לאחר שהזיעו יותר מהצפוי נגד פילדלפיה, יפתחו הלילה (02:30, בין שבת לראשון, שידור בספורט 5) הדטרויט פיסטונס את הסיבוב השני של הפלייאוף, מול אורלנדו. קבוצתו של פליפ סונדרס ניצחה בקושי 2:4 את הסיקסרס המפתיעים, ומגיעים לסיבוב השני עם ביטחון עצמי מוגבל, עייפות לא צפויה, ויתרון ביתיות לחפות על כך. "נכנסו לקצב רק מאוחר בסידרה נגד פילי", אמר ריפ המילטון, "אבל עכשיו אנחנו מרגישים טוב, וכבר רוצים לעלות ולשחק". מנגד תעמוד אורלנדו מג'יק, שגמרה את הסידרה שלה נגד טורונטו בחמישה משחקים בלבד, ומגיעה לסיבוב השני עם ביטחון עצמי בשמיים, ומספר ימי מנוחה קריטיים. במרכז הסידרה הקודמת עמד דווייט הווארד, הסנטר הנפלא של הקבוצה מפלורידה.
הווארד, המכונה "סופרמן", לא אכזב, והעמיד נגד הראפטורס ממוצעים מפלצתיים של 22 נקודות ו-18 ריבאונדים, כולל שלושה משחקים של יותר מ-20 נקודות ו-20 ריבאונדים. האחרון שעשה את זה היה ווילט צ'יימברלין, ב-1972. "במובן של כח ואיך שהוא תופס את הרחבה, הוא בהחלט מזכיר לי את ווילט", אמר דייב קוונס, עוזר מאמן הפיסטונס המפוחד, ששיחק מול צ'יימברלין בזמנו. לת'יאו ראטליף, הסנטר המחליף של דטרויט, הווארד דווקא מזכיר גירסה צעירה של שאקיל אוניל. להווארד, כמו לכל אחד אחר בצוות המקצועי של המג'יק, ברור שהגנת דטרויט תתמקד בעיקר בו. "יש להם המון שחקנים גדולים לזרוק עליו", אמר מאמנו של הווארד, סטן ואן גאנדי, "הוא חייב לשחק בהתאם".
בשנה שעברה הפיסטונס אמללו את דוויט הווארד, אבל אז אורלנדו הייתה קבוצה אחרת שמשחקת באופן קבוע עם שני גבוהים. השנה הקוסמים משחקים עם ארבעה שחקני חוץ ומרווחים את המשחק סביב הווארד. בסיבוב הראשון הידו טורקוגלו ורשאד לואיס הוכיחו שהם יודעים לנצל את המיס-מאץ' שנוצר בעמדה מספר 4 לטובתם, ויהיה מעניין לראות איך ג'ייסון מקסיל, שנכנס לחמישייה במהלך הסדרה מול פילי, יסתדר איתם בשני צידי המגרש. לפליפ סונדרס תהיה אפשרות לעבור להרכב נמוך עם סטאקי, אפללו או הייז וזה עשוי להיות ההרכב המתאים ביותר לסדרה הזאת.
שחקן המפתח הוא ראשיד וואלאס. היכולת שלו לשחק בחוץ תכריח את הווארד לצאת אליו ותפנה את הצבע של אורלנדו. אם ינסו לשים עליו שחקן אחר הוא יחגוג עליו בצבע ואם אורלנדו תנסה איזורית מתבקשת ראשיד יוכיח שוב שהוא הכלי הקטלני ביותר שיש נגד איזורית. בהגנה ראשיד יסתדר עם הווארד, כאשר סימן השאלה הבולט הוא בריבאונד ההגנה- בגלל המשחק המרווח של אורלנדו וואלאס יישאר שם לבד מול המפלצת.
לאורלנדו יש יתרון בעמדת המאמן שאסור להתעלם ממנו. לפליפ יש הרבה יותר כלים להכריע את הסדרה, אבל לא בטוח שהוא יידע להשתמש בהם. בסדרה שמתחילה במיס-מאץ' בולט להתאמות של המאמנים יש חשיבות רבה, ואם יש לאורלנדו סיכוי הוא בכך שסטן ואן גנדי יצליח להיכנס לראש של סונדרס. אבל בסופו של דבר דטרויט מוכשרת, עמוקה, מנוסה וטובה יותר ויש לה את יתרון הביתיות. גם אם ייקח לפליפ זמן למצוא את ההרכב המנצח, בסוף זה יגיע. אני מהמר שבדיוק כמו מול פילי, דטרויט תתחיל לאט ותסיים מהר, וגם הפעם תסגור עניין בחוץ במשחק השישי.
במערב מעניין לא פחות
במשחק הראשון של הסיבוב השני במערב, יפגשו הפתעת העונה בליגה, ניו אורלינס, והקבוצה שהפתיעה לא מעט אנשים בפלייאוף, סן אנטוניו. ההורנטס, שהשיגו ניצחון 1:4 מוחץ על דאלאס, מגיעים עם מצב רוח בשמיים, בעוד האלופה המכהנת דרסה את פיניקס באותה תוצאה, וסתמה פיות להמון מקטרגים. קבוצתו של גרג פופוביץ', שרוצה סוף סוף לזכות בשתי אליפויות רצופות (ובשנה זוגית), מגיעה לסידרה הזאת אחרי תצוגות כדורסל נפלאות נגד פיניקס, שעשויות אף לגרום לסיום דרכו של מייק דאנ'טוני בקבוצה.
הספרס, שידעו עונה רגילה בינונית בסטנדרטים שלהם, הראו בסיבוב הראשון, בפעם המי יודע כמה, שהם יודעים להעלות הילוך במאני טיים. בסיבוב השני, מחכה לסן אנטוניו הפתעת העונה הרגילה, הניו אורלינס הורנטס, בהנהגתו של כריס פול המופלא. לא הרבה אנשים הימרו על ההורנטס בסיבוב הראשון, למרות יתרון הביתיות, אך החבורה של ביירון סקוט הוכיחה כי היא הכל מלבד בלוף, ומחצה את ג'ייסון קיד, נוביצקי ואייברי ג'ונסון 1:4. ועכשיו, הסידרה הנוכחית תראה לעולם כמה טובה באמת ניו אורלינס. האם מדובר בקבוצת עונה רגילה מלהיבה, עם רכז משגע ודינאמי, או בקבוצת צמרת אמיתית, כזו שיכולה לתת פייט למועדונים הכי טובים בעולם גם בפורמט של סידרה.
כריס פול, שככל הנראה הפסיד את תואר ה-MVP לקובי בריאנט הוא כמובן השחקן המרכזי של ההורנטס, אך אם בסידרה נגד דאלאס העילוי המוכשר נהנה מחופש פעולה לא ברור, הרי שנגד האלופה הוא יזכה לשמירה צמודה. טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי וברוס בואן יחליפו עליו שמירה, וינסו לעצור אותו, ובכך את הקבוצה כולה. מנגד, צפוי טייסון צ'אנדלר לקבל את טים דאנקן. ההורנטס נהנים מיתרון ביתיות, שעשוי להתברר כקריטי, וינסו לרכב על גל המומנטום והיכולת הנפלאה של ג'אנרו פארגו המפתיע (14.6 נקודות נגד דאלאס), כל הדרך לגמר האיזורי. במפגשים בין שתי הקבוצות בעונה הרגילה, עמד המאזן על 2:2.