני גרשון. בפועל, מצבה של מכבי בקטגוריה הזו, כמו בלא מעט אחרות, רע למדי. רגע לפני פתיחת האירוע החשוב ביותר עבורה העונה, ערכנו השוואה בין הישראלים של האלופה לבין יתר הישראלים שיופיעו בפיינל פור. התוצאות, אם תהיתם, לא מעודדות.

על הנייר:

בורשטיין הוא אלוף אירופה שלוש פעמים, אלוף ישראל שבע פעמים, מחזיק גביע המדינה שש פעמים. שחקן חמישייה קבוע במכבי הגדולה של שאראס ופארקר. טפירו זכה פעם אחת בגביע המדינה. יזרעאלי ופלג לא זכו בתואר מקומי. המאץ'-אפ האמיתי הוא בין בורשטיין לטפירו.

בעוד בורשטיין נחשב בשנים עברו לשחקן משלים שתורם במגוון רחב של אספקטים (הגנה, ריבאונדים, אסיסטים, נקודות, חטיפות), טפירו תמיד היה למוציא לפועל של כל הקבוצות בהן שיחק, מבחינה אופנסיבית כמובן. בורשטיין שחקן שלם יותר, אבל טפירו הכריע יותר משחקים. כשמדובר במשחק על כל הקופה, זהו נתון משמעותי. אין מקום להשוואה בינם ובין יזרעאלי ופלג.

בפועל:

טפירו הוא העוגן בקו האחורי של אפי בירנבוים, יזרעאלי ממתין להזדמנויות על הספסל ופלג הפך לשחקן למשימות מיוחדות. אולם הפיחות הגדול ביותר חל במעמדו של בורשטיין: מאז חזר מהפציעה בעקביו, לפני קרוב לחודשיים, נדחק הישראלי הבכיר והמנוסה אל מעמקי המלונה של צביקה שרף. גם כשהוא זוכה למספר דקות פרקט, השפעתו של בורשטיין על המתרחש במגרש כמעט אפסית. הוא לא מאיים על הסל (שיא עונתי של 9 נקודות נרשם בסוף מרץ מול עירוני ר"ג), אלא מעדיף להתרכז במסירות ובהגנה. גם בפיינל פור היורוליג הושבת בורשטיין כמעט לחלוטין, למרות שמדובר באחד השחקנים היחידים בסגל עם ניסיון יורוליג עשיר.

ההערכה היא שבורשטיין יפשוט הערב את הטריינינג רק אם קטסטרופה תעמוד בפתח. בגמר הפיינל פור אשתקד, להזכירכם, היה זה בורשטיין שהציל את מכבי עם מחצית שנייה הרואית והשאיר את הצלחת עונה נוספת ברחוב הירקון. טפירו, מנגד, יעמוד במרכז הפוקוס. אם בהשפעה מקצועית עסקינן, אזי שלבורשטיין כנראה ההשפעה הפחותה ביותר מבין כל השחקנים שהוזכרו לעיל.

על הנייר:

בלות'נטאל כבר זכה עם מכבי באליפות אירופה 04', הניף שתי צלחות אליפות ושני גביעים. אליהו זכה עם מכבי אשתקד באליפות. קוז'יקרו זכה עם ירושלים בגביע יול"ב, ווטסון ומונסון עדיין נטולי תארים. הניסיון לצידו של בלות'נטאל, הכישרון עם אליהו.

בפועל:

מבחינה איכותית, בלות'נטאל ואליהו עולים על יתר שחקני הפנים הישראלים בפיינל פור הקרוב. הידית של בלות'נטאל קברה לא מעט קבוצות, החתוליות של אליהו הפכה אותו אשתקד להפתעת העונה במכבי ולאחד הצעירים הטובים ביורוליג. אלא שבלות'נטאל איבד את מקומו בחמישייה הראשונה לעומרי כספי, ואליהו נמחק לחלוטין מהרוטציה בידי שרף. העובדה שהשניים לא נחשבים לשחקני הגנה דגולים הפחיתה מערכם בעיני המאמן, בעוד שמערכת היחסים שלו עם אליהו נמצאת בירידה תלולה מאז הקיץ שעבר וביתר-שאת מאז הראיון הקשה עם אביו ואחיו.

קוז'יקרו אולי לא מוכשר כמו השניים ממכבי, אבל הוא היה ונותר אחד הישראלים הדומיננטיים בליגה. ווטסון חבר של קבע בחמישייה הראשונה של מיקי דורסמן, למרות שנחשב לשחקן משלים בלבד. למרות זאת, איכויותיו ההתקפיות של ווטסון מוכרות לכל, ומדובר בנשק חשוב ומשמעותי עבור חולון. מונסון מהווה חלק זניח ברוטציה של בני השרון. אם ווטסון וקוז'יקרו הם שחקני מפתח בקבוצותיהם, הרי שבלות'נטאל הוא רק עוד רול פלייר במכבי ואליהו כמעט ולא קיים העונה. מבחינת השפעה יחסית, קוז'יקרו ו-ווטסון מנצחים בגדול.

על הנייר:

עד לעונה הנוכחית נחשב הלפרין לעוד שחקן רוטציה במכבי. תחת עודד קטש, ולאחר מכן צביקה שרף, הפך הלפרין לישראלי החשוב בקו האחורי של סגנית אלופת אירופה. רוט, שפרץ לתודעת אנשי הכדורסל בישראל רק לפני שנתיים, קיבל הקיץ את המפתחות ממיקי דורסמן ועמד ברוב הציפיות. כץ משלים את מאיר טפירו בבני השרון, בעוד שסוכר עולה מהספסל של נהריה ומספק אנרגיות, אומץ וניסיון ברגעי הקלאץ'.

בפועל:

אין כל ספק שהלפרין הוא המוכשר מבין הארבעה ובחלקה הראשון של העונה נחשב לאחד הבאנקרים של מכבי. כץ, סוכר ורוט נחשבים לשחקנים אפורים יותר. הבעיה היא שהלפרין מגיע לפיינל פור הקרוב בכושר אישי רע, לאחר שתי תצוגות נפל בפיינל פור היורוליג ועם ממוצע של 7.5 נקודות בלבד בארבעת משחקי הליגה האחרונים. למזלו, גם רוט וסוכר לא הבריקו בחודש האחרון, כאשר כץ נכנס לנעליו הגדולות של מאיר טפירו הפצוע ובארבעה מחמשת המשחקים האחרונים כמעט ולא ירד מהפרקט. כץ אולי לא תורם הרבה נקודות, אבל מחפה על כך בתרומה משמעותית בריבאונד, באסיסטים ובעיקר בהגנה אגרסיבית ובחטיפות.

אם ערב טוב של רוט, סוכר וכץ ישדרג את קבוצותיהם, הרי שמכבי חייבת בפיינל פור הקרוב משחקים טובים של יותם הלפרין, מול בני השרון הקשוחה ואם וכאשר גם במשחק הגמר. בשורה התחתונה, הלפרין, רוט וכץ מגיעים בכושר די שווה, כאשר סוכר מעט מאחור.

על הנייר:

נאור ותמיר אולי מנוסים יותר, אבל חלקם היחסי של כספי וחנוכי במכבי ובבני השרון (בהתאמה) לא נופל מזה של נאור ועולה על חלקו של תמיר. נאור זכה אשתקד בגביע עם הפועל ירושלים, כאשר תמיר, חנוכי וכספי עדיין מחפשים תארים כשחקני בוגרים.

בפועל:

מאז עזיבתו של עודד קטש, הפך כספי הצעיר לאחד השחקנים המשמעותיים במכבי. מעמדת הסמול פורוורד הוא מאזן בין הקו האחורי לקו הקדמי, ולעיתים מתופקד גם כפאוור פורוורד. כספי אגרסיבי מחנוכי, חד מנאור ומוכשר הרבה יותר מתמיר, אבל חסר ניסיון. כשבוחנים את תפוקתו של כספי בפיינל פור היורוליג (4.5 נקודות, 0.5 ריבאונדים ב-8.5 דקות בלבד), אין ספק שלאלמנט הזה הייתה השפעה רבה.

מוזר ככל שזה יישמע, בתוך עונה אחת הפך כספי לישראלי הבכיר של מכבי וזוכה בליגה לקרדיט נרחב משרף, אם כי מחזיר בריבית על הפרקט (ב-18 משחקים מאז ינואר, ירד מדאבל-פיגרס בנקודות רק 5 פעמים).

אם כספי מביא את החבילה ההתקפית השלמה, נאור ותמיר מתרכזים בעיקר ביידוי שלשות (נאור זורק 1.6 פעמים בממוצע למשחק מ-2, לעומת 4.5 ניסיונות מחוץ לקשת). חנוכי, ראוי להדגיש, משחק רוב הזמן בעמדה מספר 2, וזוכה ל-20.7 דקות בממוצע, גם בשל יכולתו אך גם בעקבות הספסל הקצר של בני השרון והאילוצים הנובעים מהחוק הרוסי. אין ספק שכספי הוא השחקן המשמעותי והמשובח מבין הארבעה, שגם מגיע בכושר האישי הטוב ביותר. לפחות ישראלי אחד שמכבי עושה בו שימוש ראוי.