סיכומים עושים בסוף

לאחר שסיכמנו את העונה של נמושות המזרח במסגרת המירוץ ההזוי לפלייאוף (ראו לינק), הגיע הזמן לסכם גם את העונה של אומללות המערב, שנפרדות מאיתנו השבוע לחצי השנה הקרובה. ולא, לרובן לא נתגעגע בכלל.

הנה, מסתבר שהדרך לבניית קבוצה לא חייבת לעבור דרך דשדוש בן שני עשורים בקרקעית הלוטרי. אחרי הפציעה של גרג אודן נראה היה נראה שפורטלנד עומדת בפתח העונה המיותרת ביותר בתולדותיה, אלא שאז, ללא שום סיבה הגיונית, החליטו הזאטוטוים ברנדון רוי ולמרקוס אלדריג' שאין להם כוונה לחכות לאף אחד. עם צוות מסייע שכולל בעיקר שחקנים עם שמות של שודדי ים, כמו ג'ארט ג'ק וטרוויס אאוטלו, דרסה פורטלנד את הליגה במשך למעלה מחצי עונה, והשאירה מאחור אימפריות כמו יוטה ויוסטון. וובסטרים העמידו טריפל דאבלים, פריזבילות הפכו שאקילים, ולכמה רגעים בחודש דצמבר זה היה נראה שרוי הוא השחקן הכי טוב בליגה. ולא, אני לא מגזים בכלל (טוב, אולי רק קצת).

צל"ש – אפילו כשהחלו לדשדש במרכז הטבלה והיה ברור שפלייאוף לא יהיה השנה, המשיכו אימפריות המערב לחזור מהרוז גארדן עם הזנב בין הרגליים. כששחקנים בני 20 מפגינים כזה אופי לא נותר אלא לעמוד ולמחוא כפיים.

טר"ש – סימן השאלה היחיד בקבוצה תלוי כרגע מעל ראשו של אודן, בן ה-19 היחיד בעולם שנראה כמו הסבא של עצמו. האם מדובר ביורש של טים דאנקן או שמא זה של סם בואי?

ציון – 9

העניינים בסקרמנטו התנהלו העונה תוך התעלמות מוחלטת ממגפת הפציעות ומההגיון הבריא. ברצינות עכשיו, אם בנו אודריך, האיש שהקריירה שלו בליגה עד כה הסתכמה בשאלה האם הוא יותר לבן או יותר עלוב, מצליח להחליף את מייק ביבי בלי שאף אחד ירגיש בהבדל, אז באמת שאין לי מה להגיד יותר. זה, כמובן, לא ימנע ממני להמשיך לדבר. קווין מרטין היה פצוע לחודש וחצי? אין בעיה, ג'ון סלמונס יתפור 40 נקודות למשחק; בראד מילר בחוץ? שטויות, במקרה הכינותי מראש רוקי לבן ושמן לא פחות; ולפרקים נדמה היה שהקבוצה תמשיך בשלה גם אם יעלו למגרש ארבעה אפסנאים ואמו של פרנסיסקו גרסייה.

מאידך, למרות שעמדה במבחן התוצאה, וחרף העובדה שהארקו ארינה נותר אחד האולמות המפחידים בליגה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהקבוצה תקועה לא פה ולא שם – לא מספיק טובה לפלייאוף (פה), לא מספיק רעה ללוטרי (שם). ובשיטה הנוכחית, שבה בינוני זה הרבה יותר גרוע מגרוע, עתידה של סקרמנטו לא נראה מזהיר בכלל.

צל"ש – אמנם רוב הזמן הוא היה עסוק בהשעיות, הכאת נשים, קרבות תרנגולים, הזנחת כלבים, או השד יודע מה, אבל במעט הזמן שבילה על הפרקט הזכיר לנו רון ארטסט שהוא אחד השחקנים היותר מוכשרים בליגה. ותאמינו או לא, הוא אפילו נראה פחות פסיכי מתמיד.

טר"ש – עושה רושם שהנהלת הקינגס בחרה בפתרון הקל של דעיכה איטית במקום לנסות לקדם איזשהו מהלך משמעותי לרענון פני הקבוצה. ארטסט ומילר הם אחלה שחקנים, אבל אין להם מה לחפש בקבוצה שמנסה לצאת לדרך חדשה.

ציון – 6

האינסטינקט הראשוני הוא להכריז שהווריורס נתנו אחלה עונה, ואלמלא שבועיים חלשים בסיום העונה (או השעייה של שבעה משחקים לסטיבן ג'קסון בתחילתה) הייתם קוראים עכשיו על דנבר, אבל בחינה מעמיקה של הדברים מגלה שאפשר היה להוציא הרבה יותר מהעונה, לו רק היה פוקח דון נלסון את עיניו ורואה שמה שמתאים לחודש של טירוף בפלייאוף לא בהכרח מתאים לעונה ארוכה ומתישה. פתאום הראן אנד גאן האטרקטיבי נראה כמו עדר של מיידי שלשות ללא רועה, ואנדרס ביידרינס המסכן צריך לעשות עבודה של ארבעה אנשים מתחת לסלים. יש שם המון שחקנים מוכשרים, וזו הסיבה להצלחה היחסית, אבל עם קצת יותר סדר בעונה הבאה זה יכול להצליח הרבה יותר.

צל"ש – סטיבן ג'קסון נתן חצי עונה מעולה וחצי עונה די רעה, והבהיר לנו סופית שגולדן סטייט זה קודם הוא, ורק אחר כך בארון דייויס. על כך נאמר שמי שהולך לישון עם האקדוחן מאוקלנד בתור הפנים של הקבוצה שלו, שלא יתפלא אם הוא יתעורר עם גרפיטי של "סטיבן ג'קסון הכריש" על כל גשר הזהב.

טר"ש – אני לא חושב שיש אחד שלא חשב בחלון ההעברות שמייקל פייטרוס צריך לעבור בטרייד בתמורה לשחקן פנים רציני. אף אחד חוץ מכריס מאלין, למרבה הצער.

ציון – 6

כצפוי, מסיימים הקליפרס, שלא באשמתם, את העונה בתחתית, והרבה סיפורים מעניינים לא היו שם. כריס קיימן דפק חצי עונה מפלצתית ואז נפצע, אל ת'ורנטון נותן תקוות לעתיד, אבל כשקבוצה שלמה מנהלת רוטציה בין הפרקט למיון אין הרבה טעם לשחק כדורסל. עם זאת, הקליפרס ביצעו העונה שני מהלכים מעוררי כבוד: הראשון הוא השחרור של סם קאסל, מתוך כבוד לקפטן הוותיק, והשני הוא ההחזרה של אלטון ברנד לסגל שבועיים לסיום העונה, בשעה שכל השאר נאבקים על מקום טוב בלוטרי. אם לא היה מדובר כאן בקליפרס, עוד הייתי אומר שזה עתיד להשפיע על הקארמה שלהם לטובה.

צל"ש - האם קיימן של תחילת העונה + ברנד בריא ושלם היו יכולים להיות הקו הקדמי הטוב בליגה? התשובה היא כן, אפילו יותר מאדי קרי וזק רנדולף. מי ייתן ובעונה הבאה נזכה לראות בפלא.

טר"ש - כמות הפציעות והתאונות המשונות בקבוצה לא יכולה שלא להעלות את התהייה האם צוות התחזוקה של המועדון כולל את סטיבי וונדר והלן קלר. כאילו, אני יודע שאתה קמצן, אבל רבאק, סטרלינג, פרקט ממקלות משומשים של ארטיקים זה יותר מדי אפילו בשבילך.

ציון – 5

בשלבים מסויימים של העונה נראתה מיניסוטה כל כך גרוע, שאם הם היו מעלים ילד וראייטי למגרש לפני המשחק אז הוא זה שהיה צריך לחתום להם על הכדור. אבל מה לנו כי נלין, שהרי גודל הציפיה כגודל האכזבה, והציפיות ממיניסוטה להצליח העונה היו בערך כמו הציפיות מסטיבן ג'קסון לקבל את פרס נובל לשלום, כלומר, לא גבוהות במיוחד. בכל זאת, הקו האחורי כולל את סבסטיאן טלפייר ומרקו יאריץ', הקדמי את ריאן גומז וקרייג סמית', וזה עוד בחמישייה הפותחת, אלוהים, עצם העובדה שהחבר'ה האלה הצליחו למצוא את הדרך לאולם ערב אחרי ערב בלי ללכת לאיבוד בשלג ראוייה לבדה למחיאות כפיים סוערות. בסיום העונה, ייאמר לזכותם, הצליחה הקבוצה לשפר מעט את תדמיתה ולא נפלה למלכודת הטנקינג.

צל"ש – קשה שלא להתפעל מאל ג'פרסון, מוקף בחבורת חדלי האישים הזאת, ערב אחרי ערב, ובכל זאת מוצא את תעצומות הנפש לשחק כדורסל במקום, נניח, לתלות את עצמו בחדר ההלבשה, כמו שכל אחד מאיתנו היה עושה במקומו.

טר"ש – בניגוד לשכנותיה לדיוויז'ן נמצאת מיניסוטה במצב די משונה. לכאורה היא נבנית מחדש, למעשה היא עושה את זה מסביב לשחקנים כמו טלפייר. עם תכנית מגירה כזאת עושה רושם שהם הולכים לבלות בקרקעית הרבה מאד זמן.

ציון - 5

בסיאטל התעסקו העונה בשני סיפורים עיקריים – קווין דוראנט והמעבר לאוקלהומה. "אולי אם דוראנט יהיה מספיק טוב", הם חשבו לעצמם, "לא נצטרך לעבור לאוקלהומה". אז הם לקחו את הילד המוכשר, הקיפו אותו בחבורת שחקנים שהמילה אפור מסנוורת לידם, ואמרו לו זרוק. והוא זרק וזרק, והמספרים ירדו וירדו, ובאיזשהו שלב בסביבות ינואר נערך כנס בהול של מתמטיקאים שניסו להחליט האם הגיע הזמן להמציא אחוזים שליליים. לקראת סוף העונה התחיל קווין להראות שיפור ניכר במשחקו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, ועושה רושם שלשנה הבאה אצטרך לחשוב על חרוז מעליב למילה אוקלהומה.

צל"ש – בלי שמישהו שם לב נתן ארל ווטסון עונה לא רעה בכלל ביחס לציפיות, ועושה רושם שלפחות בעמדה הזאת סיאטל מסודרת לעת עתה. ועל כך נאמר שבארץ העיוורים גם האיש בעל העין האחת הוא מלך.

טר"ש – לקליי בנט החמדן ולדייויד שטרן המסואב. רק באמריקה אפשר לקחת קבוצה מעיר עם השוק ה-14 בגודלו בליגה, ולהעביר אותה לקצה השני של המדינה סתם ככה. יהי זכרה ברוך.

ציון - 3

אם היינו צריכים לדמות את קבוצות הליגה לזמרים ישראלים, אז ממפיס היתה מוכתרת לחנן יובל של ה-NBA. קבוצה כזאת שלאף אחד אין משהו בעדה או נגדה, ומדי פעם נתקלים בשם שלה בעיון בתוצאות הבוקר. "ממפיס? רגע, זאת ההיא היתה 4 שנים רצוף בפלייאוף, לא? אחלה קבוצה", אתה מסכם וחוזר לקלל את סן אנטוניו. העונה נדמה היה שממפיס אספה סגל מעניין מתמיד, עם רוקי מסקרן כמו מייק קונלי, רודי גיי שהוא ללא ספק אחד הסופמורים המשובחים של המחזור שלו, דארקו מיליצ'יץ' שסופסוף אמור היה לתת עונת פריצה, וכמובן פאו גאסול הבלתי נלאה. בפועל הצחינה החבורה האומללה את הפרקט עד לשיא בדמות הטרייד העוד יותר אומלל ההוא, שכבר נגמרו לי הבדיחות לספר עליו.

צל"ש - האמת, קשה לחשוב על אחד כזה. חואן נבארו ומייק מילר נתנו חצי עונה טובה ונעלמו, וגיי אמנם העמיד מספקים יפים אבל כרגע הוא נראה יותר כמו יצרן היילייטס מאשר מנהיג של קבוצה. הצל"ש אם ככה יילך לחנן יובל, כי בדיוק נזכרתי בשיר שלו שאני אוהב.

טר"ש – מי היה מאמין שקבוצה אחת תצליח לאגד לשורותיה את מיליצ'יץ', קוואמי, וג'ייסון קולינס בתוך פחות מחצי עונה. וואו, אפילו הגבוהים של ג'רזי נראים פתאום כמו מתעמלות רומניות.

ציון – 2