הלוואי שפ"ת תרד ליגה

כל אוהד בישראל אמור לקוות שמכבי פתח תקוה תרד ליגה. אם בוחנים את טובתו של הכדורגל הישראלי, אין ספק שכל קבוצה אחרת מבין השש שמעורבות במאבק נגד הירידה עדיפה עליה בליגת העל. זה לא שהכל רע במכבי פתח תקוה, עסקים משפחתיים תמיד מחממים את הלב, אבל גם האהבה והמסירות של אוהדיה המושפלים לא מצליחות למחוק את הדימוי האפור והמושחת של הקבוצה.

למעשה, עצם ההצלחה של מכבי פתח תקוה היא סמל לעליבותו של הכדורגל הישראלי, והתנהלותה היא ההוכחה לכך שקומבינות ועסקנות מהווים את היסודות המרכזיים בבניית קבוצת כדורגל בישראל. בנוסף, בל לנו לשכוח שעמוס לוזון, אותו איש אלים וגס רוח, הוא מסוג הדמויות שבהחלט עדיף לנו בלעדיהן, וכמובן שלא יהיה גמול הולם יותר לגיא לוזון וזגזוגיו מאשר ירידה משפילה של הפרויקט המשפחתי. המסקנה הברורה: מכבי פתח תקוה ללאומית, במהרה.

מצד שני, ירידה של מכבי תל אביב יכולה להיות אירוע בלתי נשכח. בהתחשב בנמנום הקליני שבו שרוי הכדורגל הישראלי, לראות את מכבי תל אביב בלאומית יהיה הדבר הכי מסעיר שקרה פה מאז הגול של סטלמך. זו תהיה סנסציה אמיתית, חגיגה ספורטיבית אותנטית, כזו שתוציא את התקשורת מכליה, ולגמרי בצדק. כל משחק שלה בשבועות הקרובים יהיה דרמה סוחטת אמוציות, ואוהדי כדורגל רבים - גם המבוגרים הנואשים שכבר נשבעו שלא יתעניינו יותר לעולם במשחק - ימצאו עצמם צופים בליגת העל ומצטמררים מהטלנובלה הצהובה, שתסתיים בירידה טרגית במחזור האחרון, יום היסטורי שכל ילד בישראל לא ישכח לעולם.

נדמה שגם לאוהדים משער 11 לא תזיק במיוחד שנה בלאומית. כדאי שיתחשלו קצת במאבקים קשוחים, שיתחככו עם העם, שיגלו את מהותה של אהבה ללא תנאים. אם בנוסף לכל אלו לוקחים בחשבון גם את ההתנהלות היהירה של המועדון בימים האחרונים – את התכנון של העונה הבאה, השפלת המאמן הנוכחי וחוסר המוטיבציה של הכוכבים המפונקים – נדמה שרק גובר החשק לראות את האימפריה השחצנית נופלת, כושלת ומתרסקת.

אבל למה שמכבי הרצליה לא תרד? היש טבעי מזה? מה יש בה, בקבוצה הזאת? האם למישהו אכפת מאותו אוסף מקרי של כדורגלנים חסרי זהות? בניגוד למכבי פתח תקוה, שלפחות מעוררת אמוציות או רגשות שנאה, מכבי הרצליה היא פרווה, קבוצה חסרת אופי ונטולת כל ייחוד. מלבד קמצוץ של אמפטיה כלפי מסירותו של פרדי דוד, אין במועדון הזה זכר מינימלי לחינניות. מכבי הרצליה היא דוגמה קלאסית מדוע לא כדאי להגדיל את הליגה ל-18 קבוצות, לצרף לליגה המשמימה עוד מועדונים קטנים, משעממים וחסרי טעם, שבניגוד לבני יהודה, למשל, אפילו אין להם קשר מינימלי עם הקהילה. קשה לי לחשוב אפילו על אדם אחד שיזיל דמעה על חזרתה המתבקשת של הרצליה ללאומית.

הפועל כפר סבא, לעומת זאת, היא הקבוצה היחידה שניתן לאחל לה בלב שלם שתישאר עמנו. גם בה השכונתיות דומיננטית, גם אצלה האיצטדיון מחניק בקיץ ובוצי בחורף, אבל לפחות אלי אוחנה הצליח להעניק לה הילה חיובית ואופי אטרקטיבי, שעוזר לאחת הקבוצות הוותיקות בליגה לשמור על ייחודיות. אז נכון, אין לקבוצה בלמים או הגנה, האנדרלמוסיה שולטת בה, היא מתבססת על מקריות טקטית, אך בשורה התחתונה כישלון של הסגנון הכפר סבאי יהווה מכה אנושה נוספת לכדורגל ההתקפי, הרפתקני וחסר האחריות, ורק תיתן חיזוק נוסף לאותם בונקריסטים שמרנים. אוחנה, זה הזמן ללמוד מהי סגירה אלכסונית.

לאשדוד מגיע עונש, עונש חינוכי נוקשה שלא ישתמע לשתי פנים. מהקבוצה היחידה מהדרום, מהפריפריה שאמורה להצמיח לכדורגל את מיטב ספורטאיה, לא מצפים לכלום מלבד לב ונחישות. במהלך עונה שלמה השחקנים האשדודים גילו אפטיות מבחילה וחוסר מחויבות למצבה של הקבוצה המקומית, זו שהתיימרה להיות גאוות העיר והשראה לצעיריה, שיחקו באדישות וביזו את המועדון. אפילו אלון חזן, סמל בהווה ומיתוס בעבר, ספג קללות ונאצות מהאוהדים כפויי הטובה והושפל על ידיהם לא פעם, כך שאין פלא שככל שנקפו המחזורים התמוגגה הסימפטיה לעיר הנמל וכיום כבר רבים רוצים בכישלונה. נדמה שאם הקבוצה תצליח לשרוד, בדרום לא ילמדו את הלקח החשוב. אז בשבילהם, שיירדו.

אבל אם יש פנטזיה אמיתית שמאחדת את כל האוהדים בישראל - מדן ועד אילת, מטדי עד סכנין - הרי זוהי קריסתה של הפועל תל אביב. נדמה שאין ארגון ספורט בכל העולם שמעורר כזה אנטגוניזם. עמוס לוזון, לשם המחשה, נראה כמו אמא תרזה בהשוואה להנהלה האדומה. מאמנים רבים בליגה מעדיפים שהייה בתא כלא עם יהודה איש קריות מאשר למנות את יוסי אבוקסיס כעוזרם. האוהדים - שעוד לא החליטו אם הם שורפים יציעים או שרים על אהבה - הם צינים, שחצנים ומתנשאים, שחקניה מגלגלים אלפי דולרים על שולחנות רולטה אך מסרבים להתגלגל על הדשא, ונדמה שהמינוי של גוטמן הפך אותה לבלתי נסבלת. אז נכון שהשנה הקבוצה הזו שברה את שיאי העליבות, אבל אם לא נעצור אותה מהר, היא עוד תזכה בגביע.