ערבי גיבוש

כתב העת המוביל היוצא לאור באיחוד האמירויות, arabiabusiness.com, פרסם ביום ראשון האחרון דירוג של מאה האנשים הערביים המשפיעים ביותר בתחומי כלכלה, תרבות ובידור. כבכל שנה, הקריטריונים אשר עמדו לנגד עיניהם של המדרגים היו – לדברי עורך המגזין אניל בוירול – "היכולת להשפיע על פעולותיהם ומחשבותיהם של אחרים".

את הרשימה ממשיך להוביל בבטחה, זו השנה החמישית ברציפות, הנסיך הסעודי אל-וליד בן טלאל, יזם ומשקיע בינלאומי, אשר נכלל ברשימת 20 עשירי העולם של המגזין פורבס, ומדורג גם בראש רשימת הערבים העשירים ביותר בעולם. הונו מוערך בכ-30 מיליארד דולר, ותחומי השקעותיו חובקים כמעט כל תחום אפשרי, החל בתקשורת, טכנולוגיה ונדל"ן וכלה בחינוך ותרבות. אולם במקום השני מגיח לרשימה שם חדש, שספק אם היה מוכר לקהל רחב כל כך בשנה שעברה. יונס מחמוד, חלוץ וקפטן נבחרת עיראק, שבמהלך חודש יולי האחרון סחף את הנבחרת הלאומית של המדינה מוכת הגורל לזכייה היסטורית וכמעט נסית באליפות אסיה לאומות, כולל שער ניצחון בגמר מול ערב הסעודית. מחמוד הוא אחד משני כדורגלנים ברשימה שלא כללה בעונה שעברה אף ספורטאי, אבל השנה לא יכלה להתעלם מההישגי הכדורגל הערבי.

יונס, שחגג בתחילת החודש האחרון 25, נולד בעיר כירכוכ שבצפון עיראק, בתוך השטח הגיאוגרפי של חבל הארץ הכורדי וכ-250 ק"מ מהבירה בגדאד. את קריירת המשחק המקצוענית שלו החל בגיל 19 בקבוצת אל-טלבה מהעיר בגדאד, וכעבור שנתיים בלבד כבר יצא לחפש את מזלו – כשחקנים ערבים רבים – במדינות המפרץ. הליגות המפרציות מציעות הן משכורות נאות והן כדורגל ברמה גבוהה ואטרקטיבית יחסית, הודות לכוכבים מזדקנים רבים (דוגמת באטיסטוטה או פרננדו היירו), שמעדיפים לברוח מהלחץ של אור הזרקורים ולהשקיע את שנות המשחק האחרונות שלהם בריפוד כיסם וכרסם.

הפריצה הראשונה שעשה יונס לתודעת אוהדי הכדורגל במדינות ערב ובעיראק בפרט היתה במשחקים האולימפיים שנערכו באתונה בשנת 2004, אז היה חלק מהנבחרת האולימפית שהגיעה למקום הרביעי והמכובד. באותו קיץ, לאחר אותו קמפיין מוצלח, הצטרף יונס לקבוצת אל-ח'ור ממרכז הטבלה בקטאר, ובשורותיה שיחק שתי עונות והבקיע לא פחות מ-46 שערים ב-55 משחקים בלבד. באוגוסט 2006 עבר לקבוצת הצמרת מהבירה דוחא, אל-גראפה, וכבר בעונתו הראשונה סיים כמלך השערים של הליגה עם 19 כיבושים, אך נאלץ ביחד עם קבוצתו לראות את היריבה העירונית אל-סאד צועדת בבטחה לאליפות שנייה ברציפות ו-11 בסך הכל. השנה זכתה אל-גראפה לעדנה. אתמול (שלישי) אחר הצהריים נערך מחזור המשחקים האחרון בליגה הקטארית והקבוצה, שכבר הבטיחה את זכייתה, ערכה את הקפת האליפות במגרשה הביתי אחרי המשחק מול אל-ריאן.

על אף שהחמיץ במהלך העונה למעלה מעשרה משחקי ליגה בגלל פציעה ארוכה, הספיק החלוץ העיראקי המחונן לרשום לזכותו 15 שערי ליגה ולהיות חלק משמעותי בתואר. והעונה של אל-גראפה ושל יונס רחוקה מלהסתיים – הקבוצה משתתפת בליגת האלופות של אסיה שנפתחה באמצע החודש שעבר. בראיון שהעניק לאחרונה לאתר האינטרנט הרשמי שלו, שם לעצמו יונס למטרה להיות מלך השערים של המפעל, שבשנים האחרונות החל לצבור יוקרה רבה ביבשת הגדולה בעולם. בינתיים יש לו כבר שער אחד בשני משחקים, אך לא בטוח בכלל שאל-גראפה, עם שתי תוצאות תיקו, תצליח להתקדם לשלבים המאוחרים של הטורניר.

אולם עם כל הכבוד, לא הליגה הקטארית והישגיו של יונס מחמוד בה העונה ובעונות הקודמות הן שהכניסו אותו לרשימה האקסקלוסיבית, שני רק לאיל ההון הסעודי. מדובר בדמות ייחודית בנוף העיראקי של התקופה האחרונה. חמש שנים אחרי הפלתו של הרודן סדאם חוסיין, והעם העיראקי, שעודנו מלקק את פצעי הפלישה האמריקאית, נאלץ להתמודד עם מלחמה נוספת, הפעם מבית. הרוב השיעי, שדוכא באכזריות בתקופת משטרו של סדאם, מרים את ראשו ותובע כעת את חלקו בעוגת השליטה מול הסונים. בין שתי הקבוצות מתנהלים קרבות עזים הסוחפים את המדינה למעגל דמים שהחריף מאז התחדשות הקרבות בין המיליציות החמושות בסוף השבוע האחרון. בנוסף לכך, המיעוט הכורדי, גם הוא ממדוכאי המשטר הישן, מבקש לנתק את עצמו מהפטרונות הריבונית העיראקית ולהכריז על עצמאות בחבל הארץ בצפון. ומעל כל אלה מרחפת כל העת אותה עננה מאיימת של תנועות הג'יהאד הסלפיות הקיצוניות, ובראשן אל-קאעידה, השואפות להקים בעיראק מדינת הלכה הפועלת על-פי אורחות האסלאם הקדום, וזורעות כאוס ואימה בכל רחבי המדינה.

במציאות פוליטית זו, כמעט שלא נותרו כיום סמלים ודמויות בקונצנזוס של החברה העיראקית. נבחרת הכדורגל הלאומית היא אחת האחרונות המסוגלות לאחד את פלגי העם הניצים וליצור איזשהו מוקד הזדהות משותף, וההוכחה הטובה ביותר לכך ניתנה בקיץ שעבר. סונים, שיעים וכורדים חגגו מחובקים ברחובות בכל רחבי המדינה את הזכייה של הנבחרת באליפות היבשת ורקדו עם דגלי הלאום. המתחים העדתיים והפוליטיים נעלמו ופינו את מקומם למעט שפיות ואופטימיות.

יונס מחמוד סומן כמנהיג וכגיבור הגדול של החבורה המופלאה הזו. את כל ארבעת שעריו באליפות (את תואר מלך השערים חלק עם שני שחקנים נוספים) הוא חגג על ידי הסרת סרט הקפטן עם דגל עיראק שעל זרועו והצמדתו למצחו, בתמונה שנצרבה עמוק בתודעה הלאומית ועיטרה את שערי המגזינים ואתרי האינטרנט. המחויבות וההקרבה שהביא איתו למשחקים הצליחה לרגש לא רק את האוהדים העיראקים.

על אף שהוא אינו חי בעיראק, הוא לא איבד הקשר שלו למדינה ולקהילה. את הבונוס השמן שגרף בעקבות הכתרתו כמלך שערי הליגה הקטארית לפני שנה, על-סך 100 אלף דולר, הוא תרם להקמת מסגד בעיר הולדתו כירכוכ, וישנם אף דיווחים על סכומי כסף נאים נוספים שהוא מעביר לצדקה עבור העם העיראקי. "כולנו סובלים, אבל כולנו גם שורדים", הוא אמר לעיתונאים ערב משחק גמר אליפות אסיה.

במסגרת טקס הענקת מגן האליפות לקבוצת אל-גראפה הקטארית, אמור יונס מחמוד לקבל את פרס השחקן הערבי הטוב ביותר לשנת 2007. מעבר ליכולות המקצועיות המוכחות שלו, מסמל החלוץ עבור עיראקים רבים תקווה עמומה לעתיד ורוד יותר, ועבור אחרים מסמל את כוחו של הכדורגל להצליח במקום שבו הפוליטיקה לפעמים נותרת חסרת אונים.

למקום ה-41 ברשימה הגיע שוערה הוותיק והמצוין של נבחרת מצרים, עיסאם אל-חאדרי. מי שעקב אחרי אליפות אפריקה האחרונה לא יכול היה שלא להתרשם מביצועיו של השוער בן ה-35. במיוחד זכורה לטובה התצוגה המאלפת שנתן בחצי הגמר בניצחון 1:4 על אריות חוף השנהב, אחת מתצוגות השוערות המדהימות שנראו מאז שביט אלימלך בסטמפורד ברידג'. בשני המקרים היו אלו חלוצי צ'לסי האומללים (דידייה דרוגבה וסאלומון קאלו שיחקו בחוד של חוף השנהב) שפעם אחר פעם מצאו מולם שוער ביכולת שיא. אל-חאדרי נבחר בסיום לשוער המצטיין בטורניר.

עיסאם אל-חאדרי, במקור ממחוז דמיאט בצפון מצרים, משחק כבר למעלה מעשור בקבוצת הפאר אל-אהלי מהעיר קהיר, במהלכו היה שותף לשש אליפויות מצרים ושלוש אליפויות אפריקה. בנבחרת הספיק לרשום כבר 98 הופעות, ועמד בשערה גם באליפות הקודמת שנערכה במצרים בשנת 2006. אל-חאדרי היה הגיבור הגדול של מצרים בסדרת הפנדלים של משחק הגמר ב-2006, גם אז מול חוף השנהב. הכללתו של אל-חאדרי מפתיעה יחסית לאור הפרשייה האחרונה בה הוא מעורב, אשר מכתימה מאד את הקריירה המפוארת שלו ואת הדמות האגדית שנרקמה סביבה.

במהלך אליפות אפריקה האחרונה צד השוער המחונן את עיניהן של מספר מועדונים באירופה. סיון, מהליגה השוויצרית, הגישה לאל-אהלי מייד לאחר סיום הטורניר הצעה לרכוש את השוער מיידית תמורת סכום די מגוחך של 400 אלף יורו. במועדון המצרי, בו הוא חתום עד סוף עונת 2009/2010, דחו את ההצעה על הסף. אלא שהשוער, אשר היה משוכנע שנעשה לו עוול גדול כאשר נמנע ממנו לנצל אולי את ההזדמנות האחרונה שלו לצאת לאירופה, ברח בחשאי לשוויץ וחתם על חוזה בסיון, תוך ניצול סעיף בתקנון פיפ"א המאפשר לשחקנים מעל גיל 28 המשחקים בקבוצתם מספר מסוים של שנים לעבור למועדון אחר ללא אישור של קבוצתם הנוכחית, תוך הסדרת פיצוי הולם.

הפרשייה הסעירה את הכדורגל המצרי, ועוררה את חמתם של ראשי אל-אהלי ואוהדיה. הקבוצה סירבה לשחרר את כרטיס השחקן של אל-חאדרי ודרשה ממנו לחזור למצרים ולעמוד בפני ועדת משמעת פנימית. אוהדיה ראו במעשה של השוער בגידה, ואף כילו את זעמם בשלטי חוצות בהם הוא מופיע במסגרת הפגנות רחוב משולהבות. גם אמצעי התקשורת במצרים הצטרפו לחגיגה, וניהלו מסע הכפשה רחב נגדו. העניינים התלהטו והגיעו אפילו עד לנשיא מובארק, אשר דרש מיו"ר ההתאחדות סמיר זאהר להתערב בעניין במטרה להביא לסיום הפרשה בהקדם האפשרי, וקרא לכל הגורמים המתסיסים לכבד את הקריירה המפוארת של אל-חאדרי ואת הישגיו ברמה המקומית והבינלאומית, להפסיק את ההתקפה התקשורתית נגדו ולאפשר לו לצאת לחו"ל. השוער, מצידו, התקפל מהר יחסית ותוך מספר ימים לאחר נסיעתו לשוויץ חזר למצרים.

בתוך אל-אהלי היו הדעות חלוקות באשר לאופן הטיפול בפרשה. מרבית אוהדי הקבוצה ומספר חברי הנהלה סירבו לאפשר לשחקן לחזור וללבוש את מדי הקבוצה. מאמן הקבוצה, הפורטוגלי מנואל ג'וזה, אף הגדיל ואמר שלאל-חאדרי אין מקום באף קבוצה שתחת שרביטו. מנגד, היו שביקשו לטאטא את הפרשה ולהסתפק בקנס סמלי ובהשעיה לפי התקנון, לפחות עד שיוסדרו ענייניו המשפטיים בין אל-אהלי וההתאחדות המצרית לבין פיפ"א.

לאחר דיונים ממושכים והטחת האשמות הדדית, גזרה ועדת המשמעת של הקבוצה על אל-חאדרי קנס כספי של 250 אלף לירות מצריות והשעיה ל-21 יום. כעת דורשת פיפ"א מאל-אהלי הבהרות לגבי מעמדו ועתידו של השחקן בקבוצה.

הכללתו של עיסאם אל-חאדרי ברשימה היתה נתפסת אולי כצעד הגיוני ומתבקש לו היתה מתפרסמת בתחילת פברואר. כיום היא נראית מעט תמוהה, בייחוד לאור העובדה שהכוכב הגדול השני של האליפות ושל הכדורגל המצרי, "המאסטרו" מוחמד אבו טריקה, נשאר בחוץ. לאבו טריקה יש לבטח השפעה גדולה יותר על העולם הערבי מלאל-חאדרי, אך ייתכן שהתשובה לשאלה נמצאת – שוב – בפוליטיקה. אבו טריקה ידוע כאדם אדוק מאד באמונתו ומעט שנוי במחלוקת בדיעותיו. השמועות שנפוצו לאחרונה על השתייכותו לתנועת "האחים המוסלמים" הפונדמנטליסטית הרתיעו מעט את עורכי המגזין הליברלי מהאמירויות, שהעדיפו לגמד את מעמדו ולא להכלילו ברשימה.