שמונה מזכרות ממספר שמונה

הנער שעלה לבוגרים של מכבי תל אביב ב-1989/90 הטביע חותמו במחצית הראשונה של שנות ה-90, כשנטל עם הצהובים שני תארי אליפות וגביע. אולם לשיא הגיע נמני ב-1995/96, כשהבקיע עשרה שערים ורשם מספר שיא של 14 בישולים. העונה, בהנהגתו של דרור קשטן, הסתיימה עם שער אליפות של נמני ב-0:1 על בית"ר ירושלים ועם ניצחון ענק 1:4 בגמר הגביע על הפועל ראשל"צ, שהשלים דאבל

1996, מוקדמות גביע העולם לצרפת 1998. נבחרת ישראל משחקת בבית מול בולגריה, נבחרת גדולה שהגיע לחצי הגמר ב-1994, וסופגת שער מהיר בבעיטת-11 מטר. טל בנין ורונן חרזי ביצעו מהפך כדי להקנות לנבחרת ניצחון 1:2, אבל מי שזוכרים יורדן לצ'קוב (משמאל) והבולגרים עד היום הוא נמני, שסבסב ואימלל אותם באגף שמאל, במשחק הגדול ביותר שלו במדי הכחול-לבן

נמני מעולם לא ויתר במגרש, נקודה שאפשר לזקוף לזכותו או לחובתו, תלוי מהיכן מסתכלים על זה. לאורך הקריירה היו לו, כמו במקרה הזה, התקלויות לא מעטות עם שופטים, שבדרך כלל לא חסו עליו ושלפו לעברו את הכרטיסים. בתמונה: נמני בעוד אחד מהויכוחים הסוערים עם אייל צור, במשחק של מכבי תל אביב מול הפועל חיפה בעונת 2001/02

לאחר האליפות של עונת 2002/03 "הוגלה" נמני לבית"ר ירושלים, בשורותיה שיחק ב-2003/04 וב-2004/05. בעקבות לחץ גדול מצד הקהל ופרוייקט הגלאקטיקוס הכושל של 2005/06, הוחזר נמני לקבוצה, והתקבל בכבוד מלכים על ידי האוהדים. בתמונה: אימון הבכורה של נמני בקרית שלום לאחר החזרה

נמני הגיע ל"ארץ נהדרת" עם קריאת ה"חבל, הייתי לבד" המפורסמת בזכות התמונות האלה. כמו כל שחקן, גם הוא תמיד רצה את הכדור ברגליים, וכשלא קיבל אותו היה לו מה להגיד לחברים לקבוצה. להיזכר עם חיוך על הפנים

במהלך עונת 2007/08 קרו שני דברים משמעותיים במכבי תל אביב - נמני הפך רשמית לג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ואלכס שניידר רכש אותה מידי לוני הרציקוביץ'. הצוות הניהולי החדש של המועדון החל לעבוד יחד, ומכבי תל אביב יצאה לעידן חדש

הרגע שהרטיט את לבם של אוהדי מכבי תל אביב הגיע - מספר 8 תולה את הנעליים. נמני הודיע כבר באמצע השבוע שעבר שיעלה למספר דקות במשחק מול מכבי פתח תקווה וכמעט שלא "מימש את האיום", לחרדתם של אוהדי הקבוצה. בסופו של דבר הוא עלה, לאחר שקיבל מזכרת מחבריו לקבוצה

התמונה הזו מסמלת, אולי את הכל: נמני מודה לקהל אוהדיו לאחר המשחק האחרון, בעוד שחקני מכבי תל אביב משתחווים מאחור. סימבוליות, אולי הערצה מוגזמת, בכל מקרה - כשמדובר באחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, זה הזמן להגיד תודה ושלום