1. האם הפיסטונס קונטנדרים רציניים לאליפות?
אסף רביץ:
אני לא רואה בדטרויט מועמדת מובילה לאליפות, אלא בדרג השני של המועמדות (לא בין ארבע הגדולות אלא 5-7). אין ספק שהפיסטונס טובים יותר ובעיקר עמוקים יותר מהשנתיים הקודמות, השיפור של ג'ייסון מקסייל והתוספת של ג'רוויס הייז ורודני סטאקי משמעותיות ויכולות להיות כך גם בפוסט סיזן. אבל גם הגדולות האחרות של הליגה חזקות יותר מבעבר. את קליבלנד הם כנראה לא יצטרכו לפגוש הפעם, אבל הדרך לגמר עוברת בבוסטון והדרך לטבעת באחת מהגדולות במערב. יהיה לדטרויט קשה מאוד לנצח שתי סדרות כאלה מסיבות מהותיות (פליפ), מגוונות (פליפ) ובעלות אף משונה. וזה עוד לפני שדיברנו על המאמן.
דן לזר:
השנה אומרים לנו שדטרויט התחזקה בעיקר בזכות העומק שנבנה בספסל. עכשיו אני צריך להאמין שדטרויט יכולה ללכת רחוק יותר מאשר הלכה בשלוש השנים הקודמות בזכות מקסייל, סטאקי והייז. אז עם כל הכבוד - ויש כבוד - לצוות המשלים של הפיסטונס, הרביעייה הגדולה שלהם לא השתנתה, ועם השנים גם לא נעשית צעירה או רעבה יותר. דטרויט קבוצת עונה סדירה נהדרת כבר לא מעט שנים, אבל בפלייאוף לא מצליחה ללכת רחוק. למעט פלייאוף מזהיר אחד, שכבר עברו ממנו 4 עונות שלמות, אין שום סיבה טובה להאמין שפתאום השלד הנוכחי יפיק מעצמו משהו חדש או מיוחד. ובכל מקרה, איני רואה אותם עוברים את בוסטון או קליבלנד, ואין לדטרויט סיכוי לא לפגוש לפחות אחת משתיהן.
גיל קדרון:
שאלה קשה, שאלה בהחלט קשה. בשנתיים האחרונות התשובה הייתה כן מהדהד, אבל בתגובה קיבלנו התפוררות מול מיאמי ופאדיחות מול קליבלנד, כשהחבר'ה פליפ סונדרס נראים נרפים וחסרי מוטיבציה. בשיאו של הפלייאוף! והמאמן, הוא בכלל נראה חוסר אונים מול מאמנים שסוגרים את משחק הפנים-חוץ שלו. לפיכך, ההיסטוריה אומרת שפאשלה תגיע גם הפעם. ואם לא פאשלה, אז פשוט קבוצה טובה יותר, ובספרון שלי אסמן אותה כאנדרדוג בגמר המזרח, בין אם תפגוש שם את בוסטון ובין אם את קליבלנד.
עומר דיקמן:
בליגה משוגעת כמו זאת שיש לנו השנה מהווה דטרויט אי של יציבות. מיקומה בחוף המזרחי, היציבות של הקו האחורי שלה, ועומקו של הספסל, הופכים אותה למועמדת הוודאית ביותר להגיע בבטחה לשלב ארבעת הגדולות. מנקודה זו ואילך ייכנס לתוקפו הפקטור המשתנה היחיד שקיים בדטרויט, והוא כמובן בריאותו הנפשית של ראשיד, שכידוע תלויה במופע הירח, האופק של מרקורי, גלגל המזלות הסיני ואופן פיזורם של עלי תה המנחה שלו. כשהוא קם על הצד הנכון של השיד (מה שלא קורה מספיק לצערי), וואלאס הוא הגבוה הטוב ביותר בליגה (הנה, אמרתי את זה) ואין שום שחקן שמסוגל להתמודד איתו באף אחד מצידי המגרש. להערכתי, בניגוד לשנה שעברה, יגיע שיד בטירוף לפלייאוף, מה שיהפוך את דטרויט לקונטנדרית הראשית. ואם יהיה ירח מלא בשבוע של הגמר אז יהיה אפשר לדבר גם על סוויפ. הנה, אמרתי גם את זה.
2. האם צריך לשנות את שיטת הלוטרי?
אסף רביץ:
אין אפשרות טובה יותר מהשיטה הנוכחית. מתרוצץ לו רעיון שלכל הקבוצות שלא בפלייאוף יהיה סיכוי שווה לזכות, מה שימנע טנקינג של הנמושות, אבל יגרום לכך שקבוצות שלא בונות על אליפות יעדיפו להישאר מחוץ לפלייאוף. ביטול ההגרלה וסיפוק הבחירה הראשונה לקבוצה עם המאזן הכי גרוע בכלל בעייתית. השיטה הנוכחית טובה כי באמת לא משתלם לטנקק בה. מכל הדיונים על קבוצות שהרוויחו באמת מטנקינג נשארנו רק עם הקבוצות שזכו בבחירות הראשונות בדראפטים של שחקנים כמו דאנקן ולברון. אם קבוצה רוצה להפסיד בכוונה כדי להעלות את הסיכוי שלה לקבל בחירה גבוהה מ-12 אחוז ל-20 או מ-7 ל-10 זאת בעיה שלה, בכל דרך שלא נסתכל על זה לא כדאי ולא ראוי. אולי אם יסבירו למנהלי הקבוצות לאט הם יבינו מהר.
דן לזר:
שיטת הלוטרי, בבסיסה, היא לא שיטה רעה, כפי שמוכח לאורך שנים במעברי כוחות בין הקבוצות ובמניעת מצבי קיצון של בניית אימפריות אשר שולטות בליגה לאורך זמן. מה שכן, וגם זה הולך ונעשה מוקצן יותר ויותר, יש בשיטה גם חולשה, והיא נעוצה ב"גזר" הכרוך בהגעה למקום האחרון בליגה (בחירה גבוהה מאד בדראפט) ובהיעדר "מקל", כיוון שכידוע אי אפשר לרדת ליגה ב-NBA. בהינתן מצב זה, של "אליה וקוץ בה", לא צריך לעשות מהפכות גדולות, כי אין רע בלי טוב וגם בדברים הטובים (כמו למשל בדמוקרטיה) יש חולשות שצריך להתמודד אתן באופן נקודתי. אפשר למצוא דרכים יצירתיות לשפר את הכשל המסוים בשיטת הלוטרי, למשל על ידי מתן "עונש" קל (מניעה מובנית של בחירה ראשונה) למסיימת אחרונה בליגה, כדי לתמרץ קבוצות להילחם עד הרגע האחרון. ייתכן שזה יספיק וינקה את התופעות המכוערות שאנו עדים להן בשנים האחרונות. ייתכן שיהיה צורך בפעולות מעט יותר קיצוניות, אבל בכל מקרה לא הייתי מרחיק לכת עד שינוי כולל של השיטה.
גיל קדרון:
כן. כן כן. כן כן כן. כן כן כן כן! דייויד שטרן הוא כבר איש זקן, ואנשים זקנים לא אוהבים שינויים. גם אם צונאמי יפגע בחוף המזרחי וישקיע את הערים הגדולות, הוא עדיין יתעקש על החלוקה המסורתית בין החופים. וכנ"ל בעניין הלוטרי, מגפת הטנקינג המביכה פשטה בכל חלקה טובה, והסטטיסטיקה מראה שככל שגדלים הסיכויים של הקבוצות הגרועות לקבל את הבחירה הראשונה, כך גם גדל מספר הקבוצות הגרועות, ביחס לעונות בהן היחס הוא יותר שוויוני. כך שאפשר וצריך לחזור לשיטה שעמדה עד לפני כמה עונות, בהן האחוזים של הנמושות היו מעט מאוזנים יותר. אבל מר קומון סנס מעולם לא היה איש משפיע במיוחד במשרדו של שטרן, השמועות מספרות שנזרק מהליגה כי עישן במדרגות. בין כה וכה, יש כאן עניין תרבותי אמריקאי שלא ייפטר במחי שינוי בשיטה.
עומק דיקמן:
ברמה הרעיונית שיטת הלוטרי היא אחד הדברים הברוכים ביותר בספורט המקצועני כולו. מה שהופך את ה-NBA לכל כך הרבה יותר מעניין מליגות ספורט אחרות בעולם היא העובדה שכל קבוצה יכולה להפוך לאימפריה, וכל אימפריה יכולה להפוך לניקס. ברמה היישומית, לעומת זאת, חוטאת השיטה בחטא הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת בספורט היא מעודדת קבוצות להפסיד. פתרונות יש בלי סוף: שהקבוצה במקום האחרון בליגה תבחר רק בסוף הלוטרי (ייתן משמעות למאבקי תחתית), או למשל שלכל הקבוצות בלוטרי יהיה סיכוי שווה (כי בינינו זה לא שמיאמי הרבה יותר עגלה מאינדיאנה). באמת שלא חסרים רעיונות שיהפכו את השיטה הזאת לטובה פי מאה, אבל למרבה הצער אם זה לא מערב הצמדת מיקרופונים לאיברים של שחקנים או הרחקת כוכבי פיניקס, כך שהסיכוי ששטרן יעשה משהו שואף לניקס. סליחה, לאפס.
3. האם אפשר להכריז באופן רשמי שהטרייד של קיד נכשל?
אסף רביץ:
עוד לא. בואו ניתן לקיד כבוד על קריירה גדולה ונחכה עוד שנה עם ההכרזות. העונה הזאת גמורה כמעט סופית מבחינתם, וקשה להאמין שדאלאס הנוכחית בנויה לעוד עונה של נסיון התאוששות, אבל כל זמן שיש תקווה אני נאחז בה. הם עדיין במרחק סטופר מוצלח, שחקן מאני טיים וסנטר מחליף מלחזור להיות רלוונטיים, ויש להם מספיק מה לתת בטרייד בקיץ. קיד כן נתן תנופה רגעית ויש לו לפחות עוד שנה במיכליות, ואם ירגיש שיש סביבו חומר לטבעת הוא יוציא מעצמו עוד עונה גדולה. השאלה העיקרית היא אם גם בדאלאס מאמינים בזה ולא יפרקו את החבילה כבר הקיץ. שאלה נוספת היא מה קורה בין אייברי לשחקנים, יש תחושה של פיצוץ בדרך.
דן לזר:
לא הייתי מחובבי הטרייד על קיד, ובאופן עקרוני מתנגד לתשלומים גבוהים עבור שירותיו של זקן בן 35 (לפחות עד שאגיע לשם בעצמי). למעט אירועים חריגים יחסית, משכון העתיד בתמורה להווה קצר אינו מהלך רווחי, אך עם זאת, עדיין אי אפשר להכריז על הטרייד של קיד ככישלון, מן הטעם שהפלייאוף עוד לא הגיע וטרם אפשרנו לדאלאס להיבחן במבחן התוצאה. הרי כל מטרת המהלך הייתה ללכת רחוק יותר מאשר הלכו בדאלאס בשנים האחרונות, ומבחינת מארק קיובן, אליפות השנה חשובה יותר מכל מה שיקרה בשנים שאחריה. אז כל עוד העונה לא הסתיימה ואיננו יכולים לבוא אל מר קיובן עם צ'ק פתוח לפירעון, גם אי אפשר לחרוץ סופית ובוודאות שהטרייד נכשל. ובכל זאת, אחרי הדברים חוצבי הלהבות הללו, לעצמי אני חושב שהטרייד, בינינו, לא לוקח את דאלאס לשום מקום.
גיל קדרון:
כשהייתי ביסודי צעק עליי המורה בטענה ששוחחתי במהלך השיעור. הזדעקתי ונשבעתי שלא כך היה, אבל הוא בשלו. בסוף השיעור ניגשתי אליו ואמרתי לו שזה לא הוגן שהוא צעק עליי על לא עוול בכפי. תשובתו נכונה אז כמו שהיא נכונה היום: החיים אינם הוגנים. זה לא באמת אשמת קיד שדאלאס מקרטעת לעבר הלוטרי לראשונה מאז המילניום, זה לא אשמתו של הנשיא דוני נלסון, לא של נוביצקי, ולא של אייברי ג'ונסון. הקבוצה פשוט לא התחברה בזמן, הכימיה בין הכוכב החדש והמאמן לא פרחה במהרה, היריבות התחזקו בצורה משמעותית, ועכשיו נוביצקי נפצע. קשה לראות את המאבס מחזיקים מעמד ושומרים על מקומות 7-8, ולמרות שזה לא הוגן - הטרייד הפך לכשלון חרוץ.
עומר דיקמן:
יש פתגם שהולך שאומר"הניתוח הצליח אבל החולה מת", האמת, אף פעם לא הבנתי מה המשמעות של המשפט הזה אבל אני אוהב פתגמים, אז נזרום. עיניי שראו הרבה משחקים של דאלאס לפני ואחרי הטרייד מתקשות להגיד שהוא נכשל. הקבוצה, לפחות עד לאחרונה, נראתה יותר חיונית ואנרגטית מאשר בימי דיופ העליזים, ומשחק ההתקפה הרבה יותר מגוון מאשר ה-1 על 1 ששיחקו קודם לכן. עם זאת, המבחן הקובע הוא כמובן מבחן התוצאה, וכרגע המוניטור של דאלאס מראה קו אופקי ומשמיע ביפ מתמשך, שעה שגופתם מתגלגלת במורד הקונפרנס המערבי. האמת, אין לי ממש הסבר, אולי הם צריכים יותר זמן להתרגל, אולי הם איבדו יותר מדי שחקנים. מה שבטוח, זה לא נראה טוב.