התחתית של התחתית

את התגובה הרשמית של אבי לוזון (בדרך כלל מלבה היצרים הרשמי של ליגת העל) לאירועי טדי יש לחלק לשניים: בכל הנוגע להתפרעות אוהדי בית"ר ירושלים, לוזון למד את הלקח מפריצת הקהל בעונה שעברה, וסתם את הפה. הוא נתן לבריונים ולבכיינים להכשיל את עצמם בלשונם, ולא איפשר לאף אחד לגרור את הדיון לוויכוח הילדותי לוזון נגד בית"ר.

גם בנוגע להשלכות האחרות של אירועי אותו משחק – ההשפעה על הנעשה בתחתית הסבוכה – לוזון בחר לשתוק מסיבות מובנות. הוא קשור בכל לבו ואולי גם בכיסו למכבי פתח תקווה, אחת הנפגעות העיקריות מהניצחון הטכני שמגיע למכבי הרצליה על פי התקנון. אפשר באמת להעריך את הרגישות של לוזון בנושא הזה, אבל באותה מידה היא גם חושפת את חוסר היכולת שלו להיות יו"ר התאחדות. בסוף כל הקלישאות המעיקות האלה של יפי הנפש על בעיות של ניגוד אינטרסים, אכן עומדות במבחן המציאות המפותלת.

למעט כמה צדיקים בסדום, אף אחד מהעוסקים בענף המכונה ליגת העל לא הביע התנגדות נחרצת לקומבינה של קבוצות התחתית. רק אוהדי הכדורגל, אלה שבאמת מקיימים את הענף הזה ושוקדים יותר מכולם על ההכנות לשבת, התנגדו באמת לדחיית המחזור. אלא שלא היה מי שייצג אותם, לא היה מי שיאמר את עמדתה הנחרצת של ההתאחדות, לא היה שיגבה את האמירות הנרפות של שטרן חלובה או דובר ההתאחדות. לא הייתה פיגורה מאחורי הגוף שאמור לייצג את האינטרס הכללי, כזאת שתעמיד כנגד האמיתות המוחלטות של קבוצות התחתית אינטרסים קטנים כמו קדושת לוח המשחקים, ההכנות של קבוצות הצמרת לאירופה והעייפות שלהן בעקבות דחיית המחזור, אוהדים שכבר קנו כרטיסים ולא יוכלו להגיע למחזור הדחוי. כל הדברים שיו"ר ההתאחדות היה צריך לעלות על סדר היום.

אבל איפה היה יו"ר ההתאחדות לכדורגל בכל השבוע הזה? הוא ניסה לצאת נקי מכל הכיוונים, כי בכל זאת כל מה שהוא היה אומר לא היה נשמע טוב. לא להתאחדות, שנושלה השבוע מכמה ממוקדי הכוח שלה ותשלם על כך מחיר בעתיד (יכול להיות שהשבוע נולדה מנהלת הליגה), ולא כלפי מכבי פתח תקווה, אותה הוא אוהד בצורה כמעט פנאטית. רק נספר ללוזון שבעונה שעברה קבוצות התחתית באנגליה יצאו כנגד העונש שקיבלה ווסטהאם על ההעברה הלא חוקית של טבס ומסצ'ראנו – קנס כספי כבד ולא הורדת נקודות – אבל אף אחד שם לא חשב על הקפאת הליגה, דחיית המחזור ושאר השטויות האלה. אף אחד לא העלה על דעתו תיאוריות כמו "אם מכבי הרצליה תגיע למחזור עם 6 פור, היא תהיה רגועה יותר", ולהפך. אלה תיאוריות של לוזורים ישראלים, שלא עולים כל שבת בשביל לנצח, ורמת הרצינות שלהם תלויה במצב בטבלה. אלה הדברים שאבי לוזון נתן להם לעבור מבלי להציג עמדה נגדית לנפסדות הזאת.

אביב בושינסקי הרגיש מספיק חשוב כדי להכריז על עצמו כמוביל המהלך של קבוצות התחתית, כשכינס למשרדו בשבוע שעבר את ראשיהן לדון ב"מצב החירום" בעקבות החלטת בית הדין של ההתאחדות. בושינסקי גם היה זה שהשמיע נחרצות את קולו, פחות משבוע לאחר מכן, בעד המהלך לדחיית המחזור בליגה. וכך, מכל פרשיית המשחק המפוצץ, הפכה מכבי תל אביב לסניגורית במאבקן של קבוצות התחתית.

אביב בושינסקי וכמובן האיש שמעליו, אלכס שניידר, לא מכירים כנראה מספיק טוב את המורשת המכביסטית הגאה, ובשל כך מספקים מכה אנושה נוספת לקבוצה חבוטה שהפכה ללעג ולקלס בשנים האחרונות. בשום מקרה אסור לו, למועדון המעוטר ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, למתג את עצמו כנציגן של קבוצות שנלחמות על חייהן, גם אם זה האינטרס המיידי, גם אם סכנת הנשירה ברורה ומוחשית. מכבי תל אביב היא קבוצה שעל הדשא שחקניה צריכים להילחם על כל נקודה ולזכור שאם היא תרד ליגה הם יהיו חתומים על הכישלון ההיסטורי, ובד בבד לדעת שמכבי תל אביב זה לא עוד שם בליגת העל.

ועכשיו? עכשיו מכבי תל אביב היא אכן עוד שם בליגת העל. נכון שהיא הפכה לכזו הרבה לפני כן, אבל עכשיו נתנו בושינסקי ושניידר את הגושפנקה הרשמית לכך. אם חשבתם שההפסדים המחפירים בשנים האחרונות היו נקודות שפל מחפירות, הגיע השבוע הזה והראה כמה עלוב היא נראית היום. הפעם לא היה צורך בהתערבות חיצונית של סינדרלה קטנה, הפעם הביזיון הגיע מבפנים. סנטה קולומה ובית"ר/שמשון תל אביב היו פי התהום בקרית שלום? כנראה שעדיין לא ראיתם כלום.

זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שהחוק מגן על הרעים. אלפי פושעים כבר שוחררו מהכלא רק בגלל איסוף לא חוקי של ראיות או ביורוקרטיה משפטית שהגנה על זכויותיהם, ובית המשפט תמיד הסכים להשלים עם חוסר הצדק, כל עוד החוק נשמר. אריאל שיימן מחליק למשבצת הזאת בטבעיות. גם הוא ניצל את השרירותיות של החוק כדי להגן על עצמו (כשהורה לשחקניו לרדת מהדשא), מבלי שום קשר לצדק. גם אם ברור שהענקת ניצחון טכני להרצליה פוגעת בספורטיביות, הרי שזה המהלך הבלתי נמנע.

אבל את קבוצות ליגת העל לא מעניין החוק. הן רוצות להישאר בליגה, ולשם כך כל האמצעים כשרים (בדיוק כפי שעשה שיימן, אגב). אז הם ימחו, יצעקו, יאיימו, ישבתו, אבל יתעלמו מהעובדה ששמירה על החוק היא אלמנט קריטי בתרבות שמתיימרת להיות נאורה. פתאום כל האשמה מופנית לדייני ההתאחדות, כאילו רק בגללם הן בתחתית, ולא בגלל הרפיון של היו"רים במשך עונה שלמה, אלה שמתלוננים על קבלת החלטות לא נכונה. אין ספק, עצוב שהציניות של שיימן תצא נשכרת מהפרשה הזו. מצד שני, הבכיינות של יריבותיה לתחתית מגעילה לא פחות. חבל שרק שתיים יירדו בסוף.