המזרח הרחוק

זהו, תמה לה ההקדמה, עכשיו מתחיל הדבר האמיתי. אחת העונות הרגילות הטובות ביותר אי פעם הגיעה לסיומה עם הבטחה לפלייאוף גדול. כבר בסיבוב הראשון מצפה לנו מלחמת עולם ועוד כמה מפגשים מרתקים. הבעיה היא שכל הקרבות המעניינים באמת בסיבוב הראשון ייערכו בצד אחד של ארה"ב. שני פלייאופים שונים מתחילים עכשיו והמרחק בינהם הוא, נו, כמזרח ממערב. בזמן שבמערב הפרוע מאבקי האליפות יתחילו כבר בשבת, במזרח הגדולות הולכות לטייל והמפגשים המעט מעניינים יותר יתרחשו רק בגלל חולשת שתי הקבוצות.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטנו לבצע אפרטהייד לשמו - מזרח לחוד ומערב לחוד. לא הסתפקנו בהפרדת שני הקונפרנסים בסיקור, כל אחד גם מקבל פורמט שונה והחלטנו שלמזרח אסור לשבת בקדימה של האוטובוס לפחות עד הגמרים האיזוריים. שלא יתלונן, הוא הביא את זה על עצמו. ראשונות יעלו ויבואו שמונה הגדולות של המזרח, מחר הכתבה על המערב. מכיוון שבמזרח החלוקה בין הגדולות, הבינוניות והקטנות די ברורה, החלטנו לחפש בכוח את הסנסציה ולשאול מה בכל זאת יכולות הקטנות לעשות כדי להפתיע.

משחק ראשון: בין ראשון לשני, 3:30.
מאזן בעונה הרגילה: 0:3 לבוסטון.

בוסטון תפתח את מסע הפלייאוף שלה במפגש עם קבוצה שניצחה 29 משחקים פחות ממנה, ותגיע לשם רעננה, לאחר שבחודש וחצי האחרונים דוק ריברס הוריד באופן משמעותי את כמות הדקות של שלושת הגדולים שלו, לכיוון ה-30 למשחק. במקביל, שחקני המשנה רק הלכו והשתפרו, והתוספות של סם קאסל ופי ג'יי בראון הוותיקים וידאה שלבוסטון יהיה סגל עמוק ומגוון מסביב. בצד של אטלנטה, עצם ההעפלה לפלייאוף, לראשונה מאז ימי העלייה השלישית, היא ההישג. ההצטרפות של מייק ביבי המנוסה עזרה לחבורה הצעירה של מייק וודסון להשיג את המקום השמיני ולשמור עליו. ביבי משלים חמישייה מאוזנת שבהחלט עשויה לדבר בליגה בעתיד.

מה בכל זאת צריך לקרות: אם לאטלנטה יש שאיפות כלשהן להפתיע, הן צריכות להגיע דרך הגארדים. החולשה ההגנתית היחסית של בוסטון היא בצמד הגארדים, ולהוקס יש צמד שביום טוב יכול להיות קטלני - ביבי וג'ו ג'ונסון. שניהם סקוררים שמשיגים את רוב הנקודות מבחוץ, זה טוב כי בצבע של בוסטון מחכה קווין גארנט. הבעיה היא שתיאוריה לחוד ומציאות לחוד - בשני המפגשים של הצמד ביבי את JJ מול בוסטון הם קלעו 21 מ-70 זריקות מהשדה, ו-6 מ-30 מהשלוש.

תחזית: למרות הכל, כנגד קול ההגיון, אני הולך על הפתעה ומהמר על בוסטון. וברצינות, השאלה המרכזית היא בכמה משחקים. הרוב אומרים סוויפ, אני רוצה להיות לארג' עם ההוקס החביבים, כי שלושת האוהדים שלהם יביאו את המשפחה, יעשו שמח ויגנבו נצחון בזכות שלשה גדולה של ביבי. בוסטון בחמישה משחקים.

משחק ראשון: בין ראשון לשני, 1:00.
מאזן בעונה הרגילה: 2:2.

דטרויט מגיעה לפלייאוף השנה עם בטחון מלא ביכולתה לחזור לגמר, לאחר שנתיים בהן נעצרה בגמר האיזורי. ארבעת התותחים שלה שמרו על הרמה הגבוהה מהשנים האחרונות, התיאום בינהם המשיך להיות מושלם וראשיד וואלאס נראה מפוקס בחצי השני של העונה. השיפור המשמעותי ביותר של הפיסטונס הוא על הספסל, בו ג'ייסון מקסייל הפך לשחקן שישי קלאסי, הרוקי רודני סטאקי נותן דקות נהדרות ולא מפחד מכלום, וג'רוויס הייז תופס לא מעט משחקים בהם הכוונת שלו מתקשה לפספס. אבל לפני שהיא חושבת רחוק, דטרויט תצטרך לעבור יריבה שמאיימת להיות עקשנית ונושכת, כי פילי היא אחת מהפתעות העונה, והחבורה הצעירה הזאת עשתה זאת בזכות מלחמה והגנה סביב צמד האנדראים (איגודלה ומילר) המפתיעים לטובה.

מה בכל זאת צריך לקרות: הסיקסרס צריכים לנסות לחקות את המודל של קליבלנד שעבד בשנתיים האחרונות מול הפיסטונס - קרב חפירות עם הגנת ברזל בצבע, תוצאות נמוכות ונסיון לבחון את סף השבירה (או המוטיבציה) של דטרויט, שהיה נמוך מהצפוי בשנתיים הללו. התוצאות הנמוכות במפגשים בין הקבוצות בעונה הרגילה, והעובדה שפילי ניצחה את שני האחרונים, מצביע על כך שיש לה את הכלים לעשות זאת. זה אומר שימוש נרחב בצמד סם דאלמבר ורג'י אוונס, שייתן ריבאונד והגנה, וזה אומר תפילה שלו וויליאמס יהפוך לדני גיבסון משופר.

תחזית: יש כאן ניחוחות קלים של מוקש פוטנציאלי, אבל כדי לאיים באמת על קבוצה מהקליבר של דטרויט פילי תצטרך לצבור קצת נסיון קודם. הפיסטונס, מצדם, דווקא ירוויחו מהצורך לעבוד כבר מהסיבוב הראשון שיעזור להם להיות מפוקסים בהמשך. דטרויט בשישה, קשים מהצפוי.

משחק ראשון: ראשון, 19:30.
מאזן בעונה הרגילה: 2-1 לאורלנדו.

אורלנדו חוזרת להיות רלוונטית במזרח, ומעניין לבדוק איך זה הולך להיראות בפלייאוף. דוויט הווארד הפך למפלצת בשני צידי המגרש, אבל הלך ונרגע ככל שהתקדמה העונה; הידו טורקוגלו הפך לשחקן קלאץ' משובח; ורשארד לואיס משלים שלישייה נהדרת. הבעיה היא שאין לקבוצה הזאת אפילו גארד אחד ראוי. טורונטו היא אחת התעלומות הגדולות של העונה, מצד אחד הקבוצה הלכה ודעכה עם הזמן, מצד שני היא המשיכה לנצח מספיק משחקים כדי להיכנס לפלייאוף בקלות. אין דרך לנחש איזה טורונטו תופיע לפלייאוף הפעם.

מה בכל זאת צריך לקרות: באופן מפתיע, הסדרה הזאת תלויה בראפטורס יותר מאשר במג'יק. בשיאה, טורונטו היא קבוצה שלא צריכה להגיע לצבע כדי לקלוע בצרורות, ויכולה להתחמק מהאיום הקבוע של הווארד שם ולנצל את החולשה ההגנתית של הפורוורדים. זה בעיקר נכון לגבי כריס בוש, שיכול לחגוג על כל מי שישמור עליו וכבר התפרע עם 40 נקודות נגד המג'יק השנה. היכולת המטורפת של ראשו נסטרוביץ', שעובד לאחרונה על החוזה הבא, תעסיק את הווארד בזמן שהשאר ישחקו את הכדורסל היפה והיעיל שטורונטו מסוגלת לשחק.

תחזית: הפער בין הפוטנציאל ליכולת בטורונטו הופך את הסדרה הזאת לקשה מאוד לחיזוי. אם טי ג'יי פורד ימשיך להשתולל, חוזה קלדרון ימשיך להיות פחות דומיננטי מהספסל, ובוש וברניאני ימשיכו לזייף - אורלנדו תטייל. אם פורד וקלדרון יחזרו להיות מפלצת דו ראשית בפוינט, בוש יעשה את העבודה, נסטרוביץ' ימשיך לספק 18 ו-9 וברניאני יתפוצץ כמו שברור שהוא מסוגל - לא רק שתהיה סדרה תחרותית אלא שטורונטו תיקח אותה. אנחנו נלך עם הלב שמסמפט את הקנדים - מיני סנסציה! טורונטו בשישה, כולל סל נצחון קריטי של אנתוני פארקר.

משחק ראשון: שבת, 19:30.
מאזן בעונה הרגילה: 2:2.

המפגש היחיד בסיבוב הראשון במזרח בין שתי קבוצות עם מאזן חיובי (!) צפוי להיות גם המרתק מכולם. שתי הקבוצות כבר הספיקו לטפח סוג של יריבות, ובשבועיים האחרונים נדמה היה שאלוהים, או נציגו עלי אדמות דיוויד שטרן, למרות שלא ברור מי מהם עובד אצל מי, עושה הכל כדי שהשתיים ייפגשו שוב. זוהי הפעם השלישית ברציפות שהן רואות זו את זו בסיבוב הראשון. הראשונה סיפקה סדרה גדולה מהחיים, עם כמה סלי נצחון של קינג ג'יימס, בשנייה הוויזארדס היו בלי גילברט ארינס וקרון באטלר, וזה לא היה פייר. גם השנה שני האולסטארים של וושינגטון היו פצועים, ארינס בערך לכל העונה, אבל שניהם חזרו בזמן לפלייאוף. השאלה המרכזית היא באיזה כושר הם נמצאים. גם בקליבלנד הגליון הרפואי הוא החשוב ביותר, ומככב בו הגב של לברון, שלא היה בקו הבריאות. בזמן שסביבו יש שחקנים משלימים חביבים עם יותר פוטנציאל מבשנה שעברה, לא צריך להסביר שאם לברון לא יביא את ה-100 אחוזים שלו קליבלנד אבודה. בזמן שהוא לא עסוק עם הגב מתפנה המלך לתדלק את היריבות המבדרת עם דשון סטיבנסון מהוויזארדס, שהופכת אותם לסוג של ג'ימי קימל ושרה סילברמן של ה-NBA (בקרוב הקליפ של סטיבנסון- איי'ם פ@@*נג בן וואלאס).

מה בכל זאת צריך לקרות: וושינגטון בריאה היא קבוצה נהדרת, טובה יותר מקליבלנד. אם סטינבסון ובאטלר יצליחו להאט את לברון ולהכריח אותו לעבוד בהגנה, וארינס יתברר כמספיק כשיר כדי לשנות לחלוטין את המשחקים גם מהספסל, הם בהחלט יכולים לנצח. ג'יימיסון צריך להכריח את ביג בן לצאת אליו, וברנדון הייווד רק אמור לדאוג שאילגאוסקס לא יכריע את הסדרה.

תחזית: ישנה התחושה שארינס יותר בריא שמספרים לנו, ושלברון פצוע משה-CIA מוכן לדווח. ההגנה והעקשנות של קליבלנד תשאיר אותה בעניינים, אבל בסוף הכשרון ינצח. עוד מיני סנסציה! וושינגטון בשבעה משחקים, ורעידת אדמה בקליבלנד.