"אברם ניצח? אברם יכול ללכת"

בדקה ה-70 סימן הקוון על חילוף כפול בצ'לסי. הכחולים פיגרו 1:0 ואוהדי ארסנל ריקדו ביציעים בהתרגשות, מריחים את ריח הניצחון בסטמפורד ברידג'. "מה לעזאזל הוא עושה?", רעדה האוהדת מאחורי, "למה הוא מוציא את מקאללה?!". שאר 41,824 הצופים בסטמפורד ברידג' נשמעו כעוסים בדיוק כמוה. בזמן שאנלקה ובאלטי תפסו עמדות במגרש החלה שירה אדירה לפרוץ מגרונם של אוהדי הכחולים. "יו דונט נו ווט יו אר דואינג", שרו עשרות האלפים, פורקים את זעמם בקצב אחיד על הישראלי שניצב על הקווים. לאחר מכן סימן מנחה בלתי נראה על שיר ההמשך. "ז'וזה מוריניו", הדהד קול הרבבות בסטמפורד ברידג', "ז'וזה מוריניו", שרו האלפים לפי הלחן של "ריגולטו", מכוונים את חיציהם אל גרנט.

שלוש דקות לאחר מכן הישווה דרוגבה את התוצאה, ועשר דקות לאחר מכן בישל המחליף אנלקה את שער הניצחון של צ'לסי. הצמד של חלוץ חוף השנהב סימן את החגיגות הכחולות ביציעים. ג'ו קול זכה למחיאות כפיים סוערות, למספר 8 הם שרו "סופר פרנקי למפארד" ואת קראבליו ליוו קריאות "ריקי, ריקי". קצת אחרי שריקת הסיום ביצעו בצ'לסי מחווה נוספת ומהכרוז החלה לבקוע המנגינה הרוסית הידועה - "קאלין קקאלין קמאיה". "זה בשביל אברמוביץ'", אמר האוהד הכחול שלידי, כשהוא מניע את רגליו לפי הקצב. "כבר הרבה זמן לא רקדנו לצלילי המוסיקה הזו".

ניסיתי לקלוט במבטי את גרנט. הוא נעמד על קו מחצית המגרש, מביט בשחקניו חוגגים את הניצחון. אחד אחד חלפו על פניו שחקני ארסנל, ספק מתעלמים ספק ממהרים לחדר ההלבשה. לאחר מכן ירדו שחקני צ'לסי מכר הדשא, לוחצים יד למנג'ר הישראלי. גרנט עמד לבדו, רכוס במעיל שחור ארוך. הוא המתין עד שדרוגבה, שהוריד חולצה בפעם המי יודע כמה, יירד מהמגרש, לחץ גם את ידו ואז נעלם אל חדרי ההלבשה. אולי זו רק הרגשה אישית, אבל נראה היה שגרנט לא מאושר. הוא ניצח, אבל אף אחד לא ממש זקף זאת לזכותו. הוא עשה חילוף מנצח, העפיל למקום השני, אבל לא זכה להכרת תודה. כאילו היה רואה ואינו נראה.

בדרך חזרה מהמגרש, כשאוהדי צ'לסי מקניטים בטיוב את התותחנים בשירת "וואן-ניל אנד יו פאקד איט אפ", ניסו כמה מהם להסביר את חידת גרנט. "השחקנים ניצחו את ארסנל, לא גרנט", הסביר אחד מהם, חבוש בכובע מצחיה כחול. "צריך להגיד לו 'כל הכבוד', ניצחנו את ארסנל, עכשיו תלך", אמר אחר, לבוש חולצה קצרה ביום לונדוני שבבוקר עוד ירד בו שלג.

אוהד אחר, מבוגר יותר, התפנה להסבר מעמיק: "אנחנו קבוצה עם מסורת, משלמים הרבה כסף כל שנה למנוי, עם שחקנים ומתקנים מהרמה הכי גבוהה בעולם. לא מתאים שיגיע לכאן מאמן שבחייו לא אימן באירופה. הוא יכול להיות בן אדם מאוד נחמד, אבל הוא לא מבין בטקטיקה של כדורגל והוא צריך ללכת". בחור אחר, ללא כל סממן כחול מספק עובדה נוספת משלו: "אין אוהד אחד שרוצה שגרנט יישאר. אין אף אחד כזה, הלוואי שהוא יעזוב מחר". לדבריו, הוא "לא זוכר מצב בהיסטוריה של הקבוצה שהאוהדים לא עודדו את המנג'ר. היו לנו שירים על ראניירי, על ויאלי וכמובן על הספיישל-וואן, אבל על גרנט אף אחד לא יחבר שיר עידוד. אנחנו פשוט מקווים שהוא יעזוב. הוא לא מתאים לכאן".

אולי פשוט לא מעריכים אנשי כדורגל מישראל, אני מנסה לספק הסבר מהבית. "זה לא זה", עונה המבוגר. "אין לנו בעיה עם זרים, הרי יש קבוצות שלמות באנגליה, כמו ה-11 של ארסנל, שאין בהן אפילו אנגלי אחד. אם יש מישהו שמגיע לו להיות בליגה הטובה בעולם, כמו הבניון שלכם שמשחק בליברפול, האוהדים מפרגנים ומעודדים אותו. גרנט פשוט לא אמור להיות פה". אז מה בכל זאת הוא עושה פה? "זו ידידות אישית בינו לבין אברמוביץ'", אומר הצעיר, "אברמוביץ' רצה לשלוט בקבוצה, מוריניו לא נתן לו, קלארק לא התאים, אף אחד אחר לא רצה, וככה קיבל גרנט את התפקיד".

לבחור עם החולצה הקצרה נהיה כנראה חם והוא מוריד לגופיה. הוא טוען ש"יהיו חייבים לפטר את גרנט כי הוא לא יסכים לעזוב". לעניות דעתו, "גם אז הוא לא ממש יעזוב אותנו, בטח ימצאו לו תפקיד אחר במועדון". יכול להיות שהוא יילך לקבוצה אחרת? "אתה מבין", הוא מתכעס, "זה האבסורד. הוא עכשיו בצ'לסי, אחת הקבוצות הטובות באירופה, ואם יפטרו אותו אף קבוצה לא תיקח אותו. מי ייקח אותו? גם מהליגה השניה לא ירצו אותו. הוא לא מתאים לפה, הוא פשוט לא מספיק טוב". האוהד המבוגר, שמתגלה כברוך כשרונות, מספק הסבר גם מתחום מדעי החברה: "פסיכולוגית, גרנט לא טוב פה. יש איזשהו מחסום, חברתי, פסיכולוגי, קשה לשים את האצבע בדיוק על הבעיה, אבל היא שם. בגללה אתה כנראה לא תמצא אף אחד בצ'לסי שיהיו לו מילים טובות על גרנט".

בראיון ל-BBC באותו הערב נשאל גרנט על זעקות "ז'וזה מוריניו" של ההמונים. "לא שמעתי את השירה הזו", היתמם גרנט, "אני מתרכז בדברים אחרים". הוא הסביר שהמעבר לשחק עם שלושה מגנים היה בדיוק סוג החילופים שבגינם ביקרו אותו העיתונים אחרי ה-4:4 המדהים נגד התרנגולים, ושבעטיים הוגדר ראמוס בגמר הקארלינג-קאפ כגאון. "כנראה ששופטים את החילוף לפי ההצלחה שלו", אמר גרנט, מתעלם מהעובדה שכשהחילוף מצליח המאמן מקבל את הקרדיט. רק אם המאמן הזה הוא לא גרנט.

לא קל להיות אברהם גרנט. נכון, הוא חתום על חוזה של שלוש שנים בהן הוא ירוויח כ-60 מיליון שקל, אבל נראה שהוא נמצא עמוק במצב של מפסידים בלבד. הצהובונים באנגליה לא נותנים לו מנוח וחדשות לבקרים מתפרסמות הדלפות על "עוד זר שלא יישאר בקבוצה אם גרנט יישאר". כשהוא מנצח טוענים ש"אין לו מושג", וכשהוא מפסיד כותבים שהוא "לוזר". לפעמים נראה שנמאס לו, ובמסיבות העיתונאים האחרונות שכינס הוא ניסה להשיב מלחמה נגד עיתוני אנגליה. אבל האנגלית הרצוצה, חוסר הניסיון הבולט באירופה, הידידות הסמויה עם אברמוביץ', האופי של אוהדי צ'לסי ואולי גם משהו מאופיו של גרנט עצמו הופכים את הרומן הזה להכל חוץ מסיפור אהבה.

חג הפסחא הסתיים אמש בארוחות מסורתיות ובשתייה בפאבים. רבים באנגליה ציינו את היום שעל פי המסורת הנוצרית ארע בו הנס וישו שב לעולם החיים. בשביל שאברהם יקבל שיר מאוהדי צ'לסי, המנג'ר הישראלי זקוק ללא פחות מנס. לא בטוח שזה יקרה. לא בטוח שזה צריך לקרות.