"אנחנו יהודים ואנחנו חייבים להראות להם את זה"

האלימות של אוהדי בית"ר ירושלים הפכה לאחת משיחות היום ברחוב הישראלי בשבועיים האחרונים, אבל מתברר כי בקרב אוהדי בית"ר מתרחשים תהליכי עומק מסוכנים הרבה יותר מאשר פריצה חסרת היגיון למגרש כדורגל. באנגליה הבינו כי יש כאן תופעה מסוכנת יותר מאשר סתם קהל אלים, והחליטו לתעד את אוהדי הקבוצה מהבירה.

כתב ה-BBC, דייויד גולדבלט, פירסם אתמול (רביעי) כתבה על הלאומניות של אוהדי בית"ר לאחר שליווה אותם במשך מספר ימים ובין היתר הגיע איתם למשחק הגביע מול אחי נצרת. הכתבה, חשוב לציין, מופיעה בכתבות העולם של האתר ולא משוייכת לאיזור הספורט.

גולדבלט סיפר שבתחילת המשחק של בית"ר מול נצרת החלו כ-30 אוהדים בצהוב-שחור להתפלל, ואחד מהם הסביר לו: "10 דורות, 500 שנה המשפחה שלי נמצאת בירושלים. אנחנו מתפללים לא בגלל שאנחנו דתיים, אלא בגלל שאנחנו יהודים ואנחנו חייבים להראות להם את זה".

בהמשך נכתב בכתבה: "אוהדי בית"ר מראים לאוהדי נצרת שהם הרבה יותר מזה. הם מראים להם שהם לאומנים קיצוניים ואנטי ערבים. אחרי הניצחון הם שרים 'מוחמד מת'". עוד אירוע מזעזע הרבה יותר מתאר גולדבלט מהמשחק בנצרת. לטענתו של גולדבלט הגיעו נציגי הנהלת נצרת ליציע אוהדי בית"ר ירושלים וחילקו לאוהדים עוגות ובירכו את הבאים ביציע. כמה מאוהדי בית"ר שנכחו במקום לקחו את העוגות, העיפו אותן לרצפת היציע ואמרו: "תעיפו את הזבל הזה מפה. לא רוצים את העוגות שלהם".

גולדבלט המשיך והתלווה לאוהדי בית"ר ירושלים גם בימים הבאים ובין היתר הביא את דבריהם של אוהדים שמסתייגים מהגזענות שדבקה בקהל, כולל סיפוריו של שחקן העבר, אודי רובוביץ', על ימים בהם נערים ממזרח ירושלים היו באים להתאמן בבית"ר.

אבל עיקר הכתבה, כאמור, עסקה בקיצוניות ואף הזכירה את דקת הדומיה לזכרו של יצחק רבין, אותה כיבדו אוהדי כל הקבוצות בישראל למעט אוהדי האלופה. כתב הBBC מציין גם את העובדה כי אוהדי בית"ר ירושלים לא מוכנים לקבל בקבוצה שחקן ערבי וטוען כי בפועל התנגדות האוהדים היא שמונעת משחקנים ערבים לחתום בקבוצה.

"זו המדינה שלי", צוטט שוב אותו אוהד כשהכתב ביקר אותו שוב, "כשאני רואה מיליון מוסלמים מתפללים במדינה שלי, אני נהיה עצבני. לערבים יש 10, 11 מדינות, אבל הם רוצים רק את זו", מתלהם הדובר, מראשי אירגון הלה-פמילייה לטענתו. "אם אני צריך למות בשביל המדינה שלי, בשביל המשפחה שלי, בשביל הלה-פמיליה שלי, אז אני אמות. הערבים בעזה אולי חושבים בדיוק כמוני. אנחנו תאומים מהבחינה הזאת. ההבדל הוא שהמדינה הזאת שלי ואת זה התנ"ך מוכיח".