יעקב בוזגלו שוב תוקף

את יעקב בוזגלו אנחנו מכירים אולי יותר בגלל בנו, שנחשב לאחד השחקנים הכשרוניים ביותר בליגה, אך אלה מביניכם שבקיאים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי בוודאי זוכרים את יעקב בוזגלו השחקן, שנחשב גם הוא לכישרון אדיר, אך לא הצליח להתבסס כאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים. בוזגלו שיחק במגוון קבוצות וזכור במיוחד מהתקופה בה שיחק בהפועל תל אביב ובהפועל ירושלים, וכשנדרש למשימה לבחור את 11 הכדורגלנים הטובים של כל הזמנים, הוא הרגיש שהוא נכנס לבעיה.

"היו פה לא מעט שחקנים טובים, ולצערי אחרי שישבתי ותכננתי מיהם ה-11, נשארו לא מעט שחקנים טובים בחוץ. למרות זאת, אני שלם עם הבחירה הזו", אמר בוזגלו. מה שמאפיין את הבחירה שלו הוא המשחק ההתקפי, שבו הוא דוגל. "הלכתי על שלושה שחקני הגנה, כי אני מאמין שכל קבוצה צריכה להיות עם גוון התקפי, אני אוהב משחק שמתנהל בעיקר במחצית המגרש של היריבה, ולכן הלכתי על הרכב התקפי במיוחד". מה זה התקפי? 3-4-3 משופע בכוכבים ובפליימייקרים. לפני שנציג את הבחירה שלו, נזכיר כי בסוגריים מופיע מספר ההופעות המצטבר של כל שחקן.

יצחק ויסוקר (3). למעלה מ-12 שנים שיחק ויסוקר בהרכב הראשון של נבחרת ישראל ורשם בה 69 הופעות. השתתף בגביע אסיה (1964), במונדיאל 1970, במשחקי אסיה (1974) ובאולימפיאדת מונטריאול (1976). בארץ הוא כיכב בהפועל פתח תקווה ובמכבי נתניה, איתה זכה ב-3 אליפויות וגביע אחד. "ויסוקר שלט ברחבה בצורה אבסולוטית, גדול מימדים והיה מאוד קשה להכניע אותו למרות שעשיתי את זה כמה פעמים. התלבטתי בהתחלה בינו לבין חיים לוין, אבל בסוף החלטתי ללכת עליו".

אבי כהן התל אביבי (בלם, 13). זכה עם מכבי תל אביב בדאבל מרשים ב-1976/7 ובאליפות ב-1978/9, ובהמשך היה הנציג הראשון שלנו בליברפול הגדולה, שם היה שותף ל-36 משחקים. כהן, ששיחק בהמשך גם בריינג'רס, סיים את הקריירה במכבי תל אביב בסוף שנות ה-80. "אם אני לוקח את ההצלחה של אבי בנבחרת ובליברפול, הוא מסוג השחקנים שהיה תענוג לראות אותם. אני מטבעי דוגל הרבה יותר בלשחק בשטח היריב, ולכן הוא מתאים למערך הזה".

חיים בר (בלם, 6). הקפטן האולטימטיבי של מכבי נתניה, הוביל את הגנת הקבוצה והנבחרת במשך שנים. בקריירה שלו זכה בשלוש אליפויות וגביע אחד. החל מגיל 18 שיחק בנבחרת (11 שנים ברציפות) ורשם למעלה מ-50 הופעות. "חיים בר הוא בלם שרוצח. התלבטתי בינו לבין עלי עותמאן. למרות שהיו לו פעמים שהוא היה מרחיק כדורים סתם, הוא הרבה להניע את הכדור ולסגור אלכסונית בצורה יפה".

מוצי ליאון (מגן שמאלי, 4). שחקן ההגנה המיתולוגי של מכבי יפו ונבחרת ישראל, שפרש בתחילת 1985 בגיל 41. עם מעל ל-600 משחקים ו-50 שערים במכבי יפו, לאון היה אחד משחקני ההגנה הדומיננטיים שידעה מדינת ישראל ונבחרתה, והוא אף כבש שער בגמר גביע אסיה נגד קוריאה. "מוצי היה מסוג המגנים שהיה מוצק ויודע טוב לקרוא משחק. אהבתי לראות את המשחק שלו, מה גם שתמיד היה קשה לעבור אותו".

טל בנין (קשר אחורי, 4). החל את הקריירה המקצוענית בהפועל חיפה, אך נדד מאז גם למכבי חיפה ואף שיחק בקאן ובברשיה האירופאיות. בין השאר בנין שיחק גם במכבי תל אביב, בני יהודה, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה. בשורות הנבחרת הוא ערך 80 הופעות וכבש 12 שערים. "כולנו יודעים שסגנון המשחק של בנין הוא 50-50, הוא היה שובר התקפות ויודע לצאת עם הכדור כמו שצריך קדימה. אין הרבה שחקנים שיודעים לעשות את התפקיד בצורה הזו. הייתי מעריץ גדול מאוד שלו, ומעבר לכך הוא אישיות גם על המגרש".

ריפעת טורק (קשר אחורי, הופעת בכורה). את מרבית הקריירה טורק עשה בהפועל תל אביב ואחד מרגעי השיא שלו היה ההשתתפות באולימפיאדת מונטריאול ב-1976, אז היה חלק מהמשלחת האולימפית. שיחק גם בהפועל ירושלים עד שחזר לקבוצת נעוריו, הפעם כמנהל. "ג'ימי הוא מסוג השחקנים שבאמת היה עולה למגרש עם כל הנשמה. הייתה לו יכולת לבעוט מצוין מרחוק, אני לא אשכח את הטיל שהוא בעט פעם מיותר מחצי מגרש בימק"א. היה לו הרבה קור רוח והוא ידע להניע את הקבוצה".

גיורא שפיגל (קשר ימני, 7). שפיגל, בעל התדמית הכי אינטלקטואלית בענף, שיחק במכבי תל אביב עד 1973 והיה שותף מלא לנבחרת הפלא שהעפילה למכסיקו. הוא חתום על בישול השער היחיד של ישראל במונדיאל לשפיגלר. שפיגל שיחק חמש שנים בצרפת, בשטרסבורג ובליון, ולאחר מכן שב למכבי תל אביב וזכה איתה באליפות ב-1979. "שפיגל הוא מסוג השחקנים שאיציק זוהר למשל חיקה אותו. הוא היה מרדים את היריב בחוסר הלחימה שלו על המגרש, אבל תמיד היה יודע מה לעשות עם הכדור. היו לו הרמות יוצאות מן הכלל, כדורי עומק שהכין מצוין. נכון שבהיבט ההגנתי הוא פחות בא לידי ביטוי, אבל בחלק ההתקפי הוא עשה את זה כמו שצריך".

מרדכי שפיגלר (קשר שמאלי, 9). גדול שחקני מכבי נתניה בכל הזמנים, שמחזיק גם בשיא הבקעות השערים בנבחרת עם 32 כיבושים ב-83 הופעות. זכה בשלוש אליפויות בנתניה כשחקן (ועוד אחת כמאמן), וכמובן כבש את השער היחיד של ישראל בגביע העולם. שיחק בפאריס סן ז'רמן וניו יורק קוסמוס, אך את הקריירה סיים בבית"ר תל אביב. "שפיגלר הוא מסוג השחקנים הגדולים ביותר: השמאלית שלו וכדורי העומק. הוא שחקן שתמיד הביא הרבה מאוד קהל, שמגיע רק בשביל שחקנים כאלה".

חיים רביבו (שמאל, 6). את הקריירה המקצוענית החל רביבו בבני יהודה, אך בהמשך כיכב בהפועל תל אביב ובמכבי חיפה, מה שאיפשר לו להתקדם לאירופה לסלטה ויגו, פנרבחצ'ה וגלאטסראיי. את הקריירה סיים רביבו במ.ס. אשדוד, ובנבחרת הלאומית היה שותף ל-67 משחקים וכבש 15 שערים. "אף אחד לא ישכח את מה שהוא עשה באירופה, אם בסלטה ויגו או פנרבחצ'ה. הוא גם גולר וגם מבשל בצורה יוצאת מן הכלל, מכדרר בחסד. היה פחות הגנתי וזה מה שאני אוהב".

אייל ברקוביץ' (מרכז, 9). אחרי קריירה עשירה במכבי חיפה, ברקוביץ' השתדרג לאירופה ושיחק באנגליה ובסקוטלנד, בין השאר בווסטהאם, סלטיק ומנצ'סטר סיטי. את הקריירה סיים במכבי תל אביב ובנבחרת ערך 79 הופעות וכבש תשעה שערים. "הפליימייקר המצוין הוכיח את עצמו באנגליה, אחת הליגות הקשות ביותר. הוא עשה קריירה מצוינת ואי אפשר להתעלם מהסגנון יוצא הדופן שלו".

יוסי בניון (שמאל, 8). מי שנחשב לכדורגלן המוכשר ביותר בדור הנוכחי, משמש בימים אלה כקפטן נבחרת ישראל ומשחק בליברפול באנגליה, אחרי שהגיע אליה דרך מועדונים אירופאים באנגליה ובספרד, כמו סנטאנדר ו-ווסטהאם. בארץ הוא כיכב במכבי חיפה (איתה זכה בשתי אליפויות), אחרי שהגיע אליה מהפועל באר שבע, הקבוצה בה גדל. לאחרונה חצה את גבול 50 ההופעות בנבחרת. "רואים אצל בניון תכונה שלא רואים אצל הרבה שחקנים: היכולת להוציא כדור מקו השער ולסכן את שער היריב. זו תכונה מצוינת. חבל שהוא הלך לליברפול, כי בקבוצה קטנה יותר, הוא היה בא יותר לידי ביטוי. מצער שהוא הלך לקבוצה שיש בה רוטציה כל כך גדולה, וגם כשהוא טוב הוא יושב על הספסל".

דוביד שוויצר (5). שווייצר, שזכה לכינוי ה"כריש", הוא אחד המאמנים הכי מעוטרים ומוצלחים שידעה מדינת ישראל. שוויצר הצליח כמעט בכל הקבוצות בהן עבד, ולקח מועדונים קטנים יחסים להישגים ענקיים. הפועל רמת גן (אליפות, מיד אחרי שהעלה אותה ליגה), מכבי נתניה (אליפות ראשונה והיסטורית), הפועל תל אביב (3 אליפות על פני 20 שנה, 1966, 1981, 1986), מכבי תל אביב (דאבל ב-1969/70) ונבחרת ישראל (רבע הגמר באולימפיאדת מונטריאול 1976, גמר גביע אסיה 1974). "דוביד ידע היטב איך לדבר עם שחקנים, ידע איך להעמיד אותם ומה לדרוש מהם. הוא נכנס ללב של כל שחקן, היה משכמו ומעלה".