החוק לקידום אלימות

בזמן האחרון רבים מאיתנו, אוהדי הכדורגל, לא ישנים בלילה. מכבי והפועל תל אביב, שתיים מהקבוצות בעלות הקהלים הגדולים בארץ, עדיין נמצאות בסכנת ירידה, מכבי חיפה נמצאת במצב של חוסר ודאות ועדיין מעכלת את איבוד השליטה שלה לטובת בית"ר ירושלים, וקבוצות כמו הפועל פתח תקוה והפועל באר שבע, שגם להן קהל אוהדים גדול בפוטנציה, מדשדשות בליגת המשנה.

לא פשוטים הם חייו של אוהד הכדורגל, אבל בשקט בשקט, בלי שרובנו שמנו לב, בקרוב מאוד הם עשויים להפוך לסיוט. כנסת ישראל, על 120 יושביה הטהורים והזכים, העבירה אתמול (חמישי) בקריאה ראשונה הצעת חוק על פיה זריקת חזיז במגרשי הספורט עשויה תהיה לעלות בחמש שנות מאסר וקללות גזעניות עלולות יהיו שוות שנתיים בבית הכלא.

אני לא רוצה לדבר עדיין על שלילת חופש הביטוי, על הניסיון המכוער להפוך את הספורט שהפך לכל כך נפלא בזכות הקהל, לקונצרט, ועל משטרים חשוכים שלא נותנים פתחון פה. כרגע הפערים כל כך גדולים עד שקודם כל צריך לנסות להבין את גודל הפער בין המציאות לדמיון הפרוע של מציעי החוק.

כשהעברת החוק המטומטם הזה תתרחש, היא תוכיח פעם נוספת כמה הכנסת וחבריה מרוחקים שנות אור מאזרחי מדינת ישראל. אם אבו וילן, יושב ראש הוודעה למניעת האלימות בספורט ויוזם הצעת החוק ביחד עם רונית תירוש, היה יודע חצי דבר על המתרחש באצטדיונים בישראל, הוא לא היה דוחף להעברת חוק כל כך מטומטם במחי לחיצה על כפתור בהצבעה. אם הוא היה יודע חצי דבר על המתרחש באצטדיונים בישראל, הוא קודם כל היה מבקש הקמת יחידת משטרה מיוחדת שתתמחה באירועי ספורט ודואג שכף רגלו של שוטר יס"מ לא תדרוך בסביבת המגרש, ואולי בזמן הזה חושב פעם נוספת על החוק הדיקטטורי שהוא מנסה להעביר.

אם אבו וילן ורונית תירוש היו יודעים חצי דבר על הכדורגל הישראלי, הם היו מקשיבים ולא רק שומעים אוהדים שמשטרת ישראל תפרה להם תיקים, שמשטרת ישראל היכתה אותם, שמשטרת ישראל עצרה אותם, וכל אלו על לא עוול בכפם. אוהדים התראיינו לטלוויזיה, הקימו אתרי אינטרנט וחלקו את חוויות הזוועה שלהם בפורומים שונים ופתוחים, אבל חברי הכנסת שיצביעו בעד החוק הקרב עלינו לרעה, לא יודעים ולא שומעים. "זו המילה שלי מול המילה שלך, למי אתה חושב שיאמינו?", היא מנטרה קבועה וידועה של שוטרים במשחקי כדורגל. אני מכיר לפחות קצין אחד במשטרת ישראל ששיקר לשופט במצח נחושה, שלח אוהדים למעצרים באבו כביר וגרם לפתיחת תיקים שיהוו נקודה שחורה על המשך חייהם וכל זאת על דברים שלא היו ולא נבראו. על ההצהרה הזו אני מוכן להתחייב ואני מוכן להמר שכך יהיה גם בהמשך, אלא שהפעם, על פי משנתו של אבו וילן, אנשים יושלכו לבית הסוהר. אם לא די בכך, על פי הצעת החוק החדשה גם הסדרנים יוכלו לשלוח אוהדים למעצר. מתי בפעם האחרונה פגשו אבו וילן ורונית תירוש את הסדרנים שמעסיקות חברות האבטחה במגרשים?

הייתי שמח לשמוע מחבר הכנסת היקר כיצד ייאכף החוק. האם הוא מתכוון לאפשר לשוטר יס"מ, שבמהלך השבוע פיזר הפגנות אלימות והתעמת עם פורעי חוק אמיתיים, לקחת את החוק לידיים גם במגרש הכדורגל ועל פי "עדות שמיעה" לשלוח אוהד כדורגל לשבת לצידם של אנסים בבית הכלא? מהיכרות רבת שנים שלי עם השוטרים ביציעי האצטדיונים אני יכול להגיד לו, לאבו, שמבחינת לובשי המדים בתי הכלא אף פעם לא היו מלאים מדי.

הייתי שמח לשמוע מנבחר הציבור של רוב האנשים במקום בו גדלתי, איזו קללה תהיה שווה חודש בכלא, איזו קללה תהיה שווה שנה ואיזו שנתיים. הרי אני יוצא מנקודת הנחה שחוץ מסימון וי לצד העברת החוק הזו והכנסתו לרשימת ההישגים הפוליטיים שלו, אבו וילן גם יקבע את ההבדלים בין "נאצי" ל"בן זונה". היום הוא מדבר על קללות גזעניות, אבל אם החוק יעבור, הדלת לעונש בעבור כל קללה תהיה פתוחה לרווחה ומשם השמיים הם הגבול.

הייתי שמח להזמין את יושבי הוועדה למניעת אלימות בכנסת לצאת ממשרדם הממוזג בכנסת ולבוא למשחק כדורגל במדינת ישראל. הייתי שולח אותם לשורות התחתונות ביציעים בהם יושבים האוהדים השרופים ומפגיש אותם עם החומר האנושי לובש המדים. זה שמצפה בקוצר רוח להתלקחות קטנה כדי להבעיר את היציע, לחבוט באנשים ובסיום גם לגרור אותם לתא המעצר. מי שיקבע את אורך המאסר יהיה בסופו של דבר השופט, אבל לפניו יהיה זה השוטר השונא והאלים, האבטיפוס של השוטרים באצטדיונים, לו עומדת כנסת ישראל לתת לעשות ככל העולה על רוחו. קודם כל צריך להתייחס לביצוע ולשלטון האימים שמתכוונת הכנסת לשים בידיים של המשטרה והסדרנים במגרשים. כשהחוק יעבור ונתפוס את הראש בידיים, נעבור לדיבורים על חופש הביטוי, משטרים חשוכים והרס הכדורגל. בינתיים אולי ישנה עוד תקווה קטנה שמישהו בבית הנבחרים יתעשת.