אזלו היריבות הקלות

במובן מסוים, פיינל פור 2008 הוא אירוע תקדימי: בשבע השנים האחרונות, כל מארחות האירוע גם לקחו בו חלק (וירטוס בולוניה ב-2002, ברצלונה ב-2003, מכבי תל אביב ב-2004, צסק"א מוסקבה ב-2005, פנאתינייקוס אתונה ב-2007). מצד שני, הוא שוב יפגיש ארבע מחמש הקבוצות המצליחות ביותר במפעל, מאז אוחדו היורוליג והסופרוליג: צסק"א (6 הופעות), מכבי (5 הופעות), טאו ויטוריה (4 הופעות) ומונטפסקי סיינה (3 הופעות). השתיים האחרונות יזכו בהזדמנות נוספת להניף גביע אירופאי ראשון. מובא בפניכם סיכום עונתי קצר של ארבע המשתתפות, לצד ניתוח והערכות הסיכויים.

מאזן עונתי: 5:18

כיצד הגיעה עד הלום: מקום ראשון בבית א' (2:12), מקום ראשון בבית ז' (2:4), 1:2 מול אולימפיאקוס בסדרת רבע הגמר.

ביום חמישי שעבר, באולם השלום והאחווה, הוכיחה צסק"א כי היא עשויה מהחומרים המשובחים ביותר באירופה – הן מבחינה מקצועית והן מבחינה פסיכולוגית. יומיים קודם לכן רשמה הפסד ביתי נדיר לאולימפיאקוס פיראוס (76:74), הראשון בשלוש השנים האחרונות. 18,000 יוונים קיבלו את פניה של סגנית אלופת אירופה וקיוו לסגור עניין עם ניצחון נוסף, אלא שהמשחתת של אטורה מסינה נעלה את הצבע, הפציצה מכל טווח (58.8% ל-2, 54.5% ל-3), חילצה 73:83 גדול והחזירה את ההכרעה למוסקבה. שם האדומים של פנאיוטיס ינאקיס כבר לא הצליחו לשחזר את הנס - צסק"א שייטה ל-56:81 קליל, והעפילה לפיינל פור שישי ברציפות.

יתרונות:

הפוינט גארד הטוב ביבשת (תיאו פפאלוקאס), הסקנד גארד הטוב ביבשת (טרייג'אן לנגדון), הסמול פורוורד הטוב ביבשת (רמונאס שישקאוסקאס), הפאוור פורוורד הטוב ביבשת (מתיאז' סמודיש), הספסל העמוק ביבשת (ניקוס זיסיס, מרכוס גורי, ויקטור חריאפה, תומאס ואן-דן שפיגל, פפאלוקאס/ג'יי אר הולדן), המאמן הטוב ביבשת (אטורה מסינה). ההגנה הטובה ביבשת. סגל שהולך יחד כבר עונה שלישית ברציפות, שזכה בגביע אירופה ואשתקד נכנע רק בגמר לפנאתינייקוס, ובעיקר – כזה שניצח את מכבי הגדולה ההיא, ושם קץ לשושלת של פיני גרשון. אם כי הבעיה האמיתית של יריבותיה היא שצסק"א פשוט לא מגלה סימני שובע, שחיקה או עייפות.

חסרונות:

מקצועית, כמעט ואין. פפאלוקאס אומנם חווה עונה פחות טובה מכפי שהרגיל אותנו בשנים האחרונות, אך ברבע הגמר מול אולימפיאקוס התאושש עם 8.3 נק' ו-5 אס' בממוצע. הקו האחורי של צסק"א עמוס, אולם בקו הקדמי אין לה מחליף איכותי לסנטר דיוויד אנדרסן.

תחזור למוסקבה עם גביע?

על פניו, צסק"א מגיעה כפייבוריטית ברורה לפיינל פור הקרוב. מצד אחד, כבר אמרנו את זה לא מעט בשנים עברו, ובכל זאת היא לקחה תואר אחד בלבד; מצד שני, הפעם היא לא תפגוש יריבה עם יתרון ביתיות (04' מול מכבי, 07' מול פאו) ולא תגיע לחוצה כפי שהגיעה לפיינל פור ב-2005 (הפסד לטאו בחצי הגמר). אם לא תתחולל במדריד הפתעה מרעישה נוספת, כנראה שהגביע הקדוש שוב נוסע לרוסיה, והפעם באמת.

מאזן עונתי: 7:16

כיצד הגיעה עד הלום: מקום שלישי בבית א' (5:9), מקום ראשון בבית ה' (1:5), 1:2 מול פרטיזן בלגרד בסדרת רבע הגמר.

דושקו איבאנוביץ', ולימיר פראסוביץ', בוז'ה מאליקוביץ' או נוון ספאחיה, עבור טאו ויטוריה זה לא ממש משנה. האימפריה המתהווה מחבל הבאסקים רושמת פיינל פור רביעי ברציפות, וממצבת את מעמדה כאחת האירופאיות המצליחות ביותר בעשור האחרון. אם בתחילת העונה טאו מעט גמגמה, סבלה ממכת פציעות קשה של שורת שחקני מפתח ואפילו הפסידה פעם אחת לעיני הקהל הביתי ב"פרננדו בואסה ארינה" (לצסק"א, כמובן), אזי שבחלקה השני של העונה התאוששה, חזרה לשחק את הכדורסל השמח והמוכר, שלטה בבית ה' של הטופ-16 וניצלה עד תום את יתרון הביתיות מול פרטיזן ברבע הגמר. למרות הפסד 76:55 בסרביה, רשמה טאו במשחקי הבית 66:74 ו-68:85 כדי לסדר לאוהדיה החביבים טיול אביבי ומהנה למדריד.

יתרונות:

שם המשחק בטאו של ספאחיה הוא איזון ועומק. איגור ראקוצ'ביץ', אחד הקלעים הגדולים באירופה בשנים האחרונות, משחק יותר מכולם, אבל גם הוא זוכה לפחות מ-28 דקות בממוצע. לצידו של התותחן הסרבי מציגה טאו חמישייה הכוללת גם את זוראן פלאניניץ', פיט מיקאל ושניים מבין מירזה טלטוביץ', וויל מקדונלד או טיאגו ספליטר. על הספסל ניתן למצוא שמות מוכרים כמו סרגי וידאל, פאבלו פריג'יוני וסימאס יסאיטיס. טאו נחשבת לקבוצה עמידה במיוחד ושרדה מספר פציעות קשות של כמה שחקני מפתח (ג'יימס סינגלטון, בין היתר). היא גם לא תלויה בלעדית באף אחד מאלו שהוזכרו לעיל. שלד הקבוצה – פלאניניץ', ראקוצ'ביץ', פריג'יוני וספליטר – לקח את טאו לפיינל פור אשתקד.

חסרונות:

טאו היא קבוצה בעלת אוריינטציה התקפית מובהקת. כשהיא פוגשת קבוצות שמציגות הגנה מתואמת, כמו צסק"א או סיינה, זה בדרך כלל נגמר בצורה מכוערת. או-אז בוחרת טאו בפיתרון הקל: הפגזה מאסיבית מטווח השלוש. כשהכדורים של ראקוצ'ביץ', פלאניניץ' ויתר החברים חומקים החוצה, טאו מאבדת את הראש, כך שבארבעה משבעת הפסדיה העונה נתקעה על 71 נקודות ומטה. בנוסף לכך, עבור מרבית שחקניה הזרים מדובר בפיינל פור ראשון בקריירה. נראה כיצד יצליחו להתמודד עם הלחץ הגדול והפורמט הלא מוכר.

יחזרו לויטוריה עם גביע?

בשנים האחרונות טאו תמיד הייתה קרובה (גמר ב-05'), אבל לא הצליחה לעשות את הצעד הנוסף שיביא לה תהילה יבשתית. הבעיה הגדולה ביותר של טאו בפיינל פור הקרוב היא צסק"א, אותה תפגוש כבר בחצי הגמר. אולם אם תצלח את הקרב מול מסינה ושות' ותעפיל לגמר, וודאי שתחשב פייבוריטית לזכייה בגביע יורוליג ראשון בהיסטוריה.

מאזן עונתי: 6:16

כיצד הגיעה עד הלום: מקום שני בבית א' (4:10), מקום ראשון בבית ד' (2:4), 0:2 מול פנרבחצ'ה-אולקר בסדרת רבע הגמר.

אלופת איטליה הבלתי מעורערת מציגה עונה נהדרת. בשקט, בצניעות, עם חבורה של לוחמים וכוכבי-משנה סמי-אנונימיים, לצד זרים בעונתם הראשונה במפעל, הייתה סיינה לקבוצה היחידה שהעפילה למדריד דרך 'סוויפ' ברבע הגמר. אומנם היריבה הייתה רק פנרבחצ'ה-אולקר הבינונית, אך סיינה הרוויחה ביושר את ההגרלה הקלה, לאחר שבשלב המוקדם נאלצה להתמודד בבית המוות עם צסק"א, אולימפיאקוס וטאו, ובטופ-16 זכתה להגרלה אכזרית נוספת, כאשר שובצה יחד עם אלופת אירופה פנאתינייקוס, אפס פילזן ופרטיזן. סוד כוחה של סיינה היה בעמידות הגבוהה במשחקי החוץ (למעט תבוסה 61:76 בויטוריה שנרשמה עוד בחודש נובמבר, חמשת הפסדיה הנוספים היו כולם בשש נקודות ומטה), כאשר במשחקי הבית שרפה את הפרקט וניצחה בהפרשים גבוהים (הפסד ביתי בודד, לצסק"א). ברבע הגמר ניצחה 66:73 באיטליה ו-65:86 בטורקיה.

יתרונות:

עומק, גיוון, משמעת, כימיה מצוינת והיררכיה ברורה. המאמן סימונה פיאנג'יאני, רק בן 38, העביר את כל קריירת האימון בת העשור במועדון. בכל אותן שנים שימש כעוזר מאמן ובעונה אשתקד קיבל את המושכות ולא אכזב, כאשר סחף את קבוצתו לשנה מופלאה שהסתיימה באליפות איטליה (מאזן כולל של 5:39). החמישייה של סיינה כוללת את הפוינט גארד המצוין טרל מקינטייר, שנחשב למוציא ולמביא (כרגע פצוע, אבל כנראה שיהיה כשיר לפיינל פור), רומיין סאטו, בוטסי ת'ורנטון הוותיק, שון סטונרוק ובנג'מין אזה. על הספסל מחזיקה סיינה בשני כלים משמעותיים נוספים – ולאדו אילייבסקי המקדוני וקשישטוף לברינוביץ' הליטאי, שתומכים בקו האחורי והקדמי בהתאמה. לא בטוח שצביקה שרף היה לוקח מי מהם לקבוצה שלו, אבל סיינה בנתה תלכיד מצוין שהצליח להתגבר על פציעה קשה של שחקן מפתח (רימאס קאוקינאס), מציג הגנה מצוינת (אחת משלוש קבוצות ההגנה הטובות בטופ-16), אוהב לרוץ ומתעלה בעיקר במשחקים מכריעים, בין אם בבית או בחוץ.

חסרונות:

חוסר ניסיון. פיאנג'יאני מאמן לראשונה ביורוליג, ולמרות שעבור סיינה מדובר בפיינל פור שלישי בשש השנים האחרונות, ת'ורנטון הוא השריד האחרון שנותר מהקבוצה שהפסידה לסקיפר בולוניה בחצי הגמר בתל אביב (04'). בנוסף, מאזנה העונתי מול הקבוצות הגדולות שפגשה (צסק"א, טאו, פאו) עומד על 4:2.

תחזור עם הגביע לסיינה?

אם כן, זו תהיה אלופת אירופה המפתיעה ביותר ב-15 השנים האחרונות. בחצי הגמר תפגוש סיינה את מכבי, קבוצה שעדיין לא הצליחה לנצח (0:8 למכבי). כדי לזכות בגביע היא תצטרך לנצח, בתוך 48 שעות, את מכבי ואחת משתיים – צסק"א או טאו. עם כל הכבוד, ההערכה והסימפטיה, לא בטוח שסיינה מסוגלת לעשות זאת.

מאזן עונתי: 6:17

כיצד הגיעה עד הלום: מקום שני בבית ב' (3:11), מקום ראשון בבית ו' (2:4), 1:2 על ברצלונה בסדרת רבע הגמר.

לא תמצאו קבוצות רבות לאורך ההיסטוריה שהחליפו מאמנים במהלך העונה והמשיכו לפיינל פור. מכבי דווקא עשתה זאת. זו הייתה עונה שנעה מקיצוניות לקיצוניות: תבוסות בזיסמן ובאולם הפחים, לצד תצוגות נהדרות באיסטנבול, סלוניקי ומדריד; ניצחון חשוב באתונה והפסד ביתי שבועיים לאחר מכן לאותה אולימפיאקוס, שכמעט והביא להדחתה של מכבי עוד בשלב הטופ-16; מאמן חסר ניסיון שהוחלף בידי הוותיק שבמאמנים הישראלים; הפסד מביך בגמר הגביע, ניצחון חלק במלחה ימים לאחר מכן. כך שלפחות על פי התוצאות, מכבי היא אולי אחת הטובה באירופה, אבל לא הקבוצה הטובה בישראל. שלשה גדולה של יותם הלפרין המושמץ השאירה את עונת היורוליג של מכבי בחיים, וכשמכבי מקבלת הזדמנות שנייה, היא בדרך כלל לא מאכזבת. את בית ו' סיימה במקום הראשון וניצלה עד תום את אפקט יד אליהו כדי להעפיל לפיינל פור שביעי בתשע השנים האחרונות, ואולי המפתיע מכולם.

יתרונות:

מכבי המנוסה והעמוקה מציגה את הקו הקדמי הטוב ביותר בפיינל פור. ניקולה וויצ'יץ', טרנס מוריס, אסטבן באטיסטה, דיוויד בלות'נטאל וליאור אליהו מעניקים לשרף אינספור קומבינציות אפשריות. על רמת הכישרון בחלקי הסגל השונים אפשר להתווכח, אבל אין ספק כי זו קבוצה שמביאה לפרקט הרבה לב ורצון. באירועים כמו פיינל פור, יש לכך משקל רב. קחו בחשבון את המסורת הגדולה והתמיכה שתקבל מאלפי האוהדים שינדדו איתה למדריד, ותקבלו מועמדת שאי אפשר להתעלם ממנה. לא פייבוריטית, אומנם, אבל גם לא האנדרדוג הקלאסי. יתרונה הגדול של מכבי הוא אולי בכך שאין לה באמת מה להפסיד: הפסד בחצי הגמר או בגמר יתקבל באכזבה, כמובן, אבל לא ייחשב לכישלון. כשהלחץ לא על מכבי, היא בדרך כלל עושה דברים יפים.

חסרונות:

הקו האחורי. ביינום, קאמינגס, גארסיה, הלפרין וכספי עדיין לא שווים באיכותם לקו החוץ שמציגות צסק"א, טאו או סיינה. מכבי של העונה מתקשה מאוד מול קבוצות עם אוריינטציה דפנסיבית – סיינה היא כזו, וודאי שצסק"א. כמו כן, אי אפשר לדעת איזו מכבי תופיע במדריד – זו שחיסלה פעמיים את ריאל, או זו שהפסידה שלוש פעמים בליגה לבני השרון. ובעיקר, ערב לא טוב של טרנס מוריס, ומגדל הקלפים הזה עשוי להתמוטט.

תביא את הגביע לתל אביב?

אחרי כל מה שראינו העונה, גם תסריט בו זוכה מכבי בפיינל פור האירופאי ומפסידה בזה הישראלי לא יתקבל בתדהמה. מכבי קיבלה בחצי הגמר הגרלה סבירה ביותר, אף שסיינה תקשה עליה מאוד. אם תנצח את האיטלקים ותעפיל לגמר, בין אם מול טאו או צסק"א – בארבעים דקות, כפי שלמדנו כל כך הרבה פעמים בעבר, הכל אפשרי.

ohadgreenwald@walla.co.il