ראגבי: שש אומות עושות חשבון נפש

אחרי שנרגעו הרוחות, כל הוולשים התאוששו מההנג אובר של ליל הזכיה בגראנד סלאם השני שלהם בארבע שנים. ואחרי שהאירים התאוששו מההנג אובר של קמפיין מאכזב מאד בשש האומות (וגם מחגיגות פטריק הקדוש), אפשר לסכם את הטורניר, שכרגיל, היה רווי הפתעות. כמה מילים על כל קבוצה ומעט סטטיסטיקה הכרחית.

ברור שההפתעה הגדולה של הטורניר היתה ווילס, שפחות משישה חודשים אחרי יציאה מבישה בשלב הבתים בגביע העולם הפכה לאלופת שש האומות. השינוי שהביא איתו המאמן החדש וורן גאטלנד היה ברור לעין מהמשחק הראשון, אז ווילס שברה בצורת של 20 שנה וניצחה את אנגליה בטוויקנהאם, מעוז הראגבי האנגלי. מהמחצית השניה של אותו משחק התחיל הקאמבק המדהים של וויילס שהשתפרה ממשחק למשחק ורבים משחקניה (ויש אומרים שאפילו המאמן החדש) הם מועמדים בכירים לטור של ה"בריטיש אנד אייריש ליונס" בדרא"פ בשנה הבאה.

בלטו במדי ווילס:

הקפטן ריאן ג'ונס, שהיה בכל מקום במגרש והוביל את הכוחות מהחזית.

ה"ווינג" הקטן שיין וויליאמס, ששבר את שיא הטרייס במדי הנבחרת ועומד על 41. הטריי האחרון שהובקע במשחק נגד צרפת הביא לאביו של שיין (בנוסף לכבוד) 25,000 ליש"ט. זו התוצאה של 50 ליש"ט שהימר לפני עשר שנים על כך שבנו יהיה יום אחד שיאן הטרייס של וויילס.

סטטיסטיקה:

נקודות זכות – 148 (29.6 בממוצע למשחק)

נקודות חובה – 66 (13.2 בממוצע למשחק)

טרייס זכות – 13 (2.6 בממוצע למשחק)

טרייס חובה – 2 (0.4 בממוצע למשחק)

אנגליה סיימה את הטורניר במקום השני, למרות שני הפסדים מפתיעים. הראשון היה במשחק הפתיחה של הטורניר נגד ווילס, משחק שכבר נראה סגור לטובת אנגליה במחצית, אבל קאמבק מדהים של ווילס הפך את התוצאה על פיה. ההפסד השני היה נגד סקוטלנד, ונחשב ע"י רבים למשחק שש האומות הגרוע ביותר בהיסטוריה. לעומת זאת, אנגליה ניצחה שני משחקים מרשימים נגד אירלנד וצרפת. חוסר העיקביות הזה הוא המאפיין העיקרי של אנגליה מאז שאשטון נבחר לתפקיד המאמן הלאומי, כפי שניתן היה לראות בהתנהלות שלו בכל סיפור סיפריאני.

בלטו במדי אנגליה:

אנדרו שרידן, ה"פרופ" הענק דווקא היה עיקבי בכל משחקי אנגליה בטורניר הזה ואולי הוא היחיד שהיה כזה בנבחרת האנגלית.

דני סיפריאני, הצעיר שעליו נכתבו הכי הרבה מילים בשבועות האחרונים. ה"הבטחה" הגדולה של אנגליה היה צריך לחכות עד למשחק האחרון כדי להראות מה הוא מסוגל לעשות, והוא ללא ספק הראה. מקומו של ג'וני ווילקינסון בעמדה מספר 10 נראה מוטל בספק.

סטטיסטיקה:

נקודות זכות – 108 (20.8 בממוצע למשחק)

נקודות חובה – 83 (16.6 בממוצע למשחק)

טרייס זכות – 8 (1.6 בממוצע למשחק)

טרייס חובה – 5 (1 בממוצע למשחק)

המאמן מארק ליוורמונט לא איכזב, כשהודיע שהוא הולך לנסות שחקנים חדשים, וזה מה שעשה. 34 שחקנים שונים שיחקו במדי צרפת במסגרת הטורניר השנה, רבים מהם בפעם הראשונה. למרות שרבים אמרו שהוא מזלזל ומוזיל את ערך התחרות, ליוורמונט לא וויתר והמשיך במלאכתו. רק במשחק האחרון, המשחק הקובע על התואר מול ווילס, הוא החזיר את הכוכבים הוותיקים, מה שלא עזר לו לנצח ולזכות בתואר.

חלק מהשינויים של ליוורמונט אכן עשו את העבודה וצרפת נראתה לעיתים כמו צרפת של פעם, עם משחק פתוח מהיר ויפה. אבל הבעיה המרכזית של הצרפתים היא עדיין בחלק הקדמי, שם הם לא יכלו להתמודד נגד אף אחת מהנבחרות האחרות ובמיוחד לא אנגליה.

בלטו במדי צרפת:

וינסנט קלרק, ה"ווינג" המדהים שהצליח להבקיע כמעט בכל משחק ששיחק. במסגרת הניסויים של ליוורמונט אפילו הוא החמיץ משחק, וחבל.

סטטיסטיקה:

נקודות זכות – 103 (20.6 בממוצע למשחק)

נקודות חובה – 93 (18.6 בממוצע למשחק)

טרייס זכות – 11 (2.1 בממוצע למשחק)

טרייס חובה – 7 (1.4 בממוצע למשחק)

הדבר היחיד שעקבי אצל אירלנד לאחרונה הם הכישלונות. אירלנד לא הצליחה לעבור את שלב הבתים בגביע העולם, ולמרות שהגיעה לשש האומות כאחת הפיבוריטיות היא סיימה במקום הרביעי.המאמן אדי או'סאליבן נמצא בלחץ וכנראה כבר התחיל לחפש עבודה.

המשחק האירי לאורך כל הטורניר היה לא עקבי ולא ממוקד. קומבינציית מרכז השדה המאיימת שלהם סבלה מבעיית פציעות וההתקפה נראתה חסרת כיוון כתוצאה מכך. הפורוורדס היו יציבים יותר, אבל לא מספיק כדי לחפות על חוסר הכיוון והיכולת מאחוריהם.

בלטו במדי אירלנד:

רונאן או'גארה, קשה לשחק בעמדה מספר 10 כשאתה לבד, אבל או'גארה ניסה כמיטב יכולתו.

פול או'קונול, ה"לוק" הג'ינג'י חסר לאירים בתחילת הטורניר, אבל כשחזר מהפציעה היה מורגש באופן מיידי. הגודל והמנהיגות שלו היו נראים לעין אבל לא הספיקו לאירלנד.

בריאן או'דריסקול, הקפטן האגדי של אירלנד בלט בחסרונו. בתחילת הטורניר בלט חוסר הכושר שלו ובסוף הטורניר כאשר ישב פצוע על הקו, בלטה העובדה שאפילו כשהוא לא בכושר אין לאירים מישהו שיכול להכנס לנעליו.

סטטיסטיקה:

נקודות זכות – 93 (18.6 בממוצע למשחק)

נקודות חובה – 99 (19.8 בממוצע למשחק)

טרייס זכות – 9 (1.8 בממוצע למשחק)

טרייס חובה – 10 (2 בממוצע למשחק)

הסקוטים שוב סמכו על הרגל המדוייקת של כריס פטרסון והמשיכו לשחק בהתאם. המשחק הסקוטי הוא איטי ומיושן, ולראיה ההצלחה היחידה שלהם בטורניר היתה נגד אנגליה במשחק שאנגליה הפסידה יותר משסקוטלנד ניצחה. המאמן היידן אולי לא נמצא בבעיה גדולה כמו או'סאליבן, אבל זה בעיקר כי אף אחד כבר לא מצפה מסקוטלנד להרבה.

בלטו במדי סקוטלנד:

כריס פטרסון, כרגיל הנשחק ההתקפי המשמעותי ביותר של סקוטלנד.

נית'ן היינס, ה"לוק" הגדול בלט בכל המשחקים במשחק קשוח וחסר פשרות שהוא הבסיס למשחק הסקוטי. חבל רק שכשהכדור מגיע ל"באקס" הם בועטים אותו.

סטטיסטיקה:

נקודות זכות – 69 (13.8 בממוצע למשחק)

נקודות חובה – 123 (24.6 בממוצע למשחק)

טרייס זכות – 3 (0.6 בממוצע למשחק)

טרייס חובה – 13 (2.6 בממוצע למשחק)

ניק מאלט, המאמן החדש של איטליה, הצליח להשיג ניצחון סוף סוף במשחקו החמישי עם הנבחרת, והוא בסך הכל יכול להיות מרוצה מהנבחרת החדשה שלו. האיטלקים ביצעו לא מעט חילופים וניסו כמה שחקנים חדשים בעמדות שונות, והתוצאות לא היו רעות מדי. כרגיל, הפורוורדס היו טובים, התחרו בצורה משכנעת ואף ניצחו כמה מהיריבים. אבל הבעיה האיטלקית היא בחלק האחורי, רוב הבאקס הם לא מספיק משכנעים ובמיוחד בעמדה מספר 10 חסר ניסיון. התוצאה היא התקפה איטלקית חסרת מעוף וחוסר יכולת לשחק משחק טקטי ומסודר.

בלטו במדי איטליה:

סרג'יו פריסה, הקפטן האיטלקי בלט לאורך כל הטורניר, וכמו מספר 8 טוב היה בכל מקום על המגרש בדיוק מתי שהיה צריך אותו.

מרטין קסטרוג'ובאני, ה"פרופ" המזוקן הוכיח שהוא אחד הטובים באירופה ובעולם אחרי ששיפר את המשחק שלו מחוץ לסקראם והתוצאה היא שני טרייס שנרשמו לזכותו.

סטטיסטיקה:

נקודות זכות – 74 (14.8 בממוצע למשחק)

נקודות חובה – 131 (26.2 בממוצע למשחק)

טרייס זכות – 6 (1.2 בממוצע למשחק)

טרייס חובה – 13 (2.6 בממוצע למשחק)