מחפשים שחקן עונה

פעם היו פה שחקני עונה אמיתיים. כדורגלן שזוכה בתואר היוקרתי לא צריך להיות השחקן הכי מוכשר בליגה; מספיק שייתן את התחושה שסחב את הקבוצה ליותר ממה שהיא מסוגלת, שזרח לאורך כל השנה והתעלה ברגעי האמת, שהיה גם מנהיג אמיתי וגם החוליה הכי משמעותית. סביב כדורגלן העונה אמור להיות קונצנזוס, ואין ספק שהשנה אין הסכמה כוללת לגבי אף אחד מהשחקנים. הבחירה, לצערנו, תיעשה כברירת מחדל

המועמד הבכיר לתואר הוא ללא ספק גל אלברמן. הקשר האחורי, החוליה הכי דומיננטית בכדורגל המודרני, נתן בהחלט עונה מצוינת בשורות האלופה, דחף את הקבוצה מאחור, חילץ, תיקל, כבש (שבעה שערים) והוביל את שומי לדאבל. אבל אלברמן, עם כל הצער וההערכה, הוא לא מנהיג אמיתי. אין בו את הכריזמה הדרושה, חסרה לו את ההילה של הכוכב, וכשבואטנג משחק לצדך זה נראה פשוט להיות דומיננטי במרכז השדה. ניאלץ להמשיך לחפש

לפי החצי הראשון של העונה מאור בוזגלו היה אמור לזכות בתואר. הוא כבש ובישל בצרורות, סחף אחריו את סכנין הקטנה לצמרת, והיה השחקן הכי מלהיב בכל מגרש שדרך בו. בנוסף, בוזגלו נתן את התחושה שגדל פה הבניון הבא, עם מהירות מסחררת, ראיית משחק ושליטה אבסולוטית בכדור. אבל אז התחילו לדבר על חוזים לעונה הבאה, בוזגלו התאהב בעצמו יותר מדי, ונדם. הוא ייאלץ להסתפק בתואר "כדורגלן חצי העונה"

דדי בן דיין נתן את העונה הטובה בחייו. המגן המושמץ, שסבל בעבר מתדמית של בליין ועצלן, המשיך העונה את הקאמבק שלו לטופ של הכדורגל הישראלי. היה לו גם חלק חשוב בהגנה היעילה של נתניה, וגם ידע לצאת קדימה ולתמוך בהתקפה. אבל האמת היא שמרין ושטראובר היו לא פחות דומיננטיים בהגנה של עטר, ובן דיין טרם הוכיח שהוא מסוגל לבלוט גם ברמות הגבוהות ביותר

אם דרק בואטנג לא יזכה העונה בתואר, זה רק בגלל הירידה (היחסית) שלו לעומת העונה שעברה, הראשונה שלו בישראל, שבה הוכיח שהוא גדול בשתי מידות על הליגה שלנו. בואטנג הוא עדיין השחקן הראשון שכל מאמן יבחר לקבוצה שלו, אבל נדמה שהעונה הוא קצת הוריד את הרגל מהדוושה, כשהבין שגם בהילוך שני (ובעיקר עם אלברמן לצדו) הוא יכול להוביל את חבריו לדאבל. לא מגיע לו

העובדה שג'ון קולמה יהיה אחד המלפפונים המבוקשים בקיץ מצביעה בעיקר על הבינוניות של ליגת העל. אומנם הקולומביאני הקשוח, שסימן את החוסן והיציבות של סכנין המפתיעה, היה אחד השחקנים הבולטים העונה, אבל גם הוא יודע שמה שהספיק בסכנין לא יספיק בקרית אליעזר, וגם אנחנו יודעים שכדורגלן לא יציב שמאיים בשביתות איטלקיות לא ראוי לתואר שחקן עונה

עם עשרה בישולים ושלושה שערים, גיא צרפתי היה המנהיג הבלתי מעורער בהעפלה ההיסטורית הצפויה של קרית שמונה לגביע אופ"א. הקשר הוותיק, שמסרב להיגמר, סחב אחריו חבורה אלמונית להישג פנטסטי בעונה הראשונה של הקבוצה בליגת העל, הראה כמה כישרון יש לו ברגליים והזכיר שוב שניסיון וחוכמה יכולים לחפות על היעדר הנעורים. אבל בינינו, צרפתי? שחקן עונה? לא מגיע לנו יותר?

רק באמצע העונה הוא הגיע, אבל שיגע את ליגת העל, ובעיקר את בלמיה. עם עשרה שערים ב-17 משחקים, דימיטאר מקרייב עשה פה את מה שקוביקה עשה לפני כעשור. הבולגרי הציג לא רק גוף חסון ומהירות מפתיעה, אלא בעיקר קור רוח מול השער, וכמעט שהציל במו רגליו את אשדוד מירידה. מצד שני, אולי הקרדיט מגיע בכלל למשה אוחיון, ואולי בעצם לאף אשדודי לא מגיע איזשהו פרס אחרי העונה המזוויעה הזאת

אריק בנאדו נתן את עונת חייו. עם כל הכבוד להתקפה של בית"ר, ההגנה הייתה החלק החזק של הקבוצה, ובנאדו היה המנהיג הבלתי מעורער שלה. בנאדו, תמיד במקום הנכון, תמיד לפני החלוץ, תמיד נותן את כולו, ראוי סוף סוף להערכה על קריירה יציבה וארוכה. כן רבותיי, הבלם האפור, שמתקשה לשחרר פס מדויק, שלא אחראי על אף מהלך כדורגל מבריק בקריירה שלו, הוא שחקן העונה. זה מה שמגיע העונה לליגת העל