לא רואים ממטר

עונת 2007/08 בליגת העל מלאה בהחמצות מסמרות שיער, שהזכירו לנו שכבר היו כאלה שעשו את זה קודם, ולא פחות רע. רשימת המחמיצנים

השער במרחק חמישה מטרים, השוער זרוק בצד, הכדור עושה מסלולו לעבר הרגל או הראש, הנה עוד רגע הרשת תנוע ושאגת הקהל תפלח את האוויר. לא. מה לא? לא. המוח ממאן לקלוט ולבסוף מעבד את מחשבותיו לאיזה "מהההה?” חסר פשר. אבל אט אט הזעם הגואה מפנה את מקומו לחיוך שכולו רחמים. איך אותו בחור צעיר, “כדורגלן", יכול היה לקנות את עולמו אך במקום זאת הפך למשל ושנינה.

העונה זכינו לראות יותר מדי מקרים מוזרים כאלה. חלוצי ליגת העל מפטמים אותנו מדי מחזור בהחמצות "מרהיבות", חסרות תקדים, ודי אם נזכיר את שלומי ארבייטמן, שנגח מול שער ריק אל משקוף שער בני יהודה, או ליאור אסולין, שהחמיץ חופשי מול קאלה בתחילת העונה, וגרם להפסד הפועל תל אביב. אבל השניים הללו, חלק מרבים וטובים שקיימים בכדורגל הישראלי, יכולים להתנחם בכך שהם עדיין לא הגיעו לבמה הגדולה של המחמיצנים. ב-1956 נבחרת ישראל התמודדה מול ברית המועצות על הכרטיס לאולימפיאדת מלבורן, ואפילו שייע גלזר האגדי רשם לעצמו החמצה ענקית סמוך לסיום ההפסד הבלתי נשכח (2:1). חלוצי ליגת העל, יש לכם ממי לקבל השראה.

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה את חייכם (ותעשה אתכם חטובים)

לכתבה המלאה

רוני רוזנטל

אולי גדול המחמיצנים של הכדורגל הישראלי, ושחקן שמוכיח שאפשר להיות גם מחמיצן וגם שחקן ענק. צמח בחיפה הלוהטת של שנות ה-80 ונודע בשל מהירותו וכוחו הפיסי. כל חלוץ מחמיץ, זה ברור, אבל כשמחטיאים במאני טיים, כולם זוכרים זאת. ב-30 באוקטובר 1989 אירחה ישראל את קולומביה למשחק גומלין על הכרטיס למונדיאל איטליה 1990, אחרי הפסד 1:0 בבוגוטה. הנבחרת שלטה בקצב וסיני הדביק כדור לקורת שערו של רנה היגיטה, אבל את ההחמצה של רוזנטל, שבעט החוצה מול שער חשוף, כולם זוכרים. “הוא שלט ברגל אחת, ולמרות שהיה גבוה הוא לא ניחן במשחק ראש בולט במיוחד”, מספר יצחק שניאור, שאימן אז את החלוץ בנבחרת, "הקואורדינציה אצלו לא עבדה כל כך. אבל לרוני היו הרבה יתרונות בולטים, שהביאו לשערים בלתי נשכחים, ובנוסף, הוא בחור מאוד אינטליגנטי".

רוזנטל כבש שער ענק מול אזרבייג'ן, בסלאלום מחצי מגרש, והצטיין בניצחון ההיסטורי על צרפת ב-1993, אבל הכתם כבר דבק בו. מתסכל. רוזנטל כיכב במדי ליברפול, ואף כונה "רוקט רוני", אבל חובבי הפרמיירליג לא ישכחו לו לעולם את ההחמצה במשחק מול אסטון וילה (לינק מצורף) ב-1992. רוזנטל חלף על פני השוער, ומול שער ריק בעט פצצה למשקוף. שחקני ליברפול, שכבר הניפו ידיים אל על, תפסו את הראש, והיו באנגליה שהכתירו את ההחמצה לגדולה ביותר בתולדות הפרמיירליג. אם האנגלים אומרים, מי אנחנו שנשבור להם את המילה.

גילי לנדאו

יש כמה סוגים של מחמיצנים. כאלה שמשלבים גם שערים חשובים ליד והופכים לשחקנים בלתי נשכחים, וכאלה שנשארים רק מחמיצנים. לנדאו, שהפך את ההחמצות למקצוע, שייך לאסכולה הראשונה. לילד מבת ים, אחד הסמלים הגדולים של הפועל תל אביב, היה חוש תזמון משובח. לא מדובר בתזמון ליד השער, אלא בתזמון היסטורי. בעתות חג ורגעים גדולים, לנדאו תמיד היה שם כדי לדחוף את הרגל או היד ולהביא תואר לאהובתו האדומה. אבל בימי חול, אפעס, בשער 7 קיבלו מהחלוץ שלהם קצת פחות שערים מהמצופה. לנדאו שיחק כל הקריירה רק בהפועל תל אביב, וב-15 השנים בהן לבש את מדי הקבוצה הבוגרת הבקיע רק 43 שערים. כן, זה הכל. עם כזה מאזן אין פלא שבאליפות 1988 הבקיעה הפועל תל אביב רק 43 שערים ב-33 מחזורים, ונאלצה להתבסס על הגנת הברזל שלה.

אפילו לנדאו העיד על עצמו כמחמיצן בשתי הזדמנויות שונות. לעיתון "תל אביב" אמר ב-1998 ש"הדבר הכי יציב ועקבי בקריירה שלי היו ההחמצות". בכתבת ערוץ הספורט על שער האליפות ההיסטורי שכבש ב-1986, הודה לנדאו, במידה של כנות והומור עצמי, כי כדור כמו שבעט לרשתו של אבי רן ז"ל, הוא שלח עשרות פעמים למוסכים שמעבר לבלומפילד.

איתי מרדכי

סיפורו של איתי מרדכי מרמז על מתכון אפשרי שהופך חלוץ למחמיצן. מכירים את "לילד יש פוטנציאל, אבל הוא לא מממש אותו"? בקרית אליעזר ידעו לסמן את החלוץ שקרע רשתות בנוער כיורש של זאהי ארמלי, אבל המעבר לבוגרים לא עשה כל כך טוב לאיתי מרדכי. הפער בין המצופה למצוי הספיק כנראה למרדכי כדי להפוך למחמיצן. החלוץ החסון והמהיר עלה בעיקר מהספסל, וכשכבר שיחק, גרם לאוהדי חיפה לתפוס את הראש לא מעט פעמים. אין אוהד ירוק שלא זוכר את ההחמצה הענקית של מרדכי בגמר גביע המדינה של שנת 1987. חיפה הוליכה 2:3 על מכבי תל אביב, מרדכי קיבל כדור בתיבת ה-5 ומול שער ריק לא הצליח להכניע את בוני גינזבורג. במקום לסגור את הסיפור, מרדכי ראה את דריקס משווה ואת מכבי מניפה גביע אחרי דו קרב מהנקודה הלבנה.

למרדכי היו 121 הופעות בליגה, והוא כבש 34 שערים. בעונת השיא שלו ב-1991 הוא כבש 9 שערים, מתוכם רביעייה לרשת מכבי תל אביב, לא בדיוק החלוץ הסוחף לו ציפו בקרית אליעזר. מרדכי הזכיר לאוהדי חיפה הוותיקים יותר, כישרון אחר שצמח במועדון, אך לא מימש את הפוטנציאל שלו: נתן הירש. הירש היה חלוץ ענק בנוער של הירוקים, אבל במדי הבוגרים החמיץ לא מעט, גם מהמצבים הכי קלים שיש. בשנת 1965 הוא עלה לקבוצה הבוגרת בה שיחק עד תחילת שנות ה-70. ב-112 הופעות במדי חיפה רשם הירש רק 18 שערים. מאזן די עלוב. דווקא כשעבר למכבי יפו החל לפרוח, וכבש 13 שערים ב-20 משחקים. לא משהו שעזר לו להרים את הקריירה.

עופר שטרית

שיטרית הוא הדוגמה ההפוכה לגילי לנדאו, אבל שייך לאותה משפחה. הוא כבש שערים בצרורות, אבל אף אחד מהם לא היה משמעותי. הוא שיחק כמעט בכל קבוצות הצמרת, אבל לא זכה באליפות אחת. אוהדי בית"ר לעולם לא ישכחו את ההחמצה שלו מול הפועל חיפה בעונת 1998/9, החמצה שמסמלת את הקריירה של החלוץ. אחרי שבית"ר חזרה מפיגור בקרית אליעזר ותפסה את המומנטום, שטרית הגיע למצב של אחד על אחד מול דודו אוואט, אבל החמיץ רק כדי לספוג בשניות הסיום שער הפסד מג'ובאני רוסו. שער שנתן לחיפה את הביטחון לזכות באליפות, ולקחת את התואר מבית"ר.

חלוצה של בית"ר/שמשון תל אביב, שזוכה לעדנה בימים אלה, פרח באמצע שנות ה-90, ולאחר ששיחק בכמה קבוצות הוא נחת במכבי חיפה. החלוץ המתולתל רשם במדי הירוקים מאזן מדהים של 40 שערים ב-71 הופעות בכל המסגרות, אבל לא כבש אף שער חשוב לקבוצתו, והיה לאנטיתזה לחלוץ אותו החליף בקרית אליעזר, אלון מזרחי. כשעזב את הכרמל, הכוונות יצאו מאיפוס.

“לפעמים צריך מזל, קור רוח ומיומנות", מספר אלון מזרחי על הימים ההם, “שטרית החמיץ הרבה, וכנראה בתקופה ההיא לא הייתה לו את המיומנות שיש לו היום. עם השנים הוא צבר ניסיון והפך לחלוץ טוב מאוד”. לשיאו מבחינה זו הגיע שטרית כששיחק בבית"ר ירושלים בעונת 1998/99. הנה מה שכתבו עליו באתר .beitar-jerusalem.org.il, אחרי ניצחון על מכבי הרצליה (0:1) באותה עונה: "לא ברור אם מדובר במחסום פסיכולוגי, טרדות פרנסה או 'קפדה' שהטיל על עופר מישהו ממועצת חכמי התורה, אבל כל מה שהחלוץ המוכשר הזה מנסה לעשות בשבועות האחרונים נכשל...הוא הצליח לפגוע בכל מה שסביב הרשת - השוער, הקורות, המשקוף וצלמי העיתונות הפזורים מאחורי השערים". ועל זה אמרו מונטי פייתון, "Say no more”.

יחזקל חזום

חזום החל את הקריירה בילדים של הפועל תל אביב, וכבר בגיל 17 שיחק בבוגרים. הוא לבש את המדים האדומים בין השנים 1965 ל-1978 ונכלל בסגל נבחרת ישראל במונדיאל 1970. אבל סגן מלך השערים של הפועל תל אביב (96 כיבושים), היה גם מחמיצן לא קטן, אולי משום שעבודתו ב"אגד" הסיחה קצת את דעתו. האוהדים הוותיקים משער 7 יודעים לספר שאם חזום היה כובש עוד רבע מכמות המצבים אליהם הגיע, הוא היה עוקף את שייע בהפועל ומתמקם בצמרת הגבוהה של כובשי כל הזמנים. אבל לשם כך צריך גם לשים את הכדור ברשת, ומבחינה זו חזום הוא תשובת הסבנטיז לפאביו ג'וניור.

סבסטיאן סימרוטיץ'

חלוץ העבר הסלובני של הפועל תל אביב קנה לעצמו מקום של כבוד בלב האוהדים לאחר שהקניט ללא מורא את אוהדי בית"ר, אבל סימרוטיץ' האנרגטי גם שבר לא מעט פעמים את לב האוהדים בהחמצותיו המדהימות. הטכניקה העילאית שלו ניפקה מהלכים וירטואוזים מסחררים, אבל הראש של "סבי" היה מסובב, והוא חסר את קור הרוח והריכוז שנחוצים לחלוץ ליד השער. בבלומפילד יודעים שסימרוטיץ' יכול היה לנקום במכבי על ה-5:0 משנת 70', אבל בגלל החמצותיו הרבות זה נגמר "רק" ב-0:3 לאדומים. הוא החמיץ כל כך הרבה, עד שפעם אחת כבר לא היה נעים לו, ואחרי הפסד לחיפה בקרית אליעזר הוא אפילו התנצל בפני האוהדים על החטאותיו.

ישמעאל אדו

כשרון צעיר וכישלון מזהיר. אם אדו לא היה מחמיצן כרוני, הוא היה מגיע לרמות הגבוהות ביותר, דבר שניבאו לו מגיל צעיר. החלוץ הגנאי החל את הקריירה בהארטס אוף אוק, ונחשב לאחד הכישרונות המבטיחים של ארצו. הוא הגיע למכבי נתניה ועונתו הראשונה שלו היתה יחסית סבירה, אבל העונה השנייה בקבוצה היתה קטסטרופה. היו בקופסה שסיפרו כי אפילו באימונים היה מתקשה להבקיע. החמצותיו היו יכולות להצחיק את אוהדי נתניה, אלמלא היוו חלק מרכזי בירידתה של הקבוצה ללאומית בעונת 2004. זכורה במיוחד אותה החמצה בקופסה מול בני סכנין, כשממטר וחצי הצליח הטאלנט להחטיא את השער. עד היום לא ברור מה חשבה מכבי תל אביב כשרכשה אותו בסוף אותה עונה כושלת.

אלי מיאלי

שלא תטעו, מדובר בחלוץ גדול, היחיד מבין השמות פה שהיה מלך שערים. בכל זאת, למיאלי, שחורר רשתות בבוגרים של בית"ר, ומאוחר יותר במכבי חיפה, יש מקום ברשימה. ברוב המקרים, העידן הטרום טלוויזיוני פגע בהרבה שחקנים גדולים, שביצועיהם הפכו לאגדה בשל היעדר תיעוד, עם מיאלי, העידן הזה עשה חסד. בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 שידורי הכדורגל היו צנועים מאוד, ולכן החמצותיו של מיאלי הוסתרו היטב בין עשרות השערים שכבש. כשועל רחבות הוא הגיע להרבה מצבים (רבים יסכימו די בזה כדי לקבוע כי מדובר בחלוץ ענק), אבל זו בדיוק הסיבה להחמצותיו הרבות. כשיורים באוטומט, בסוף יש איזה קליע אחד שפוגע.

פאביו ג'וניור

גדול המחמיצים הפעילים כיום בליגת העל, ואם הקריירה שלו בישראל תתארך, הוא עשוי לשבור שיאים בתחום, ולהפוך למחמיצן דגול, אולי אפילו מונח לשוני סטייל “בוא'נה ראית איזה ג'וניור עשה בוזגלו". אין משחק בו ג'וניור לא רשם החמצה אחת לפחות שיכולה להיכנס לפנתאון ההחמצות של הכדורגל הישראלי. לא נלאה אתכם בשלל דוגמאות, פשוט צפו במשחקי הפועל תל אביב ותיווכחו לבד. רק נציין, שמדובר במגוון מרשים, וג'וניור לא בוחל באמצעים. אחד על אחד, חופשי מול שער ריק או מחמישה מטרים, רק תנו לו את הכדור והוא ימצא דרך להעיף אותו לשמיים. הברזילאי מוציא שם רע לארצו, ולא רחוק היום בו יאלץ להתייצב בשגרירות ברזיל ולחתום על מסמך השולל ממנו את אזרחותו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully