היום שאחרי גאידמק

נדמה כי הופעתו של ארקדי גאידמק בשמי הכדורגל הישראלי היא תופעה ייחודית וחד פעמית. משום מקום הגיע האוליגרך ובספטמבר 2005 רכש את בית"ר ירושלים. לא היה לנו עוד בעלים כמוהו ששפך כסף גדול כל כך בזמן קצר כל כך על קבוצה אחת. אולם חשוב לזכור שלמרות החיבור המוצלח בין גאידמק לבית"ר, כבר היו כאן בעלי ההון חזקים וגדולים שהשקיעו בקבוצות בספורט הישראלי ונעלמו כלעומת שבאו.

בהנחה שגם גאידמק, שכבר הצהיר על רצונו ללכת לפוליטיקה, לא יישאר בבית"ר ירושלים לנצח, הרבה תסריטים אפשריים ליום שאחרי עזיבתו את הקבוצה. ניתחנו את מקרי העבר מהשנים האחרונות, והגענו למספר אלטרנטיבות - מה יקרה ברגע שבו יגיד הגביר של טדי - "מהיום לא קונה, לא קונה שום דבר".

לבית"ר ירושלים כבר היה ניסיון מר אחד, ולא כל כך מזמן, עם איש עסקים שנטש את הקבוצה. בשנת 2000 רכש טייקון העסקים גד זאבי את בית"ר ירושלים את הקבוצה מקבוצת דדש. שמות מפוצצים הגיעו, וטקס הצגת השחקנים של בית"ר, עוד לפני פתיחת העונה, מילא את טדי כמעט עד אפס מקום. החגיגות נראו יותר כמו זכייה באליפות ופחות כמו טקס היכרות עם קבוצה חדשה.

הפלופ התגלה מהר מאוד. האוהדים גירשו את אלי גוטמן כי לטענתם לא שיחק כדורגל מספיק אטרקטיבי, כיאה למסורת בית"ר המפוארת. זאבי עזב/ברח בסוף העונה. הקבוצה עברה לידיו של מפרק, ולמספר שבועות נדמה היה כי בית"ר נעלמת מנוף הכדורגל הישראלי. הקבוצה לא פתחה את העונה שלאחר מכן, ובהתאחדות החלו להכין את מגרשי ליגה א' לקראת אוהדיה. רק טוב ליבם של דייני בית הדין של ההתאחדות לכדורגל והמסורת הירושלמית שמרו על הקבוצה בחיים. בספטמבר הסתיימה הסאגה המביכה, וקבוצת שם טוב ופניג'ל קנתה את הקבוצה.

הבעלים החדשים הצליחו להחזיק את הראש מעל המים, אולם לא הצליחו להביא הישגים משמעותיים. הקבוצה אשר תמיד גאוותה הייתה בכדורגל אטרקטיבי חסר פשרות, נראתה משעממת יותר מהפועל כפר סבא של העונה. הדשדוש, שלא לומר השיממון, וההתבוססות במרכז הטבלה הסתיימו רק עם בואו של גאידמק.

גאידמק בתפקיד זאבי:

גאידמק נעלב מהיחס של אוהדי היציע המערבי, וביום בהיר מכנס מסיבת עיתונאים ועוזב את הקבוצה מבלי לחכות לקונה. שוב איום של פירוק באוויר, אבי לוזון חוכך ידיו בהנאה ובונה כבר על העלאה אוטומטית של מכבי פתח תקווה מהליגה הארצית היישר לליגת העל, על חשבונה של בית"ר ירושלים, שתנשור שתי ליגות. אבל על לוזון מופעלים לחצים כבדים, בעיקר מצד האחראי על האבטחה של ההתאחדות, אלי ארזי, לו יש סנטימנטים לבית"ר, ולבסוף הוא נעתר ופועל להשארת הקבוצה בליגה. במקביל לגאידמק מחליטים גם אלכס שניידר ויעקב שחר לעזוב, מוני הראל שב לקדנציה שלישית בהפועל תל אביב ונאבק בצמרת עם מ.ס. אשדוד, שזוכה בשני דאבלים רצופים. בית"ר ניצלת מירידה ברגע האחרון.

ולדימיר גוסינסקי הגיע להפועל תל אביב כשכבר לא היה נראה באופק משהו שיכול להציל את הקבוצה. איל ההון הרוסי התבסס כלכלית בעיקר בזכות הקמת אימפריית תקשורת עצמאית רוסית, אשר בראשה ערוץ הטלוויזיה NTV. בשנות ה-90 התקרב גוסינסקי אל השלטון הרוסי והיה חבר בצוות מקורבים לנשיא בוריס ילצין. אך כשילצין התעסק יותר בשתייה ופחות בשלטון, דעך כוחו של איל ההון והוא הפך לשנוא נפשו של הנשיא החדש, פוטין. גוסינסקי עזב את רוסיה לאחר שבשנת 2000 נעצר על ידי השלטונות הרוסים. את מפלטו מצא הטייקון בארץ הקודש.

בהפועל תל אביב החל גוסינסקי להיות מעורב כבר בשנת 2001. הניסיון של הפועל תל אביב לעלות חזרה לליגת הכדורסל הבכירה נכשל וגוסינסקי העמיד לטובת הקבוצה תקציב עתק במונחי ליגת המשנה בכדי שבשנת 2002 תסתיים התקופה המבישה של האדומים בליגה הנמוכה.

בשנת 2003 העביר שאול אייזנברג את הניהול של הפועל תל אביב לידי גוסינסקי באופן מוחלט. על פי פרסומים בתקשורת, השקיע האוליגרך סכום של 5-6 מיליון דולר בקבוצה. לאוסישקין הגיעו ליאור ליובין, יסמין הוקיץ' וורגיניוס פרסקביצ'יוס, ובהפועל יצאה לדרך העונה החלומית שמכונה עד היום, "עונת גוסינסקי". דרבי מדהים בו ניצחה הפועל ב-25 הפרש את מכבי היווה את שיאה של אותה עונה חלומית. למרות הופעה מכובדת בחצי גמר היורופ-ליג, הבין גוסינסקי כי כסף לא ממש ייכנס לחשבונו מהכדורסל הישראלי ועזב את הקבוצה באותה מהירות בה נכנס אליה. שאול אייזנברג חזר על תקן מושיע. בשנה שעברה הוחרב אולם אוסישקין, ולא מזמן ירדה הקבוצה לליגה הרביעית בישראל. כך תם לו עידן גוסינסקי.

גאידמק בתפקיד גוסינסקי:

העיתונים הפסיקו לכתוב על גאידמק. מהכותרות הראשיות באתרי האינטרנט ובעיתונות הוא עבר למודעות הפנימיות של העיתונים, לצד מודעות השיער של "אין מנוס אז אורי גרוס" ו"אורן הקטן, ילד הטלפתיה". וזהו, כאן גאידמק מבין כי כוכבו לא ישוב לזרוח, ובית"ר הפכה עבורו לסרח עודף ומכונת בזבוז כספים. יום למחרת יעזוב גאידמק את המשרדים בבית וגן. האוהדים ימררו בבכי באימון הקבוצה, שמות כמו משה דדש יחזרו לככב במדורי הספורט שלנו. כדור השלג הירושלמי יתגלגל וייערם, ולא יהיה מי שיעצור את המפולת. אחרי שלוש ירידות ליגה רצופות תיאבק בית"ר עם צפרירים חולון ומכבי "קביליו" יפו במבחני הירידה לליגה ב'. הצפוי ביותר קרה, מתכוננים למפגש ההיסטורי עם הפועל בית שאן.

נחום מנבר הגיע להפועל חולון כשברצונו להפוך את הקבוצה לאימפריית כדורסל ענקית כל כך, שמכבי תל אביב תיראה לידה כצל חיוור ואפור. איש העסקים הישראלי הצטרף להפועל חולון בעונת 93-94, וכלשון הבורקס - המשפט "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול" משמש הגדרה קולעת לעונה זו. מאמנים באו והלכו כמו סיגריות במשרדו של חנן עדני, יו"ר הפועל מרמורק, והקבוצה ניצלה מירידה ברגע האחרון.

עונה אחר כך השקיע מנבר על פי הפרסומים כ-4 מיליון דולר בקבוצה. הסכום הזה הספיק להביא לאולם הפחים אגדות כדורסל כמו רלף קליין ותומר שטיינהאוור. אלו הצטרפו, לדורון שפע, שכבר היה בקבוצה, מייק קרטר המצוין ואורן אהרוני. גולת הכותרת של אותה עונה הייתה הבאתו לחולון של מלך המשיח הירושלמי, עדי גורדון. את העונה סיימו החולונים במקום השני, אך בסדרת חצי הגמר הפסידו לגליל.

לא ברור לחלוטין מדוע עזב מנבר את חולון, אך אין ספק כי אירועי גמר הגביע האלימים, בו הרצליה ניצחה ואוהדי חולון התפרעו, זירזו את החלטתו של איש העסקים לעבור ולהשקיע בהפועל ירושלים. החולונים לא התפרקו מיד, אך עזיבתו של מנבר הייתה כמו רעידת אדמה עצומת מימדים הגוררת אחריה רעידות קטנות יותר לאורך שנים. הפועל חולון הלכה והתמוטטה לאט ובזהירות, ובשנת 2001 ירדה הקבוצה לליגת המשנה וחזרה רק 7 שנים מאוחר יותר בזכות ניהול מופלא של מיקי דורסמן. ב-1997 "הועלם" מנבר ולאחר מספר שבועות נודע כי נאסר בשל עסקאות נשק עם איראן.

רלף קליין, מאמן הפועל חולון בתקופת מנבר: "סיפור דומה למנבר בהחלט יכול לקרות בבית"ר ירושלים. אין על זה ויכוח וזה ברור לגמרי. תהיה ירידה מקצועית קשה בבית"ר אם הוא יעזוב, והשחקנים לא יקבלו אותם סכומים. ולמרות זאת יש הבדל מהמצב בחולון, כי הרי גאידמק שרוף על בית"ר ירושלים אז למה שהוא יעזוב?"

גאידמק בתפקיד מנבר:

לאחר שהחליט לא לרוץ לפוליטיקה, נודע לגאידמק כי אלכס שניידר החליט לעזוב את מכבי תל אביב. בד בבד, חטפה הקבוצה עונש של 25 משחקים ביתיים ללא קהל בעקבות זריקת פיסטוקים על השופט הרביעי בגמר הגביע. הכיוון של גאידמק ברור: הוא הולך על מכבי תל אביב. בית"ר תנסה להתמודד עם עזיבתו. בעלים יבואו ויילכו ורק הקהל יישאר. עונה אחת או שתיים מאכזבות ולאף אחד כבר לא יהיה כוח להשקיע. בעוד הקבוצה מדשדשת במרכז הליגה הלאומית, תגיע קבוצת משקיעים שבתוכה אלי אוחנה ותעשה את הבלתי ייאמן - החזרת הקבוצה לליגת העל ותואר אליפות שנה לאחר מכן. בדיוק כמו ב-1992/93.

לקבוצות האוהדים בעולם יש כבר כמה נציגויות ישראליות, אולם שגרירות הכבוד במהפכה הן ללא ספק AFC ווימבלדון הוותיקה, FC יונייטד אוף מנצ'סטר המצליחה ואוסטריה זלצבורג שאתם וודאי פחות מכירים.

אוהדי ווימבלדון זעמו על כך שקבוצת אנשי עסקים השתלטה על קבוצתם, והעבירה את המועדון החוצה מעיר מכורתו. במרחק בלתי נתפס של 70 מייל בחרו המשקיעים החדשים לשכן את הצעצוע החדש שלהם. בערך כמו לקנות את בית"ר ירושלים ולשחק איתה בתל אביב. האוהדים החליטו שהפעם הם לא מוותרים, קבוצה חדשה הוקמה, הניהול השתנה והשאר היסטוריה.

ב-FC יונייטד אוף מנצס'טר הסיפור דומה. האוהדים הוותיקים של קבוצת הפאר לא יכלו לשאת את העובדה כי אוליגרך אמריקאי, מלקולם גלייזר, השתלט על קבוצתם האהובה. מחירי הכרטיסים הרקיעו שחקים, הקבוצה הפכה מוקד משיכה בעיקר לתיירים יפאנים המסוגלים לממן את הטיול המאורגן באצטדיון הקבוצה. האוהדים הבינו כי רק קבוצה חדשה תשמר את רוחה המיתולוגית של אגדת הכדורגל ממנצס'טר. קבוצה אשר תשרת בנאמנה את הפרטנזיות הספורטיביות של אוהדי הקבוצה, וכמו כן תשמש אלטרנטיבה רעיונית לכל מה שמסמלת היום מנצ'סטר יונייטד של גלייזר.

החברים מאוסטריה זלצבורג חוו את ההשתלטות העויינת ביותר מכל הקבוצות. בשנת 2005 הגיעה חברת משקאות האנרגיה "רד-בול", למסקנה כי השתלטות על קבוצת "קזינו זלצבורג", הינה רעיון מצוין לקידום המוצר שלהם. הקבוצה הוותיקה נרכשה וכל סממן למה שהיה שם פעם, נעלם. באתר האינטרנט של הקבוצה אגף ההיסטוריה מתחיל משנת 2005. איצטדיון הקבוצה שונה לאין ערוך והחמור מכל, צבעי הקבוצה שונו מהסגול לבן המסורתי של אוסטריה זלצבורג לצבעי אדום לבן מסחריים של תאגיד המשקאות. האוהדים הבינו כי קבוצתם נפלה בקרב מול בעלי ההון והקימו קבוצת אוהדים חדשה, אשר התחילה מאפס ושימרה את אותה רוח סגולה לבנה של הקבוצה המקורית.

גאידמק בתפקיד גלייזר:

אוהדי בית"ר השורשיים, אלו שבית"ר ירושלים עבורם היא אידיאולוגיה ירושלמית מהפכנית סטייל הפנתרים השחורים ולא סתם קבוצת מיליונרים אשר בראשה עומד עולה חדש ושוטר, הם אלו שימרדו ראשונים. הם ימאסו במפלצת העשירה שרקח גאידמק ויצאו בהצהרה: "קבלו בבקשה את בית"ר 'ימק"א'". לפני 19 שנה העדיפו שחקני הקבוצה לחגוג את הגביע במועדון "האומן 17" ולא עם האוהדים, ועכשיו החשבון נסגר. במחזור השלישי של עונת 2026/27 ייערך הדרבי ההיסטורי בין הפועל קטמון לבית"ר "ימק"א" ירושלים. יום שישי, 13:30, מגרש האוניברסיטה. לא לשכוח להגיע.

noam_tirosh@walla.co.il