כמו כל ליגה אחרת, גם הסריה A הציגה העונה לא מעט רגעי קסם. שחקנים קמו מהקבר ואחרים פרצו. מירוץ האליפות שנראה סגור נפתח לקראת הסיום, מילאן פישלה וקליארי רשמה קאמבק אדיר, אבל לצד כולם בלט רגע אחד, קצר ומקסים.
בדקה ה-39 של המשחק בין פיורנטינה לסמפדוריה, במחזור ה-17, קרה אולי המאורע המרגש והמצמרר ביותר שהתרחש על כרי הדשא השונים באיטליה השנה, אם נשאיר בצד את מקרי האלימות ברחובות.
חלוץ סמפדוריה, אנטוניו קסאנו, נתקל בלם פיורנטינה, תומאס אויפלושי, סמוך למרכז המגרש והשופט, גבריאלה גאבה, החליט לשלוף לעברו כרטיס צהוב תמוה. המחזות הבאים הפכו לסצנת קאלט במיטבה. קסאנו פתח בבכי מר ונפל ארצה. אחר כך קם והחל להסתובב על המגרש בחוסר שקט, כשהוא עדיין ממרר בבכי. חבריו לקבוצה הגיעו לנחמו, כמו גם כריסטיאן ויירי ואדריאן מוטו היריבים, שחיבקו אותו וניסו להרגיעו.
עד סיום המחצית הראשונה המשיך החלוץ לשחק עם דמעות בעיניים ועם השריקה שהורידה את הקבוצות להפסקה, נבלם בזמן שעשה את דרכו לכיוונו של השופט בדרישה לדעת מדוע זה הראה לו את הכרטיס. כשירד לחדר ההלבשה, המשיכו אנשי סמפדוריה לתמוך בו ולנסות להרגיעו.
הסיבה להתפרצות הבלתי נשלטת של פיטר פן האיטלקי הייתה נעוצה בכך שבגלל הצהוב שספג הוא עתיד היה להחמיץ את המשחק בשבוע שלאחר מכן, מול קבוצתו לשעבר, רומא. בהמשך נרגע ואף כבש בנגיחה נהדרת את השער השני של סמפדוריה, 23 דקות בתוך המחצית השנייה. הגבול בין גאונות לשיגעון שוב הוכח כדק ביותר.
אל תפספס
זן הולך ונעלם
17 וחצי שנים לפני ההתפרצות של אנטוניו קאסנו, הפגין פול גאסקוין משחק מבריק בדלה אלפי בטורינו, במשחק חצי גמר המונדיאל של נבחרת אנגליה מול מקבילתה הגרמנית, אבל תשע דקות בתוך ההארכה ביצע עבירה על תומאס ברטהולד וראה צהוב. הקשר האנגלי אמנם לא התפרץ כמו החלוץ האיטלקי, אבל מכיוון שמשמעות הכרטיס הייתה שהוא לא יוכל לשחק בגמר (מה שהפך מאוחר יותר ללא רלוונטי), גם הוא החל לדמוע.
אולי הבכי הזה במהלך משחקים הוא צירוף מקרים בלבד, אבל הוא מוביל להשוואה בלתי נמנעת בין הקשר האנגלי לחלוץ האיטלקי. שניהם הוכיחו ים של כישרון, שיגעו את הצופים ואת השחקנים היריבים, משכו אחריהם גדודי מעריצים וסבלו מיצר נדיר של הרס עצמי. גאסקוין כבש שער בלתי נשכח ביורו 1996, אחרי שהקפיץ כדור מעל יריב סקוטי בתוך הרחבה והרשית באמנות. קסאנו כבש שער בלתי נשכח במשחק גביע מול אינטר בשבוע השני שלו בקבוצת הבוגרים של בארי, אחרי שעצר כדור על העקב כ-40 מטרים מהשער, התקדם לתוך הרחבה, השכיב שני בלמים יריבים וכבש בבעיטה שטוחה לפינה.
קווי הדמיון בין השניים נמשכים עם המראה החיצוני והמעט גוצי שלהם, שלא מזכיר את המבנה האידיאלי לשחקן כדורגל ונמשכים בהתנהגויות בוטות על המגרש או מחוצה לו. גאסקוין התמכר לטיפה המרה וסבל מדיכאון קליני, העליב את אוהדי סלטיק כששיחק בריינג'רס וכששדר נורבגי שאל אותו אם יש לו מה להגיד לעם הנורבגי, ענה לו בפשטות: "כן, שיזדיינו".
קסאנו היה מרשים את חבריו בבעיטות מדויקות למראות של מכוניות חונות כשהיה נער, והסתכסך כמעט עם כל דבר שזז בכמעט כל קבוצה בה הוא דרך. אבל אם בשנותיו של האנגלי היו שחקנים נוספים מסוגו ואחד ארגנטינאי עם מספר 10 על הגב הוא דוגמה לא רעה, הרי שהיום האיטלקי הוא כדורגלן מזן הולך ונעלם. בדיוק בגלל זה הוא חייב להיות ביורו הקרוב.
הגיבור של העם
בדיוק כשם שהכדורגל ברמות הגבוהות צועד היום בכיוון הסינטטיקה והפלסטיות, כך גם הכדורגלנים עצמם. בימים בהם ראשי הכדורגל מענישים על קללות ביציעים, כשהם מעדיפים לראות בהם אנשים ממעמדות גבוהים ומחירי הכרטיסים מועלים בהתאם, על שחקני הכדורגל להיות יצוגיים ולהידמות לדמויות אותן הם מגלמים בעשרות הפרסומות הנוצצות שהם מצטלמים אליהן. מישל פלאטיני, פרנץ בקנבאואר ועוד ועוד דירקטורים מעונבים ומדושנים, שרבים מהם שחקני עבר, מבקשים למכור היום מוצר מבריק, נקי ואסטטי. אנטוניו קסאנו לא מתיישב על המשוואה הזו.
לא פעם נראה החלוץ הרגיש כשהוא מסתובב אחרי משחקים בתחתונים וחושף את הקעקועים שנמרחים על גופו, אחרי שאת בגדיו זרק ליציע. תמיד נדמה שהוא רוצה לקפוץ אל תוך ים האוהדים ולחגוג איתם את השער שהקבוצה שלו הבקיעה, כמעט שוכח שהוא זה שכבש. כוכבי הכדורגל היום הם אייקונים נוצצים ומורמים מעם. הם מרוויחים סכומי עתק, לובשים מותגים ומוכרים אינסוף חולצות ביפן ובדרום קוריאה או חבילות תיור לאלפי ישראלים.
קסאנו הוא האנטיתזה לכדורגל לעשירים, שמתפתח בעולם ובעיקר במפעלי אופ"א ובאנגליה. אין שחקן שאוהב יותר ממנו לחגוג שערים במופעים של ששון כמעט בלתי נשלט והורדת חולצה ספונטנית, אך אבוי, תודות לקודקודי הכדורגל העולמי, העונש על שמחה מהסוג הזה הוא כרטיס צהוב.
הסיפורים על הכדורגלנים העניים שנמלטו מחיי פשע בזכות הספורט הפכו כבר לקלישאות חבוטות, אבל הסיפור של קסאנו שובר מעט את התבנית דווקא מכיוון שהילד הנצחי עדיין מגלם את אותו נער משכונת עוני בבארי, שאביו נטש אותו ואת אימו כשהיה תינוק. החלוץ נמוך הקומה התחבר עם לא מעט פושעים מקומיים בבארי כשהיה נער, אבל למרות שהגיע לגדולה, גם היום הוא לא זנח אותם.
ב-2002 למשל, נגנבה מכונית הפורשה שלו, אבל יממה לאחר מכן היא הוחזרה לבית אימו תודות לקשרים המצוינים שלו עם אותם חברים משכבר הימים. במקרה אחר, חולץ מאמן הנבחרת הצעירה לשעבר, קלאודיו ג'נטילה, על ידי המשטרה ממסעדה בבארי אחרי שהמון זועם סגר על המקום בעקבות השמטתו של קסאנו מהסגל וביקורת פומבית עליו מצד המאמן.
לעובדה שג'נטילה היה אחד מגיבורי זכייתה של איטליה במונדיאל 1982 כלל לא היה משקל, לאחר שהוא פגע ביקיר עיר הנמל הדרומית. אנטוניו קסאנו תמיד נשאר הגיבור של העם, זה שאנשיו ישכבו על הגדר בשבילו רק בגלל שגם היום הוא עדיין משדר את התחושה שהוא היה עושה זאת בשבילם ולא משנה כמה גדול הוא.
בדיוק כמוך וכמוני
על קסאנו תמיד נאמר שהוא צריך את הסביבה הנכונה כדי לפרוח, שהוא זקוק ליחס אישי ולא לכזה של עוד שחקן בקבוצה, אבל גם אחרי תקופות טובות, הוא תמיד בעט בדלי. פעמיים נטש את נבחרת איטליה הצעירה בגלל שלא יועד לו מקום בהרכב הפותח ופעם אחת גם סירב להיכנס כמחליף במשחק של רומא.
בקבוצה מהבירה הסתכסך עם שחקנים ועם ההנהלה ובריאל מדריד, כחלק מחידוש הרומן עם המאמן פאביו קאפלו, הפטיר בפניו ש"נלחמתי בשבילך ברומא וככה אתה מחזיר לי? אתה לא מתבייש?", אחרי שהדון לא שיתף אותו במשחק נגד חימנסטיק. העונה הורחק לחמישה משחקים אחרי שספג כרטיס אדום ובתגובה זרק את חולצתו על השופט.
התחושה של אנשים רבים בארץ המגף הייתה שלאורך השנים פיתח קסאנו תכונה של כפיות טובה. הרי הוא קיבל הזדמנויות בקבוצות גדולות, לבש את מדי הנבחרת, אבל הרס את הכל שוב ושוב. "איך ולמה הוא לא רוצה להתבגר כבר?", הייתה השאלה שביטאה טוב יותר מהכל את התחושות. אלא שההנחה הזו מגיעה מכיוונם של אלו שחושבים שאפשר היה או יהיה לשנות את הילד הנצחי.
לאור ההיסטוריה, קשה להאמין שזה יקרה, אבל קסאנו כבש העונה 10 שערי ליגה ב-22 הופעות ומשך קבוצה בינונית למאבקי צמרת לאורך כל העונה, למרות שהיה השחקן היחיד בשורותיה שהוזמן לנבחרת איטליה. כמעט בכל מחזור הוא הוכיח מחדש שהוא מסוג השחקנים שיכולים לשנות משחק ברגע אחד של קסם ולכן השבוע שוב היה בארץ המגף מי שידע לשים את כל השאלות לגבי אופיו בצד, ולהכיר בגאונות שלו, רוברטו דונאדוני שזימנו לסגל בן 24 שחקנים לקראת יורו 2008, ממנו יושמט שחקן אחד. אם קסאנו יישאר, המרוויחים הגדולים יהיו המאמן האיטלקי, אבל בעיקר אוהדי הכדורגל.
כבר ב-2002 טבע פאביו קאפלו את מטבע הלשון "קסאנטה", שהעיתונאים האיטלקים הפכו מאז לביטוי המתאר התנהגות שפוגעת ברוח הקבוצתית. אנטוניו קסאנו לא עושה את זה בכוונה, הוא פשוט כזה. הוא רגיש כמו אחרון האוהדים והפתיל שלו קצר כמו אחרון מנהיגי האולטראס. אבל ביחד עם האופי הבעייתי, הוא משלב יכולת נפלאה.
מה שיש לקסאנו ברגליים מספיק טוב בשביל כל נבחרת בעולם, מה שיש לו בראש הוא כבר דבר בעייתי, אבל נדיר בעולם הכדורגל של היום. אנחנו עוד נתגעגע לשחקנים מסוגו, אבל בינתיים נקווה שרוברטו דונאדוני יהיה הגון ונבון מספיק כדי לקחת ליורו 2008 את אחד מהכדורגלנים האחרונים שהם בדיוק כמוך וכמוני.
sagivbaram@walla.com