1. מה צריכים הספרס לעשות בשביל לחזור לסדרה?
אסף רביץ:
סן אנטוניו זו קבוצה שככל שהסדרה מתקדמת, היא לומדת את היריבה טוב יותר, ונכנסת לה לנשמה באופן היעיל ביותר. ניו אורלינס הציבה בפניה אתגר מסובך מהרגיל, אבל הם לא צריכים את העצות שלי - במשחק השלישי כבר התחלנו לראות מה התוכניות של פופ. הוא הגיע למסקנה שבואן מתבזבז מול כריס פול והיעילות הלא הגיונית שלו ושלח את ברוס לי לחסל את פז'ה סטויאקוביץ', שהיה מצוין בשני הראשונים. הוא סימן את טייסון צ'נדלר, שחשוב להגנה של הצרעות באותה מידה שפול חשוב להתקפה, וכבר שני משחקים הספרס מצליחים לסבך אותו קצת בעבירות (משימה לא פשוטה). פופוביץ' גם מנצל את הדקות בהן ג'וליאן רייט ובונזי וולס משחקים כדי לכווץ את ההגנה, ומשתמש בחילופים אוטומטיים בין השחקן של צ'נדלר לשחקן של דייויד ווסט במהלך הפיק אנד רול כדי למנוע את האלי אופ של צ'נדלר.
אבל בסופו של דבר, כדי שלספרס יהיה סיכוי לצלוח את הסדרה הזאת הם חייבים לקבל הצגה מג'ינובילי בכל משחק. מאנו קצת פצוע בקרסול, מה שפוגע לו בעיקר בג'אמפ שוט, במחצית השנייה של המשחק השלישי האדרנלין עזר לו לשכוח מזה ולחגוג, השאלה היא מה יהיה בהמשך.
דן לזר:
סן אנטוניו הגיעה לסדרה במומנטום אדיר, אבל מטעה. מצד אחד, הם עברו בקלות מפתיעה את הסאנס, ומנגד התעמעמה קצת העובדה שבחצי הגמר הספרס פוגשים את הקבוצה המלהיבה בליגה שאינה נקראת הלייקרס. הבעיה של הספרס היא כפולה. מצד אחד היא לא מצליחה לעצור את המשחק השוטף של הצרעות, שנגמר פעם אחר פעם בסל של פול, ווסט או צ'נדלר, ואם לא אז בשלשות כמעט חופשיות לחלוטין של סטויאקוביץ, פארגו או פיטרסון. בהגנה, וזה נתון שקצת נעלם מן העין, הצרעות עושות עבודה פשוט משובחת ומעלימות את היתרונות הגדולים של הספרס, ובראשם את דאנקן, בעזרת דאבל טים משובח וקטלני.
קודם כל הספרס צריכים להתחיל להתייחס אל משחקים מול ההורנטס כאל אמנות של 48 דקות. ההורנטס שחטו את הספרס פעמיים במחצית השניה, מה שאומר שפופוביץ' צריך לשמור כוח ולרוץ למרחקים ארוכים, גם במחיר פיגור במחצית הראשונה.
שנית, הדרך של הספרס לשבור את הצפיפות בהגנה של הצרעות לא עוברת דרך שלשות, כפי שניסו לעשות בשני המשחקים הראשונים, אלא דרך ההקרבה הפיזית של מאנו וטוני, שחייבים להיכנס לסל פעם אחר פעם, ולעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, לעשות שמות בצבע. אם הם לא יחזרו לשיטה הטובה והישנה, גם דאנקן לא יהנה מהקלות בשמירה.
גיל קדרון:
כמה מהדברים שהספרס צריכים לעשות פופ כבר ביצע במשחק השלישי. הראשון הוא להחזיר את ג'ינובילי לחמישייה, מהלך הכרחי לאור הקשיים ההתקפיים של האלופים במשחק 1 ו-2, והדאבל טימים הבלתי פוסקים על דאנקן בפוסט. שנית, בשני ההפסדים בילה מאנו על הפרקט 27 ו-32 דקות בלבד, והלילה ראה כבר 40, וכשהוא משחק כל כך הרבה דקות, אין סיבה שהעילוי ההתקפי מארגנטינה לא יקלע מעל 30 נקודות. השינוי הנוסף העביר את בואן לפז'ה, שחרך את הרשתות בניו אורלינס, ובמשחק שלוש הסתפק ב-8 נקודות. הרי זה לא באמת משנה מי שומר את כריס פול, הוא את הנקודות שלו ישיג. דבר נוסף שהספרס צריכים לעשות זה להתפלל שבואן ופינלי ימשיכו לקלוע 7 מ-14 מאחורי הקשת, נתון שמאפשר לפארקר וג'ינו לחדור לטבעת בקלות גדולה יותר.
2. האם בוסטון עדיין הפייבוריטית לאליפות?
אסף רביץ:
איזו שאלה שאילתית. מצד אחד, התשובה היא לא, הם נראו פגיעים מאוד מול אטלנטה, ויש להם יותר מדי משחקים התקפיים שנעים בין בינוניות לבין מה-הקשר-בין-זה-לכדורסל. מצד שני, מי כן הפייבוריטית? הספרס מסובכים בסדרה שיהיה להם קשה מאוד לצאת ממנה, ניו אורלינס חדשה בעסק, ללייקרס אין הגנה וריבאונד של אלופה, ודטרויט נראתה פגיעה עוד לפני הפציעה של בילאפס. היתרון של בוסטון על כל אלה הוא שיש לה הכי הרבה כלים בשני צידי המגרש, ועל הספסל. משחק ההתקפה של הסלטיקס מבוסס על כשרון, ופחות על שיטתיות, ודווקא בגלל זה קשה גם לקבוצה לומדת לנטרל אותו ביום טוב. וכמובן שההגנה על לברון מוכיחה שהם מסוגלים לחסל כוכב על מבלי להפקיר את קו השלוש, מה שאומר שהלייקרס יכולים להיות ציוות נוח עבורם בגמר. יחד עם יתרון הביתיות (בינתיים הם 6 מ-6 בבית) אני עדיין נותן להם את תפקיד הפייבוריטית, אבל כזאת שמועדת מאוד להפתעות.
דן לזר:
ראינו איך "הפלא" של בוסטון עובד חלקית בלבד בפלייאוף, עם חריקות צורמות מול אטלנטה, ולמדנו שבוסטון של הגארדן היא לא בוסטון של מגרשים אחרים. אטלנטה גרמה לסלטיקס להיראות פגיעים מאד מחוץ ל-TD גארדן, וערערה את הביטחון העצמי של שחקני בוסטון (רייג'ון רונדו הצעיר, למשל, נראה כמו שחקן אחר מחוץ לבוסטון). המשחק הראשון מול קליבלנד לא גרם לי לחשוב שהייתה לסלטיקס בעיית מאץ' אפ מקומית, כזו או אחרת, מול ההוקס, אלא דווקא חיזקה את התחושה שלסלטיקס יש בעיה בעומק, בעיה שתלך ותחמיר ככל שהפלייאוף יימשך. בכלל לא בטוח שבוסטון תצליח לעבור אפילו את הקאבס של לברון, שבשני משחקים היה מזעזע, ועדיין קבוצתו נותרה במשחק עד הסוף בגיים 1, וכמעט עד הסוף בגיים 2. לברון יתאפס ויחזור לעשות לסלטיקס את המוות בקליבלנד, ויש לה לבוסטון בעיה אמיתית עם ריי אלן, שמזכיר לאחרונה את ניקולה וויצי'ץ'. הסלטיקס לא יוכלו לעמוד כרגע גם מול הפיסטונס, בהנחה שבילאפס בריא, ועוד פחות מול כל אחת מן הארבע אשר נותרו במערב.
גיל קדרון:
נדמה שהציפיות מהסלטיקס מתחילות לערער מעט את יסודות הקבוצה הזו, לה פוטנציאל להפוך לגדולה באמת, בקנה מידה היסטורי. אלן קלע את הסל הראשון שלו בסדרה ברבע השלישי, בליי אפ, והקהל קם על רגליו, הספסל חילק כיפים אחד לשני, ועוד רגע הכרוז היה עוצר את המשחק ומעניק לשוטר הוותיק את הכדור למזכרת. אלן עצמו אמר שהרגיש כמו רוקי, או כמו שחקן שקלע את הסל הראשון שלו באולם. הידיים והרגליים הרועדות בהתקפה גורמים להתקפה של דוק ריברס להיראות לא זורמת, אבל למזלו יש לו את ההגנה הטוב בנמצא, ואותה תופעה שמקשה על הידיות בהתקפה, הופכת את הדיפנס של הסלטיקס למפחידה באמת, ומעבירה את לברון אותו טיפול שהבד בויז העבירו במשך שנים את מייקל ג'ורדן. כל עוד הירוקים שומרים טוב יותר מכל אחד אחר, הם עדיין פייבוריטים לאליפות. אם יפגשו את הלייקרס בגמר, אני מוכן לשקול את ההצהרה האחרונה מחדש.
אל תפספס
3. מה צריכה יוטה לעשות כדי לחזור לסדרה?
אסף רביץ:
בטח שמתם לב שבסעיף הקודם אפילו לא הכנסתי את יוטה בין הקונטנדריות, אותה יוטה שרק לא מזמן האמנתי שהיא מועמדת בכירה ללכת עד הסוף. מבחינתי הג'אז הם אכזבת הסיבוב השני עד כה, ובענק. משחק 2 אמנם לא היה משחק must win, אבל הוא היה משחק של must compete - אחרי שבשנה שעברה הם לא הצליחו לדגדג את הקונטנדרית הראשונה שפגשו, יוטה הייתה חייבת להראות שהיא מסוגלת לתת פייט אמיתי בסטייפלס סנטר. והיא לא עשתה את זה. מה אפשר להציע לקבוצה שמובילה 12:41 בריבאונד ההתקפה בסדרה, ובכל זאת לא הייתה בתמונה באף אחד מהמשחקים? השומרים של קובי צריכים ללמוד אותו טוב יותר, כדי להפסיק לעשות עליו פאולים של טירונים, ומשחק ההתקפה חייב להתרווח כדי לאפשר לבוזר להשתלט על הצבע. הייתי גם ממליץ להם להתכווץ ולקוות ליום רע מבחוץ של הלייקרס, להמשיך להרביץ ולקוות שישרקו פחות בסולט לייק.
דן לזר:
הצהובים-סגולים חמים, רותחים, ונראים בשלים יותר ויותר ללכת עד הסוף. אם יוטה רוצה לנסות לחזור לסדרה, היא צריכה להתחיל לעשות עבודה טובה יותר בשמירה על בוזר, שהסתבך בבעיית עבירות בשני המשחקים הראשונים, ונאלץ לשחק מעט, מה שלא תרם לשטף המשחק שלו, והוביל ל-7 איבודים במשחק הראשון ולאחוזים רעים מאוד בשני המשחקים. וחשוב לזכור שמדובר בשחקן של מעל 50 אחוז מהשדה בימים כתיקונם. הלייקרס רכים מתחת לסלים, ושם יוטה צריכה לנסות ולייצר יתרון התקפי משמעותי שעשוי לאזן את יתרונות ההתקפיים של הלייקרס בצד השני, אבל היא לא תוכל לעשות את זה בלי בוזר יעיל ופעיל. מעבר לכך, יותר ויותר לחץ מופעל על דרון וויליאמס, מכיוון שביכולת שלו להתקיף בעצמו את הסל מצד אחד, ולהצר את צעדי מובילי הכדור של הלייקרס בצד שני, טמון המסלול השני לקאמבק של הג'אז. וויליאמס הוא רכז חזק וקלע נהדר, ומעבר לראיית המשחק שלו הוא מסוגל לקחת את שחקני הלייקרס עד הטבעת. במקביל, הוא חייב להצר את צעדיהם של פישר/פארמר, וגם להיות מסוגל להשתתף בעבודה הסיזיפית של הצרת צעדיו של קובי. עד שהתקפת הלייקרס לא תיתקל בקשיים מהותיים והשטף שלה ייעצר, גם התרומה הנוספת של בוזר, אם תבוא, לא תחזיר את הג'אז לעניינים.
גיל קדרון:
משהו רע מאוד עובר על קרלוס בוזר, שלא זוכר מתי קלע בפעם האחרונה יותר מ-20 נקודות, ומתי האחוזים שלו היו גבוהים מ-50, ובלי הנוכחות המאיימת שלו בפוסט, בלי היעילות שלו עם שתי הידיים, בלי החצי השני של הפיק אנד רול עם דרון וויליאמס, יהיה קשה לג'רי סלואן לנצח יותר ממשחק-שניים בסדרה הזו. יתרון בריבאונד יש לו, רכז שיכול לאמלל את פישר יש לו, כל שחסר לו הוא נקודות אינסופיות בצבע, שיוציאו ללייקרס את הרוח מהמתפרצות. וכדאי גם לעבוד שוב באימונים על הרוטציות ההגנתיות, שהשאירו לפרקים את קלעיו של פיל ג'קסון פנויים לחלוטין, בלי מורמוני אחד ברדיוס של שלושה מטרים. אסור לעשות דאבל טימים על קובי, וחייבים לתקוע מקל בגלגלי התנועה של פאו, ושני השינויים הללו עלולים לתקוע את ההתקפה הנאה של פיל ג'קסון.
