להציל את מכבי

אודי הירש:

הסיפור פשוט למדי: אם צביקה שרף יפסיד להפועל חולון בגמר הפיינל פור – וזהו תסריט לחלוטין לא דימיוני, לאור כושרן של שתי הקבוצות – הוא יסיים את הקאמבק הקצר שלו בבושת פנים ויילך הביתה (ואל תקנו את סיפורי ה"לא יהיה אסון אם נסיים בלי תואר" של דייויד פדרמן. אפילו הוא לא מאמין לעצמו). אם שרף יזכה בתואר, האווירה הציבורית האוהדת והשיקום היחסי של הקבוצה אחרי החורבן שהותיר עודד קטש יכניעו אפילו את פדרמן ורענן כץ, שמשדרים כרגע ספקנות באשר ליכולותיו של מאמנם.

ואפשר להבין את הספקנות הזאת: שרף אמנם החזיר למכבי את רוח הלחימה, אבל כשבוחנים את הנתונים לעומק לא ברור מה עוד הוא הביא לנוקיה. ההגנה מתפקדת רע מאוד, הרוטציה לא התייצבה עד לרגע זה, היכולת נעה בין דקות של הברקה כמו בסיום מול סיינה ובפתיחה מול צסק"א, מול חוסר אונים, כמו בשאר הפיינל פור ובמשחקי המפתח בליגה הישראלית. ההיגיון אומר ששרף צריך לקבל הזדמנות לבנות את הקבוצה מאפס בקיץ הבא, אבל הזיכרון מספר שהקבוצות האחרונות שבנה שרף, במועדונים אחרים, קרסו בקול גדול. גם אם שרף יתחיל את העונה הבאה, מעמדו יהיה איתן רק כשיוכיח שהוא מסוגל להוביל את מכבי להצלחות במשך עונה שלמה, עם סגל שהרכיב בעצמו.

הנקודה המעניינת היא ששרף עשוי לזכות בתפקיד המאמן כשבשוק יחכו שתי אופציות אטרקטיביות יותר. כמעט בלתי נתפס שמי שהיה עד לפני מספר חודשים מאמן מוקצה ברמת המועדונים, מוביל את הקבוצה מספר 2 באירופה, בעוד פיני גרשון ודייויד בלאט מובטלים. למזלו של שרף, מערכת היחסים שלהם עם מכבי רעועה משהו. היתרון הגדול של שרף על פניהם, כרגע, הוא מחירו הזול יחסית וההתאמה המוחלטת למערכת, במיוחד לצד המזרחיסטי-פנאניסטי שלה. לצערו, פדרמן וכץ מחכים לו בפינה, למעידה בפיינל פור.

אוהד גרינוולד:

העיקרון המנחה את מכבי תל אביב בכל הקשור למינוי מאמנים הוא ברור: מאמן אמור להרוויח פרוטות, כאשר את הכסף הגדול שומרים לשחקנים. פיני גרשון ודייויד בלאט הרוויחו במכבי סכומים זעומים ביחס למקובל ברמות הגבוהות של הכדורסל האירופאי. נוון ספאחיה נחשב למאמן בזיל הזול. "לאמן במכבי זו זכות מספיק גדולה", מנסים אנשי הקבוצה להסביר מדוע לא יסכימו לשלם סכומים גבוהים למאמנים, אשר לשיטתם אמורים להסתפק בכבוד שבעצם העמידה על הקווים בהיכל. מכיוון שכך, בקיץ האחרון דרש בלאט ממכבי קרוב ל-800,000 דולר נטו, ונדחה על הסף. צביקה שרף ועודד קטש הוחתמו יחדיו בקרוב למחצית הסכום. בעודף רכשה מכבי עוד איזה מוריליו דה-רוסה.

נראה כי במכבי מסרבים להפנים את שני הלקחים החשובים שלמדו מזמן יתר האירופאיות המובילות: מאמן טוב לא עולה כסף, הוא חוסך כסף; וקבוצה מתחילים לבנות מלמעלה, מעמדת המאמן. גם כשפנאתינייקוס אתונה בחרה לקצץ בתקציב בין השנים 2003-2006, היא התעקשה לשמור על ז'ליקו אובראדוביץ' במועדון, בשכר שעלה על מיליון יורו – הרבה יותר מכפי ששילמה לבכיר שחקניה. צסק"א האריכה לפני מספר ימים את חוזהו של אטורה מסינה תמורת מיליוני דולרים. אז מכבי אולי החתימה מאמנים זולים, אבל זרקה לאסלה מיליונים על פלופים מהדהדים כמו רודני ביופורד, גוראן ירטין ונואל פיליקס. הוא שנאמר: מי שמשלם זול, בסופו של דבר משלם פעמיים.

אלא אם יחליטו בעלי הקבוצה להכניס את היד עמוק לכיס, גם בשנים הקרובות תעמיד מכבי תקציב הרחוק שנות אור מזה של קבוצות היורוליג המובילות. תקציב שלא מאפשר לה להתמודד על כוכבים מוכרים ומוכחים, אלא על מציאות מליגות הקיץ השונות או הימורים על פרוספקטים צעירים. כדי לנסות ולבנות קבוצה גדולה במחירי עלות, כפי שעשתה בתחילת המילניום ובקיץ 2003, מכבי זקוקה לאדם שזהו תחום ההתמחות שלו. קוראים לו דייויד בלאט, הוא כרגע מובטל ונמצא ממש כאן, מתחת לאף. אך הוא אכן יעלה לה לא מעט מרשרשים. האפשרות הנוספת היא בניית קבוצות ארעיות, לצד הסתמכות על הגרלות נוחות ויתר נסים. בכל זאת, ברכה מהרב גלויברמן לא עולה כסף.

ארז מיכאלי:

שרף הוכיח העונה עד כמה הוא טוב בניהול משברים, אבל מכבי צריכה לבנות מחדש את הקבוצה, והאיש המתאים יותר מכל למשימה הוא דייויד בלאט. בלאט מכיר היטב את המועדון ולחציו, הוא אחראי במידה רבה לבניית הקבוצה הגדולה בתחילת ואמצע שנות ה-2000, מאז עזיבתו הוא טעם הצלחות גדולות ואכזבות קטנות, וכיום הוא מבכירי המאמנים ביבשת. יעלה כמה שיעלה, החתמתו תחסוך בעתיד הרבה כסף למכבי. בנוסף, שרף חייב להישאר במועדון, בתפקיד ניהולי בכיר. בפיינל פור האחרון הוכיח שרף כמה המכביזם בדמו, ונוכח "רוח הקדמה" הנושבת מכיוון פדרמן וכץ, רצוי למזרחי להשאיר את צביקה כדי לחזק את ה"משפחתיות” במועדון. בלאט אינו קטש, רחוק מכך, ונוכחותו של שרף לא אמורה להפריע אם יחתום בקבוצה.

אודי הירש:

למאמן הבא של מכבי תל אביב, או לנוכחי, צפויה דילמה רצינית. מצד אחד, יהיה קשה מאוד לוותר על כל אחד משחקני הסגל, פרט לוויצ'יץ', קאמינגס ופייזר הפצוע. לא בקלות נפרדים מהאזרחות והקליעה של בלות'נטאל, מהיכולת האישית של ביינום, מההגנה של אלכס גארסיה, מהיכולות של אסטבן באטיסטה עם הגב לסל. ליאור אליהו, על אף חולשותיו, עשוי להיות נכס בזירה המקומית. רוב השחקנים הללו גם חתומים לעונה הבאה.

הבעיה היא שמכבי בנויה מחבורה של שחקנים מסייעים, בלי מישהו שיוביל אותם. גם ביינום, על אף יכולותיו האישיות הגבוהות, צריך בעולם אידיאלי להשלים ברמות הגבוהות גארד אחראי יותר ויציב יותר (קאמינגס, להזכירכם, היה אמור להיות השחקן הזה). טרנס מוריס המצוין גם הוא לא מגוון מספיק התקפית כדי להוביל. השחקנים הישראלים שמכבי תחשוק בהם הקיץ - גיא פניני, ואולי גם מאיר טפירו וג'יימי ארנולד – עשויים להבטיח את אליפות בארץ, אבל לא יפתרו את בעיית המנהיגות באירופה.

כדי להביא את העוגנים שלה, מכבי תצטרך לוותר על חלק מהסגל, לצמצם את הרוטציה מ-12 ל-10, ולהחתים שני שחקנים טובים במיליון דולר כל אחד במקום ארבעה בינוניים בחצי מיליון. השאלה הגדולה היא היכן מסתתרים הטאלנטים האלה, ואם שרף מסוגל למצוא אותם. אולי הוא צריך להתחיל את החיפוש בהפועל חולון. אומרים שפי.ג'יי טאקר וטריי סימונס יהיו פנויים בקיץ.

אוהד גרינוולד:

למרות ההישג המכובד שבעצם ההעפלה לגמר היורוליג, במכבי מסתכלים קדימה, אל עבר העונה הבאה, ומבינים שאין מנוס מביצוע חריש עמוק בסגל. הבסיס כבר כאן: שארפ, בורשטיין, הלפרין, ביינום, באטיסטה, בלות'נטאל, גארסיה. הבעיה היא שכולם, למעשה, נחשבים לשחקנים משלימים. בקיץ הקרוב תבקש מכבי להחתים רכז במקומו של וונטיגו קאמינגס המאכזב, סמול פורוורד (עמדה שנותרה בלתי-מאויישת העונה) וסנטר חדש כמחליף לניקולה וויצ'יץ'.

סימן השאלה הגדול אופף שלושה שחקנים מרכזיים – טרנס מוריס (בסיס המחלוקת כספי), ליאור אליהו (עשוי לבקש לעזוב לאור הפיחות במעמדו) ועומרי כספי (תלוי בדראפט הקרוב). אם גם מוריס יעזוב, המשמעות תהיה החלפה של ארבעה שחקני חמישייה בקיץ אחד – זעזוע רציני בכל קנה מידה. לאליהו ולכספי ניתן למצוא חלופות בשוק השחקנים המקומי, אם כי ניתן להתווכח על איכות המחליפים האפשריים (חג'ג', טפירו, רוט, אוחיון, פניני, גרין).

עמדות המפתח, בהן תצטרך מכבי להשקיע את מירב הכסף, הן הפוינט גארד והסנטר: מכבי שוב תחפש שחקן שיאזן את היכולות של ביינום בקו האחורי, וסנטר, אולי צעיר, במטרה שייכנס בתוך עונה אחת לנעליים הגדולות שישאיר וויצ'יץ'. טריי סימונס יכול להוות פיתרון מסוים לבור בעמדות 2-3. כיצד מכבי תעשה זאת? מאחר ואין לקבוצה מחלקת סקאוט מפותחת, מונחות בפניה כמה אפשרויות: האחת, להסתער מיד עם תום העונה על מספר שחקנים, עוד בזמן שיתר הקבוצות באירופה עסוקות בפלייאוף, כפי שעשתה בקיץ האחרון; השנייה, החתמת מאמן המחזיק בידע הדרוש לבניית קבוצה חדשה; השלישית – והפחות ריאלית – השקעת סכומי כסף גדולים בשחקנים מוכחים. כך או אחרת, נחוץ שינוי משמעותי בסגל.

ארז מיכאלי:

חוסר הבהירות לגבי הסגל הוא גדול, אבל דבר אחד בטוח: מכבי חייבת חיזוק בעמדות הסמול פורוורד והפוינט גארד. סמול פורוורד הוא חבילה שלמה בשחקן אחד. הוא חייב לשלוט בכל האלמנטים של המשחק (אמנם הקצנה, אבל ע"ע אנתוני פארקר), ותפקידו במערך הקבוצתי חשוב לאין שיעור. עמדה מספר 3 לא קיימת כיום במכבי, וזו הסיבה שראינו לא מעט פעמים את ג'ייסון וויליאמס או פי.ג'י טאקר חוגגים עליה העונה. למכבי יש כישרון בקו האחורי, אבל אין לה מנהיג ורכז שאפשר לסמוך עליו במאני-טיים. בעמדה הזו מכבי חייבת להביא מישהו שכבר הוכיח עצמו בקבוצה גדולה באירופה (לא, וונטיגו, פרטיזן אינה כזו), ולא לבנות שוב על מקרה מקדונלד. בגזרת הישראלים האופציות רבות, אך הקורצת מכולן היא הבאתו של גיא פניני, שילוב של כדורסל עם ביצים. אם כספי יעזוב, הרי שאליהו או אפילו ארנולד יהיו חייבים ללבוש צהוב מבחינתה.

אודי הירש :

הפיינל פור עשה שירות רע למחיר של מוריס, ולא רק בגלל יכולותיו הפושרות. גם אם קשה לערער על יכולותיו בהגנה, בצד השני של הפרקט היו במדריד שחקנים מגוונים ממנו, שמסוגלים לשחק גם עם הפנים לסל וגם עם הגב לסל, בראשות מתיאס סמודיס ודייויד אנדרסן. מוריס מעוניין להתקרב למשכורת של השניים הללו, אבל בסופו של דבר גם הוא, כמו שאר שחקני הסגל, שחקן מסייע, שתורם קליעה מבחוץ, מסירה, הגנה וריבאונד, אבל לא יכול לעשות נקודות בטוחות בדקות המכריעות.

הבעיה השניה של מוריס היא שמכבי צריכה לשדרג את הסגל, ולא רק לשמור את הקיים. העברת 2 מיליון דולר לחשבון הבנק שלו תחסל את האפשרות הזאת. מיליון דולר הם מחיר ראוי והוגן לשחקן כמו מוריס. הבעיה היא שלא בטוח שגם המתחרות תפוחות הכיסים של מכבי חושבות כך.

אוהד גרינוולד:

טרנס מוריס אולי לא נצץ במיוחד בפיינל פור האחרון, כמצופה מפאוור-פורוורד העונה במפעל, אבל שוב הוכיח כי מדובר בשחקן היחיד בסגל של מכבי שנחשב לאחד משלושת הטובים ביבשת בתפקידו. במחירי השוק הנוכחיים, אין ספק שאם לזארוס פפאדופולוס שווה עבור ריאל כשלושה מיליון יורו, מוריס שווה לא פחות. כך או אחרת, אלו לא סכומים שנמצאים בהישג ידה של מכבי. שיקוליו של האמריקאי בבחירת קבוצתו הבאה יהיו נטולי סנטימנטים: מוריס כבר לא צעיר (חגג בינואר 28), ולאחר שבשנים האחרונות השתכר סכומים נמוכים למדי בקבוצות קטנות (עונה ב-NBDL, עונה אחת באפולון פטראס, עונה בהפועל ירושלים) הוא יבקש לנצל את ההייפ סביבו ולדאוג לעצמו מבחינה פיננסית. ואם מנסים לבחון אלטרנטיבה, אזי שקשה לראות היום פאוור פורוורדים טובים ומגוונים ממנו ביורוליג, למעט אולי מתיאס סמודיס. לכך צריך להוסיף את אופיו הנוח ואת העובדה ששנת ההתאקלמות במכבי תהיה בקרוב מאחוריו.

אגב, גם במדריד היו למוריס נסיבות מקלות: הוא לא הופעל מספיק בידי שחקני החוץ הדלים של מכבי, וסבל מאוד מחולשתו של וויצ'יץ'. אם בעונה הבאה תאתר מכבי רכז שיספק לו כדורים במקומות האהובים עליו וסנטר שישלים אותו, אפשר שעוד יתברר כי שיאו המקצועי של מוריס עוד לפניו. ובשורה התחתונה: מכבי אולי לא תשלם לו שני מיליון דולר לעונה, אבל תצטרך לגרד כל שקל פנוי כדי לשדרג באופן ניכר את שכרו הנוכחי (כ-600,000 דולר). ג. יפית הייתה אומרת: זה כדאי.

ארז מיכאלי:

מכבי צריכה להוריד משמעותית את שכרו של וויצ'יץ' בעונה הבאה, או לסדר לו משחק פרידה מפואר, לקחת את מה שנשאר ולהשקיע במוריס. אין כמעט פורוורדים באירופה שהם נטולי אגו, יעילים, בעלי יכולת כדרור, חדירה, מסירה, ריבאונד וחסימה כמותו, והכל תוך שמירה על דממת אלחוט. במקרה שלו, מכבי חיפשה אתונות ומצאה מלוכה. הוא עולה על באסטון כמעט בכל פרמטר, ומשמש עוגן עבור הקבוצה. בלעדיו, אפשר היה לסגור את הבסטה הרבה קודם. בהתחשב במצאי ובמצב, מכבי צריכה לעשות הכל כדי להשאירו ביד אליהו, ועדיף לטווח ארוך ככל האפשר.

אבל, וזה אבל גדול, 2 מיליון דולר הם המון כסף, ואם הפורוורד השקט לא יגלה גמישות במשא ומתן, אפשר לנסות להסתכן, ולהביא כישרונות אחרים. בכל מקרה, מה שזול יכול לעלות אחר כך ביוקר למכבי, ואסור לה לשכוח זאת. היא צריכה לקחת בחשבון גם את מוגבלותו של באטיסטה, עדינות ברכיו של פייזר, סימן השאלה סביב דה רוסה והרצון להביא שחקן נוסף לצבע. בחוסר וודאות שכזה, עדיף שמוריס יהיה בצד הנכון.