ב-1 באוקטובר 2000, מיכאל (מישה) קלגנוב הציל את הספורט הישראלי במו ידיו ובעזרת משוט אחד. אחרי שישראל זכתה בשלוש מדליות בשני משחקים אולימפיים ברציפות (ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996), סיפקה המשלחת למשחקים האולימפיים של סידני 2000 בעיקר אכזבות: המועמד הבכיר שלה למדליה, הגולש עמית ענבר, סיים רק במקום השביעי. צמד השייטות במפרשיות 470, שני קדמי וענת פבריקנט, הסתפקו במקום הרביעי, במרחק נגיעה ממדליית הארד, בדיוק כמו המתאבק יורי איבסייצ'יק. קונסטנטין מטוסביץ', הקופץ לגובה, הפתיע את כולם ואת עצמו כשסיים במקום החמישי המכובד בגמר, כמו הג'ודוקה אריק זאבי - הישגים נאה, ללא ספק, אך כאלה שאינם מובילים אל דוכן המנצחים ואל הנפה של דגל הלאום, לתפארת מדינת ישראל והיחידה לספורט הישגי.
ביום האחרון של המשחקים, רגע לפני שכיבו את האורות, ואחרי שהוא עצמו נחל אכזבה כשסיים במקום הרביעי בגמר החתירה בקיאק ל-1,000 מטר והחמיץ את מדליית הארד בגלל 42 אלפיות השנייה, הגיע תורו של קלגנוב לזנק למקצה הגמר בחתירה ל-500 מטר. הזינוק נקבע לתשע בבוקר, אבל הרוחות החזקות שנשבו באתר החתירה, בעיר פנרית', שיבשו את התוכנית. תחילה נדחה בשעה, ואז בשעתיים נוספות, ואז בעוד שעתיים. עניין מורט עצבים. בשעות ההמתנה הרבות האלו ירד קלגנוב למים, כלא את הגוף הגדול שלו בקיאק הקטן וחיכה בסבלנות להזדמנות שלו.
ב-15:18, כשניתן האות לזינוק, תפס קלגנוב את המקום הראשון, ביתרון של קיאק על החותר במקום השני. ב-50 המטרים האחרונים הוא נחלש מעט וסיים במקום השלישי, ששווה ארד: אכזבה קטנה. גאווה ענקית. המאמנים, האוהדים והעסקנים חגגו ביציע. ישראל זכתה, ברגע האחרון, במדליה שהצילה בשבילה את המשחקים, ואלכס גלעדי, האיש שלה בוועד האולימפי הבינלאומי, היה זה שענד אותה על צווארו של קלגנוב.
אפרים זינגר, ראש המשלחת, אמר בהקלה: "מישה הוכיח שהוא הספורטאי מספר אחת בארץ. הוא בכיר ספורטאינו". קלגנוב עצמו, אגב, הסתפק אחרי הטקס בתגובה קצרה: "המדליה כבדה לי, זה מה שאני יכול לומר עליה. הופעל עלי הרבה לחץ. כל יום כאן אתה רואה ספורטאים הולכים להביא מדליה וחוזרים בידיים ריקות".
"לא מבקש טובות"
זה בדיוק מה שקרה לקלגנוב כעבור ארבע שנים, במשחקי אתונה 2004. באתונה נולדו למשלחת הישראלית גיבורים חדשים, אריק זאבי, שזכה בארד, והגולש גל פרידמן, שהביא זהב אולימפי ראשון לישראל. התקווה נוגנה, אלכס גלעדי ענד על צווארו את המדליה, האוהדים, העסקנים ושרת החינוך לימור לבנת, צהלו ביציעים ועל דוכן המנצחים. קלגנוב נשאר מאחור.
היום, שלושה חודשים לפני פתיחת משחקי בייג'ין 2008, קלגנוב לא נמצא בסגל האולימפי הישראלי. והוא כועס. "חשוב לי להגיד שאני לא מבקש טובות", הוא מבקש להדגיש. "הייתי אלוף עולם והבאתי מדליה אולימפית כשכל הלחץ של הנבחרת הישראלית היה עלי, אבל אני לא רוצה לקבל יחס מיוחד, אני רוצה רק צדק, ומספיק לי שייתנו לי הזדמנות אמיתית להוכיח מה אני שווה".
קלגנוב היה ידוע בשמונה השנים האחרונות כטיפוס שתקן, בין אם בגלל קשיי השפה ובין אם בגלל אופיו המסוגר והמופנם. אולם כשהוא מתחיל לדבר על הקשיים הביורוקרטיים שניצבים בפניו בדרך להשגת מקום בסגל האולימפי, הוא פותח במונולוג ארוך, קולח, מלא בעובדות, בנתונים ובהאשמות.
טענותיו של קלגנוב מופנות בעיקר אל יו"ר איגוד הקיאקים יהודה מעיין, שמכהן גם כיו"ר איגוד השיט וממלא-מקום יו"ר הוועד האולימפי. "הוא הוצנח לתפקיד באיגוד הקיאקים למרות שהוא לא מבין כלום בענף הזה והוא עושה שם מה שהוא רוצה", אומר קלגנוב. "הוא מקדם את האגודות שהוא רוצה ואת הספורטאים שלהן לפי אינטרסים מקומיים, בלי להתחשב באינטרס הלאומי. אני חותר בהפועל עמק הירדן, והוא רוצה לקדם את הפועל תל אביב ואת רועי ילין, ששייך לאגודה, וכדי שזה יקרה, הוא החליט שכל קיאקיסט יוכל להתחרות רק במקצה אחד - ב-500 מטר, ב-1,000 מטר או בקיאק זוגי.
מאחר שבשנתיים האחרונות חתרתי, יחד עם ברק לופן, בקיאק זוגי, הם החליטו לקיים בסוף מארס תחרות דירוג, שתקבע מי ייצג את ישראל באליפות אירופה בחודש הבא, שבה המקצים ליחידים ולזוגות ייערכו בטווח של שעה; ככה לא יהיה לי מספיק זמן לנוח בין מקצה למקצה ואצטרך לוותר על מקצה היחידים".
"יהיה לי חבל לעזוב את הקיאקים"
אלא שקלגנוב בן ה-33 לא ויתר, ואף הצליח לגבור על ילין במקצה ל-1,000 מטר. "מעיין עצמו העניק לי מדליה", אומר קלגנוב, "אבל לאחר מכן אמרו לי שההישג שלי בתחרות הזאת לא נחשב, ושאני לא אייצג את ישראל באליפות אירופה, משום שהייתי רשום למקצה בקיאק זוגי. הם שינו את הכללים אחרי התחרות, בלי ידיעתי. ביקשתי מהם לפחות הזדמנות לצאת לאליפות ולהתחרות ב-500 מטר, אבל הם המשיכו להקשות עלי. בסוף לא היתה לי ברירה והחלטתי להגיש נגד האיגוד תביעה. רק אז הם הסכימו לקיים עוד תחרות שבה ייקבע מי ייצג את ישראל ב-500 מטר.
"בינתיים, המצב הוא שבמשלחת הישראלית אין עדיין אפילו קיאקיסט אחד. אמרתי למעיין, 'אם יש לך ספורטאים יותר חזקים ממני, אז שקודם ינצחו אותי ורק אז ייסעו'. התשובה שלו היתה 'אתה זקן, אתה צריך לפרוש'. אם בסופו של דבר יחליטו לא לשלוח אותי לאליפות באיטליה, זה יהיה הסוף של הקריירה שלי. למזלי יש לי שתי ידיים ושתי רגליים ואני אמצא עבודה אחרת, אבל יהיה לי חבל מאוד לעזוב את הקיאקים, זה יהיה ההפסד הכי גדול בקריירה שלי".
תגובתו של יהודה מעיין: "קלגנוב צריך להפסיק לבלבל את המוח. בשנתיים האחרונות הוא קיבל מאיגוד הקיאקים את כל התנאים להמשיך להתאמן ולהתחרות בקיאק הזוגי והוא החליט על דעת עצמו לנטוש את בן הזוג שלו, ברק לופן, ולהתחרות במקצה ל-1,000 מטר אף על פי שהאגודה שלו רשמה אותו למקצה אחר. לקלגנוב יכולות להיות טענות רק נגד השעון, לא נגד האיגוד ולא נגד אף אחד אחר. הוא ידע את כללי התחרות וידע מה עומד על הפרק. אני מקווה בשבילו שהוא יצליח להשיג את הקריטריון האולימפי, שייסע לאיטליה ושיצליח להיכנס למשלחת לבייג'ין, אבל אם זה לא יקרה, הוא יוכל להאשים רק את עצמו".
בתחרות עצמה נכשלו קלגנוב ולופן בשני ניסיונות להשיג את הקריטריון, וקלגנוב פרש לפני המקצה השלישי. את פרישתו תירץ בכאבי גב בגלל החתירה בקיאק הזוגי ובעובדה שבתור זוג כבר לא היה להם סיכוי להשיג את הקריטריון. ולופן, האם הוא מרגיש נבגד? "אין לי שום דבר רע להגיד נגד מישה", אמר אחרי התחרות. "אנחנו צוות והוא מורה וחבר עבורי".