מבצע בעורף האויב: תופסים פינות

לאודיס מקלווין, טרוי. ואחרי המאבק הצמוד, המנצח במירוץ על תואר מגן הפינה המוביל בדראפט הוא לאודיס מקלווין, שמקדים ממש בפוטו-פיניש את דומיניק רוג'רס קרומרטי. הסיבה שמקלווין ניצח במירוץ היא העובדה שהוא שחקן יותר מלוטש מקרומרטי ויותר מוכן ממנו לתרום כבר מהעונה הראשונה שלו ב-NFL.

לאודיס מגן פינה פשוט מושלם, שמסוגל לשמור על התופס בכל דרך אפשרית ובכל מערך אפשרי באותה רמה של יעילות, וגם מתקל מעל הממוצע. הוא שולט מצוין בטכניקת "באמפ-אנד-ראן", ומסוגל להיצמד לרסיבר מבלי לאפשר אפילו חלון קטן למוסר. בשמירה אזורית הוא מוכיח אינסטינקטים נהדרים בכל מה שקשור להליכה על הכדור ("הליכה" מאוד מהירה, יש לומר). מקלווין יודע מהר מאוד לעבור מהליכה אחורה (back pedaling) לפריצה קדימה לעבר הכדור – היכולת החשובה ביותר בשמירה אזורית.

את יכולותיו המגוונות מקלווין שכלל מדי שנה בזכות עבודה קשה וקפדנית, והנכונות הזאת גם היא חשובה מאין כמוה ב-NFL. החיסרון היחידי שלו הוא חוסר פרודוקטיביות סטטיסטית – רק 4 חטיפות בכל קריירת המכללות. לטעמי ההסבר הוא מאוד קל – הקוורטרבקים פשוט לא מסרו לעבר השחקן עליו שמר מקלווין, כי לא היה שום טעם לעשות זאת, למה לבזבז דאון? לכן ב-NFL יש סיכוים טובים כי לאודיס יעבור את כמות החטיפות שלו במכללות כבר בעונה הראשונה – ידיים טובות יש לו.

מה שמעלה עוד יותר את הערך של מקלווין, היא העבדה שהוא מחזיר בעיטות נהדר, שרץ בדיוק כמו שנדרש - ישר וקדימה, ללא היסוס, בלי "ריקודים", בלי נדנדות ימינה-שמאלה. סיים עם ממוצע של 13.1 יארד ו-7 TD בהחזרת פאנטים; ועם 23.7 יארד בממוצע להחזרת בעיטות פתיחה עם טאצ'דאון אחד. תראו את הקובץ המצורף: דווין הסטר חדש בדרך, ראו הוזהרתם. מקלווין סגור כבחירת טופ-10, אך יש סיכוי שיכנס אפילו לחמישיה הפותחת.

דומיניק רוג'רס קרומארטי, טנסי סטייט.. בן דוד של אנטוניו קרומארטי, החוטף המוביל ב-NFL בעונה האחרונה. התכונה הבולטת אצל דומיניק היא כמובן המהירות (לא פלא, יש לו רקע באתלטיקה בתור רץ למרחקים קצרים). הוא רץ 40 ב-4.33 שניות, אחת התוצאות הטובות בקומביין. קרומרטי שומר מצוין בשמירה אישית, אך יכולתו באיזורית דורשת שיפור: הוא לא תמיד מחשב נכון את מסלול הכדור ומוצא את עצמו מחוץ למהלך. אסור שזה יקרה לו ב–NFL לעתים קרובות מדי. גם יכולת התיקול טעונה שיפור – דומיניק מתקל גבוה מדי, ולעתים לא מצליח להוריד את שחקן המטרה לקרקע.

לפני פתיחת האוף-סיזון, קרומארטי היה מועמד להיבחר בסוף סיבוב ראשון – תחילת סיבוב שני, גם מפני ששיחק במכללה קטנה (מכללת טנסי סטייט ומכללת טנסי זה לא אותו דבר). למזלו, קרומארטי ממש "התפרץ" בפגרה וקידם את עצמו במשהו כמו 20-25 מקומות קדימה. זה התחיל בהופעה המצויינת שלו בסיניור בול. השאלה שמתעוררת בנוגע לשחקנים מוכשרים ממכללות קטנות, היא האם אותו שחקן מסוגל לשחזר את אותה יכולת מול שחקנים ברמה גבוה? קרומארטי שחזר אותה ועוד איך שחזר. הוא "נעל" תופסים עליהם שמר, בזמן שעשה זאת בכל סוגי המערכים. הוא גם חטף כדור אחד, תיקל היטב, והיה מגן הפינה הטוב במגרש. תראו את הקובץ ותיווכחו בעצמכם.

תצוגת האוף סיזון של דומיניק המשיכה בקומביין ובפרו-דיי, שם קבע זמן מצוין בריצת 40, קפץ 38.5 אינץ' למעלה והיה מצוין בתחנות שבוחנות יכולת שינוי כיוון וקורדינציה. הפגרה הוכיחה מבחינת קרומארטי שני דברים: הוא מסוגל להכין את עצמו ולהתעלות ברגע האמת והוא מסוגל להתמודד ברמות הכי גבוהות שיש. יש להוסיף, שבמקרה של קרומארטי מדובר על הרבה מאוד אפסייד – הוא עדיין לא מוצר מוגמר, אבל עלה על דרך מהירה מאוד בדרך למימוש הפוטנציאל העצום שלו. שחקן טופ-10 בדראפט, בדיוק כמו מקלווין.

בסך הכול, יש הרבה מאוד מגני פינה טובים בדראפט הנוכחי, בדיוק כמו בדראפט הקודם. למה? ראו הסבר בפרק הקודם על הפס האפי אופנס. ברור שגם ערך של מגני פינה כל הזמן עולה. עוד שני שחקנים שיבחרו בסיבוב הראשון הם מייק ג'נקינס ואקיב טאליב. כל אחד מהם מצטיין בתחומו: ג'נקינס הוא שחקן כיסוי נהדר, וטאליב הוא שחקן פיזי מאוד ואגרסיבי. אולם, לשניים יש אותה בעיה: הם אוכלים יותר מדי הטעיות, אם זה פליי אקשן של הקוורטרבק, ואם זה דאבל-מוב של הרסיבר. טעויות מסוג זה מאפשרות מהלכים גדולים וזה לא בריא לא לקבוצות שלהם ולא להם, אם כי שניהם אמורים עדיין להיבחר ב-20 הראשונים.

סליפר – ג'ק וויליאמס, קנט סטייט.. שחקן מעניין: המתקל הטוב ביותר בדראפט מבין מגני הפינה, קטלני בסיוע נגד משחק ריצה. בעונתו האחרונה רשם כמות תאקלים בלתי נתפסת למגן פינה – 93 ב-11 משחקים. היכולת שלו בשמירה אישית היא לא משהו בלשון המעטה, אבל יש לו אינסטינקטים טובים, וזה מאפשר לו להיות יעיל בשמירה אזורית. לכן בקבוצות קאבר-2, ובמיוחד בטמפה-2, שצוברת יותר ויותר פופולאריות ב-NFL, וויליאמס עשוי להפוך לשחקן ברמה גבוהה מאוד. אני אישית הייתי הופך אותו לסייפטי חופשי, לדעתי לאור הכישורים שלו צפוי לו עתיד מזהיר בעמדה הזאת. תצפו לבחירה בסיבוב רביעי, אבל יכול להיכנס בלי שום בעיה גם לתוך השלישי, במידה וקבוצה כלשהי תזהה את הפוטנציאל שלו לעשות שדרוג לסייפטי.

דוויין תומאס, מישיגן סטייט. המבחר של התופסים השנה הוא לא משהו לכתוב עליו הביתה, לכל שחקן יש איזשהו חיסרון משמעותי שמרחיק אותו מהעשיריה הראשונה, ולרוב אפילו מהסיבוב הראשון. זה סותר קצת את התיאוריה שלי בנוגע לקשר בין שינוי מגמת ההתקפה לבין הפופולאריות של העמדות הרלוונטיות.

נכון לעכשיו, תומאס הוא התופס היחידי הראוי להיבחר בסיבוב הראשון. התכונה הבולטת שלו היא הקואורדינציה המושלמת, המאפשרת לו להגיע ולתפוס כדורים שנראים אבודים. דוויין תופס כדור בצורה נכונה, כלומר עם ידיים רחוק מהגוף, בניגוד לתופסים שמנסים לקלוט כדורים בדומה לשוערי כדורגל. אותם תופסים שוכחים שבמקרה שלהם הכדור איננו עגול, ולכן הוא קופץ מהחזה שלהם החוצה.

בנוסף דוויין שחקן מאוד מהיר - 4.40 שניותר בריצת ה-40, ואתם יודעים שקבוצות NFL עדיין חושבות שהמבחן הזה משקף מאוד במקרה של תופס. עם זאת, תומאס חלש מאוד בקפיצה לגובה (28 אינץ' גם רוזנטל יכול לקפוץ), וזה חיסרון רציני מאוד, מכיוון שזה לא מאפשר לו להגיע לכדורי גובה, כדוגמת מסירות "פייד" וג'אמפ בול. מיותר לומר, שזה הופך את תומאס לשחקן אנד זון הרבה פחות יעיל ומוריד את ערכו בצורה רצינית.

יש מקום גם לשפר את היכולת שלו לרוץ ראוטים, למרות העובדה שהוא רץ הרבה מסלולים מורכבים כמו סלאנט וקרוס. החשד הגדול אצל תומאס הוא שהייתה לו רק עונה גדולה אחת – 2007, במהלכה תפס 79 מסירות ל-1260 יארד ו-8 TD. כך שהוא עדיין לא הוכיח את היכולת לשמר את הרמה הגבוהה של משחקו. אף על פי כל החסרונות שלו, תומאס ייבחר ב-20 הראשונים, הרי חייבים איזה תופס בסיבוב הראשון, לא?

מלקולם קלי, אוקלהומה. אתם עכשיו כמובן צוחקים, ואומרים לעצמכם שאני לא יודע את זמן ה-40 של קלי. אני יודע, 4.65. אבל אני גם יודע שבמקביל קלי עשה 7.00 שניות במבחן שלושת הקונוסים, שבוחן את יציאה מהמקום ויכולת שינוי כיוון. ושבע שניות במבחן הזה, רבותיי, הוא זמן טוב מאוד יחסית לגודל שלו (1.92 מטר, 105 ק"ג). זה אומר שקלי יוכל ליצור הפרדה בצעדים הראשונים ויפתח לקוורטרבק שלו חלון מספיק גדול בכדי להשחיל לתוכו את המסירה, במיוחד כשמלקולם רץ ראוטים הכי מדויקים מבין השחקנים המשתתפים בדראפט. אל תשכחו, שלקלי יש ידיים נהדרות המאפשרות תפיסות אקרובטיות, קואורדינציה מושלמת, יכולת צבירת היארדים אחרי התפיסה ונוכחות עצומה באנד זון. נשמע מוכר? מה בדבר טרל אואנס עם אישיות חיובית (אגב זמנו של TO היה גם הוא באזור 4.60)? או שאתם מעדיפים את לימאס סוויד, שאומנם יותר מהיר, אבל חוץ מאשר ראוטים קצרים וראוט "גו", לא יודע לרוץ אף מסלול (שימו לב בקובץ – כל הזמן אותו ראוט)? לימאס סוויד, שלמרות העובדה ששיחק בהתקפת מסירה עם קוורטרבק נהדר כמו קולט מקוי, מעולם לא עבר 1,000 יארד?

לא יודע מה איתכם, אבל אני לוקח את קלי בתחילת הסיבוב השני. אבל בסוף יתברר, כמובן, שאיזו קבוצה "חכמה" לקחה לפניו את סוויד, ונאלצה לזרוק אותו לפח בעוד שלוש שנים.

סליפר – מאריו אורוטיה, לואיוויל. חיפשתי את השחקן עם השם האקזוטי ביותר ומצאתי אותו. גודל פיזי עצום – 1.93, 110, תחשבו פלקסיקו בורס. מהיר יחסית לגודלו, 4.61 שניות בריצת 40. רץ ראוטים טובים, במיוחד סלאננטים. שולט מצוין בגופו ומהווה איום רציני באנדזון. הבעיה דומה לזאת של פלקסיקו, רק הצורה שבה היא באה לידי ביטוי הינה יותר חמורה. מדובר על היעדר מאמץ על המגרש ומחוצה לו. אורוטיה גם מאוד לא יציב מנטאלית, ויכול בקלות אחרי מהלך או משחק לא מוצלח להיכנס למשבר ולהיעלם לחלוטין.

מריו אתלט עצום ובעל פוטנציאל אדיר, שזקוק למאמן שיגרום לו מצד אחד לקחת את עצמו בידיים, אך מצד שני יעזור לו ויעודד אותו. בחירת סיבוב שישי-שביעי.

ברנדן אלברט, וירג'יניה. יבש, יבש מבחינת פנים קו ההתקפה בדראפט הנוכחי. רק הגארד ברנדן אלברט ייבחר בסיבוב הראשון, וגם הוא בכלל לא שיחק פוטבול עד השנה האחרונה בתיכון.

לאלברט יש את שתי התכונות הבסיסיות הנדרשות עבור שחקן קו התקפה – כוח ורגליים זריזות (יחסית כמובן שבן אדם בגודל של 1.98, 145 ק"ג). בזכות התכונות הללו הוא טוב כמעט באותה מידה במצבי ריצה ומסירה. ברנדן עוד צריך ללמוד הרבה דברים טכניים, במיוחד איך לנצל בצורה יעילה יותר את המשקל שלו בכדי לדחוף את שחקני קו ההגנה אחורה במצבי ריצה. זה ברור, כי הוא יחסית חדש למקצוע, אבל בכל מה שקשור לנתונים המולדים – הוא מסודר מעל ומעבר.

התכונה המעניינת ביותר אצלו, בנוסף לדברים "הרגילים", היא "קילר אינסטינקט". כלומר, הוא תמיד יודע לנטרל את שחקן ההגנה הנכון במצבים מכריעים. למשל, במשחק מול וירג'יניה טק הוא פעמיים סיפק את החסימה המכרעת על הליינבקר של היריבה במגרש הפתוח בדרך לטאצ'דאון.

יש הרבה שמועות שאומרות כי קבוצות NFL רבות מחפשות להפוך את אלברט לתאקל שמאלי, בזכות הרגליים הזריזות שלו. מה שכן, הוא שיחק שני משחקים בעמדה הזאת, ולמרות שלא עשה שם נפלאות, היה מאוד יעיל בלהתחשב בכך שמעולם לא הכיר את עמדת ה-LT מקודם. לכן יש לו פוטנציאל לא רע לעבור שדרוג ולהפוך לתאקל שמאלי יעיל, במיוחד בהתקפת ריצה (בכל זאת, רגליים זריזות עבור גארד זה עדיין לא אומר שאלן יהיה מסוגל להגן על הצד העיוור של טום בריידי). ישנה אפילו ספקולציה שאומרת שהצ'יפס מתכוונים לקחת אותו בבחירה מספר חמש בדיוק למטרה המדוברת. אבל אם נעזוב את הספקולציות, ברנדן אלברט ייבחר בתוך ה-15 הראשונים, אין סיכוי שידרדר למטה מזה.

מייק פולק, אריזונה סטייט. הסנטר הטוב בדראפט, ללא עוררין. עם זאת, ספק גדול אם זה יספיק לו להיבחר לפני הסיבוב השלישי. האנק פריילי, הסנטר של קליבלנד בעונה הקודמת, הוא האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש. פולק הוא שחקן מאוד חכם שאיננו טועה בקריאת מהלכים, בעל רגליים זריזות – התכונה החשובה עבור הסנטר שתפקידו להיכנס לעמדת החסימה כמה שיותר מהר אחרי העברת הכדור לאחור. מייק גם שחקן בעל מוסר עבודה עצום, שמהווה דוגמה עבור שחקני קבוצתו בתוך המגרש ומחוצה לו.

החיסרון של פולק, בדיוק כמו במקרה של פריילי, הוא משחק הריצה. מייק איננו שחקן גדול וחזק במיוחד (1.87, 135), לכן קשה לו להתמודד מול תאקלים הגנתיים, על אחת כמה וכמה לדחוף אותם אחורה. לכן הוא כמעט תמיד יצטרך עזרה במהלכי ריצה, וזה לא המצב האידאלי מבחינת קבוצתו. כמו שצויין לעיל, תחילת הסיבוב השלישי הוא המקום המתאים ביותר לבחירתו של פולק, רצוי על ידי קבוצת מסירה.

קשה, קשה. לפחות במקרה של הסייפטי היה שחקן אובררייטד כמו פיליפס, מה שאפשר דיון מעניין על אף העובדה שאין אף שחקן בעמדה זו שמיועד לבחירה בסיבוב ראשון. לעומת זאת, במקרה של טייט אנדים אין אפילו את זה, כפי שנאמר בסרט המפורסם, "רק חול וכולירה". טוב, נו, ננסה לגרד משהו בכל זאת.

פרד דייוויס, USC. דייויס הוא תופס לשעבר, לכן בכל מה שקשור ליכולת תפיסה אין ויכוח. הוא עשה עונה מאוד פרודוקטיבית לפני שיצא לדראפט: 62 תפיסות ל-881 יארד ו-8 TD. אתלט מעולה, שחקן מהיר ובעל יכולת נדירה לעשות יארדים אחרי התפיסה. ב-NFL של היום ימוקם פעמים רבות כתופס, בדומה לאיך שאינדי משתמשת בדאלאס קלארק (תראו את הקובץ).

לצד יתרונותיו, לדייויס יש חסרונות מאוד גדולים. אחד, הוא חוסם גרוע גם במצבי ריצה וגם במצבי מסירה. שניים, הוא מרשה לעצמו "לנוח" במהלכים שלא מיועדים עבורו, דוגמה קלאסית לשחקן "עצלן". לא ייתכן כזה דבר, אם זהו ה-TE הטוב בדראפט – אז המצב בעמדה באמת קשה. ייבחר בתחילת סיבוב שני, ושיהיה בהצלחה לקבוצה שתבחר אותו.

ג'ון קרלסון, נוטרדאם. קרלסון הוא שחקן בעל מוסר עבודה גבוהה, שנותן את המקסימום בכל מהלך, בניגוד לדייויס, אבל הוא אתלט הרבה פחות טוב ממנו, וזה מה שקובע היום בליגה. מהירות שלו היא נמוכה אפילו בשביל טייט אנד - 4.72 ב-40 יארד, והוא לא חזק במיוחד. ג'ון עושה הכל על המגרש בצורה טובה, אבל לא מצטיין באף תחום בצורה מיוחדת.

עונת 2006 הייתה הרבה יותר פרודוקטיבית מבחינתו מאשר עונת 2007 (634 יארד לעומת 372). אין זה פלא – לפני העונה האחרונה בריידי קווין עזב ל-NFL, וזה רק מראה את תלות בין מיקום השחקן בדראפט, לבין יכולת של שחקנים אחרים בקבוצת המכללות שלו. אם קווין היה הקוורטרבק של קרלסון גם ב-2007, יש מצב שג'ון היה מזנק אפילו לתוך הסיבוב הראשון, אך בפועל הוא ייבחר באמצע או בסוף של הסיבוב השני.

ונסיים בעמדה שהולכת ועוברת מעולם הפוטבול. זה מעניין עד כמה הניתוח של הדראפט מהווה אמצעי לבחון שינוים אבולוציוניים העוברים על המשחק. עליית משמעות המסירה פגעה פגיעה אכזרית בפולבקים, וכתוצאה מכך הם נמצאים כיום על המגרש רק במשך כ-20 אחוז ממהלכי ההתקפה, בעיקר בדאונים למרחקים קצרים מאוד ובאזור קו השער. ברוב המקרים התקפות מעדיפות לשחק עם שלושה תופסים או עם שני טייט אנדים, שנכנסים על חשבון הפולבק. לכן הרץ צריך ללמוד להסתדר בהרבה מאוד מקרים ללא החוסם המוביל, אפילו בקבוצות ריצה מובהקות כמו סטילרס או צ'יפס. אף התקפה היום לא יכולה להרשות לעצמה להחזיק על המגרש שחקן, שבו איננה יכולה להשתמש בתור נושא כדור (למעט שחקני הקו כמובן).

המערך האחרון שעוד איכשהו מחזיק את הפולבק בתמונה הוא מערך התקפת החוף המערבי, שמשתפת פולבק בחלק ממהלכי המסירה הקצרה, ככה שתם עידן שבו הפולבק יכול להסתפק ביכולת חסימה. הפולבק שרוצה להיבחר היום בדראפט חייב לדעת לשאת כדור כמו רץ לכל דבר וגם לתפוס אותו בצורה יעילה ולהסיג יארדים אחרי תפיסה.

פייטון היליס מארקנסו הוא הדוגמה לפולבק מסוג זה. לאורך הקריירה שלו הוא השיג 922 יארד על הקרקע ו-1064 יארד באוויר, מה שהופך אותו לכלי לגיטימי בהתקפה, ומאפשר שימוש בו במערך ה-WCO (שווה לראות את לקט מהלכיו המצורף, שמוכיח זאת) נתן תצוגה ענקית במשחק המפורסם מול LSU עם 4 TD (שניים בריצה ושניים במסירה). היליס רץ באותו משחק ל-89 יארד ותפס 5 מסירות ל-62 יארד (למי שמתעניין, אותו משחק נגמר בתוצאה 48:50 לארקנסו, עם 20:22 בהארכה, מי שלא ראה – הפסיד בענק). פייטון אינו חוסם מוביל טוב במיוחד, אבל כאמור בליגה של היום זה כבר הרבה פחות חשוב. ייבחר בסיבוב השלישי.

זהו, בזאת הסתיימה סקירתנו. אני מאחל לכל האוהדים בחירות מוצלחות בדראפט הקרוב, אם כי לא נוכל לדעת את ההשלכות של בחירות אלו עד פחות או יותר עונת 2009. יאללה, יום שבת מגיע.