מי יציל את ירושלים?

כשדן שמיר שימש כעוזר מאמן מכבי תל אביב, הוא נחשב למוח מבריק, שיגיע לגדולות בתחום אימון. חלקו בהצלחת מכבי בעידן פיני גרשון היה ברור, וכשעלה למלחה כדי להחליף את ארז אדלשטיין, עלתה גם התחושה שהנה הבחור הצעיר והמוכשר קפץ סוף סוף לברכה של הגדולים. הוא לקח גביע בעונתו הראשונה כמאמן ראשי, והיה רחוק סל אחד מאליפות היסטורית, אך בדרך ספג תבוסות, החליף זרים והודח ברבע גמר גביע יול"ב על ידי ז'לז'ניק. במלחה לא נלחצו. שמיר גדל באגודה, וזו היתה שנת בכורה. אבל לא לקח הרבה זמן לגלות שיתכן והקפיצה היתה גדולה מדי, לפחות בשלב זה.

העונה, למרות התקציב הגבוה, שמיר נכשל עם הזרים שבחר, התבזה יחד עם שחקניו באירופה, ספג הפסד משולש מאשקלון וניצב כרגע במקום ה-6 עם 11 הפסדים באמתחתו. הפועל ירושלים לא נראתה כה רע במשך שנים, וגם ההפסד ההרואי למכבי במחזור האחרון, לא יכול לכסות על החרפה. אם יעלה לפיינל פור או לא, די ברור שחייב לבוא איזה שינוי, ואדם אחר צריך לעמוד בעונה הבאה על הקווים במלחה. קופצים על התפקיד לא יחסרו, השאלה היא מה הערך המוסף של כל מועמד, איזה יתרונות וחסרונות יביא איתו לתפקיד, והאם זה יקדם את הקבוצה. או בקיצור: איך מחזירים את הפועל ירושלים לעמדת האלטרנטיבה הבועטת, אותה קצת נטשה העונה.

יתרונות: בעל ניסיון אדיר, נמצא בביזנס משנות ה-80, ועבר כמעט את כל סוגי השחקנים וההנהלות. מכיר את המערכת במלחה, את האוהדים והלחץ שקיים בקבוצה. זר רגיש (קני וויליאמס), עצבני (ארל וויליאמס) או בעל אגו מנופח (הפעם אין וויליאמס, אלא רק לי ניילון)? תנו אותו לאפי, והוא כבר יפרק צ'יק צ'ק את מטען הנפץ. אפי גם יודע לנצל את מה שבידיו עד תום. לבני השרון של העונה יש סגל דק, ותראו איפה היא. זוכרים את הפועל תל אביב של 2004/05? בירנבוים הוביל את הקבוצה הענייה הזו לסדרת הגמר מול מכבי תל אביב.

חסרונות: בירנבוים הוא מלך בביצה המקומית, אבל הרזומה האירופי שלו דל. הכדורסל שלו מעולם לא היה מתוחכם, וקבוצותיו אף פעם לא הרשימו במהלכים התקפיים חדשניים, או הגנה חכמה במיוחד. ירושלים הנוכחית היא קבוצה אירופית מוכרת ומכובדת, כך שההצלחה חייבת להתקיים גם בזירה הזו. קשה לראות את זה קורה עם בירנבוים, ובמלחה לא רוצים לחזור לשנת 1998, בה הקבוצה ניצחה 2 מ-16 משחקיה ביבשת. למרות ההצלחה שלו העונה, לא בטוח שבירנבוים הוא מספיק וינר כדי לעזור לירושלים במצבה.

בחירת זרים: סקאוטינג הוא לא הצד הכי חזק של בירנבוים, ובמקרים רבים הוא הולך על זרים ששיחקו כבר בארץ. בירושלים יידעו מה הם מקבלים, ויש להניח שלא תהיה תחנת רכבת בתחום הזה. דרק המילטון, קרטיס מקנטס או מרכוס האטן, הם חלק מהזרים שהחתים בעבר, אבל ידע להביא גם שמות נוצצים כמו לי ניילון. אם שמיר התעקש על שחקני דאון היל כמו אד קוטה או סימני שאלה דוגמת נואל פיליקס, במשבצת הזו אפי יציב פרצופים מוכרים יותר.

ערך מוסף: מאמן של שחקנים. כנראה שהישירות, החספוס, העממיות והצניעות הופכים אותו לאהוב כל כך. אגב, לא רק על הפרקט, אלא גם ביציעים. כששחקנים משחקים עבור מאמנם, סימן שהוא גדול.

שורה תחתונה: על פניו הוא המכסה לסיר של מלחה, אבל בניגוד להצלחה בארץ, לא נראה שבזירה האירופית יחול שינוי משמעותי.

יתרונות: האיש שראה הכל. לקח שני גביעים עם הגליל, אימן את מכבי תל אביב, אימן את נבחרת ישראל, בעל קריירה אירופית, בקיצור, כל החבילה באיש אחד. כדורסל מיושן? זה לא מה שחושבים בצ'כיה ופולין, ולהזכירכם, קצורין עובד כבר שנים סביב השעון.

חסרונות: פרידתו מנבחרת ישראל, לאחר שלקח מטפירו את סרט הקפטן, והתעמת עם השחקנים, צורמת. גם נטייתו להתעמת עם התקשורת לא ממש מוסיפה לו. יחסי אנוש זה דבר חשוב. הכדורסל שלו אף פעם לא היה שובה עין או אטרקטיבי (זוכרים את מכבי והנבחרת תחתיו?), ואחרי השנה הנוראית שעוברת על ירושלים, מגיע קצת נחת לאוהדים גם בתחום הזה. בנוסף, ירושלים תצטרך לשלם לו יפה, כדי לגרור אותו מצ'כיה בחזרה אל הליגה של אבנר קופל.

בחירת זרים: מצוינת. אם זה לין גריר ששיחק אצלו בוורוצלב ומככב כיום באולימפיאקוס, וונדל אלכסיס וראדיסב צ'ורצ'יץ' שאימן במכבי, או גיירמו דיאז המוכשר, אותו הביא לנימברוק הצ'כית, קצורין פוגע היטב, ובתחום החשוב הזה ירושלים לא תיפול.

ערך מוסף: אישיותו הדומיננטית וניסיונו הרב, יהפכו אותו למן "צביקה שרף" של ירושלים. מאמן שיעיר את המועדון, יזרים לו דם חדש ויצוק סמכותיות גדולה יותר לעמדת המאמן.

שורה תחתונה: היחיד ברשימה שיהיה מסוגל להצעיד את הקבוצה רחוק מאוד בשתי החזיתות, הישראלית והאירופית.

יתרונות: גילו הצעיר ושנותיו הגדולות ככדורסלן, גורמים לשחקנים להעריך אותו ולהתחבר אליו, יותר מאשר לשמיר למשל. הכותש הספיק להכיר מערכת לחוצה ותובענית כמו שיש במכבי, גם מהצד של הספסל, כך שהאולם במלחה לא ממש יבהיל אותו. ביטחונו העצמי בשמיים, אחרת איך אפשר להסביר את חתימתו בגליל?

חסרונות: אם בראיונות הצופים כמעט נרדמים מתשובותיו, חישבו מה השחקנים עוברים באימונים נטולי המשרוקית. הכריזמה על הפרקט לא עברה אל הקווים, וגם הדיבורים על אורח חייו לא ממש תורמים לו. הגליל הציגה בשנותיו הגנה איומה והתקפה לא ממש מבריקה, ואת העפלתה לפיינל פור אשתקד היא חייבת לא מעט לחולשתה של נהריה. בתחילת העונה מכבי היתה חסרת היררכיה, סגנון משחק וביטחון עצמי, וזה לא מה שמחפשים במלחה. לסיכום, כרגע לפחות הוא לא מאמן גדול, ובטח לא בעל בית ששולט ביד רמה בעסק שלו.

בחירת זרים: לצד כישלונות כמו טוני סטוקמן (מי?) ויציאות סבירות כמו קני אדלקה, הוא ידע להביא לגליל שחקן איכותי כצ'סטר סימונס. במכבי, באטיסטה וגארסיה מעידים שלקטש יש יכולת לשלב בהרכב פועלים שחורים לצד כוכבים גדולים, דבר שחשוב לאיזון הקבוצה. באופן כללי, איזון הוא בדיוק מה שחסר לירושלים של העונה.

ערך מוסף: אור הזרקורים שהופנה אל שמיר יהיה חלש יחסית לזה שיופנה לקטש, וזה אומר באז גדול יותר סביב הקבוצה. המשמעות: כסף מספונסרים, פרסומות, שידורי טלוויזיה ועוד. בואו יפזר אבק הכוכבים על הקבוצה, והצבע האדום יהיה בוהק יותר.

שורה תחתונה: הגיע למכבי מוקדם מדי, ועדיין לא בשל לירושלים מבחינה מקצועית. עדיף לירושלים שקטש יישאר בגליל.

יתרונות: בהנחה שיוחתם מאמן עם רזומה מכובד, הוא יגיע לקבוצה עם ניסיון אירופי ועבודה בקבוצות גדולות. סביר שמאמן שכזה יוכל לשלב בין תלאות הליגה המקומית והשאיפות האירופיות, דבר שירושלים כשלה בו העונה כישלון חרוץ.

חסרונות: סוג של הרפתקה לא ממש מוצלחת, ולראייה מקרה נוון ספאחיה, וינקו ילובץ וטד אוונס. מאמנים שכאלה צריכים להסתגל למקום ומנהגיו, ומהווים מטרה נוחה לביקורת. חוץ מרודי דמיקו, לא היה פה מאמן כדורסל זר שהצליח. היוגוסלבי פארוק קולאנוביץ' היה הזר היחיד שהדריך את ירושלים, והוחתם בקבוצה בתחילת עונת 1988/89. הוא פוטר בעונת 1989/90 אחרי שהקבוצה הובסה בפער של 54 נקודות על ידי גליל עליון (118:64). מינוי שכזה יכול לגרום הרבה כאב ראש להנהלה, והבאת מאמן זר בכיר יכולה לנגוס בתקציב בצורה רצינית. אף אחד לא אוהב לזרוק כסף.

בחירת זרים: זהות המאמן חשובה במקרים כאלה, אבל אפשר להניח ששם גדול יכול להביא עימו גם שחקנים טובים. בירושלים מתגעגעים לכדורסלנים מלהיבים כמו קני וויליאמס או וויל סולומון, ומאמן זר יכול לתרום לעניין הזה. מאידך, לאור רמת הסקאוטינג ביבשת, והזרים הבינוניים שמציפים אותה, אולי עדיפים המאמנים הישראלים החרוצים והשקדנים, שלא מחפשים את הלירה מתחת לפנס.

ערך מוסף: בעלי שם יקרים סטייל יסמין רפשה או ולימיר פרסוביץ' ,יעניקו לקבוצה ארומה של קבוצה גדולה, ויגרמו ליותר עניין סביבה ביבשת. ניחוחות הבושם האירופי האירופי נעימים, אבל אחרי הג'אמפ הראשון של העונה רק הכדורסל שלהם ידבר.

שורה תחתונה: ההיסטוריה מלמדת שעדיף לדני קליין לרכוש למאמן הזר כרטיס טיסה פתוח. אין לדעת מתי תבוא המונית כדי להסיע אותו לנתב"ג. הבעיה היא שהחור בתקציב יישאר בארץ.