אומרים שרגשות מעורבים זה כשאתה רואה את חמותך צוללת לתוך תהום בתוך המרצדס החדשה שלך. ובכן, מאז ה-16 במרץ אני כבר יודע דבר או שניים על רגשות מעורבים. החל מהסלקשיין סאנדיי, אותו יום גורלי בו שובצו 65 הקבוצות שהעפילו לטורניר המכללות זו מול זו, אני מרגיש אושר עילאי מהול בכמויות אדירות של חשש, שהתחיל לטפטף כבר אחרי הניצחון הגדול על צפון אריזונה בגמר חטיבת הביג סקיי, שהבטיח לנו את ההופעה הראשונה בתולדותינו בריקוד הגדול.
האופטימיים מבינינו, אוהדי מכללת פורטלנד סטייט, האמינו אחרי אותו משחק שנדורג במקום ה-14 או ה-15 בטורניר. הפסימיים צדקו. הוויקינגים שלנו דורגו במקום ה-16 והאחרון באיזור המערב התיכון, שם הם יפגשו ביום חמישי הקרוב (18:30 שעון ישראל) את קנזס המאיימת בסיבוב הראשון. את מספר האליפויות והביקורים של קנזס בפיינל פור כבר נמאס לספור. פורטלנד סטייט תהיה שם בפעם הראשונה.
רובנו, אוהדי הספורט, התחלנו לאהוד קבוצה שכבר יש לה מסורת והיסטוריה. לקח לנו זמן לפתח את המחויבות לקבוצה תוך כדי שינון שמות השחקנים הגדולים מהעבר, והרגעים הנוסטלגיים מהאליפויות שהיו. אבל במקרה שלי, את שמות השחקנים לא הייתי צריך לשנן, פשוט כי עד לא מזמן הם ישבו לידי בכיתה. אז נכון שהיה לי המון מזל להיות שם כשהקבוצה שלי התחילה מאפס בדרכה לזכייה באליפות הביג סקיי, אבל בעוד יומיים אני עלול לראות את שחקני קנזס מטאטים עם חבריי את הפרקט באומהה.
פורטלנד סטייט לא ממש מוכרת בארצות הברית, לא מבחינה אקדמית ולא מבחינה ספורטיבית. למרות שכבר כמה שנים היא הגדולה שבאוניברסיטאות אורגון, היא עדיין עלומת שם בדיוק כמו שהייתה בשנת 1946, כשהוקמה כאוניברסיטה לחיילים שחזרו ממלחמת העולם השנייה. התקציב שלה זעום יחסית לאוניברסיטת אורגון סטייט ואורגון הגרדנדיוזיות, והתקציב שמוקדש לספורט הוא מגוחך עד כדי דמעות. אולמות הכדורסל של הבונים ושל הברווזים מונים 10,400 ו- 9,000 מושבים בהתאמה. הפיטר סטוט סנטר של הויקינגס מכיל קצת יותר מ2,000. יש תיכונים עם אולם גדול מזה.
עוד בוואלה!
חיים בקטן, חולמים בגדול
פורטלנד סטייט היא אומנם אוניברסיטה גדולה, עם 25 אלף תלמידים, אבל יש לה מנטליות של פנימיה קטנה למבוגרים אבודים. ממוצע הגיל של התלמידים הוא 28, גבוה מאד לאוניברסיטה מדינתית בארצות הברית, ורוב הסטודנטים באים בעיקר ללמוד ולא בשביל החוויה, כך שחיי הקמפוס קיימים כמעט במחתרת. למשחק גמר החטיבה שהתקיים ברוז גארדן של הפורטלנד טריילבליירזס, המשחק החשוב בהיסטורייה של המכללה, הגיעו 4,000 אוהדים בלבד. כרבע מכמות הצופים שאולם ה-NBA העצום יכול להכיל. אצל שאר האורגוניות כרטיסים נקנים בשוק השחור במחירים מופקעים.
עד כמה אנשי המכללה מרגישים קטנים? בראיון לרשת ESPN עם פרסום שיבוץ המשחקים של טורניר המכללות הביע קן בון, מאמן הוייקינגס, תקווה למצוא זמן להתאמן באולם הספורט לפני המשחק הגדול, מכיוון שקבוצת הכדורסל חולקת את האולם עם קבוצת הנשים, לימודי החינוך הגופני, וחוגי הספורט לתלמידים. באותו ראיון המראיינת התפלאה לגלות שהטלפון וכתובת האי-מייל של בון מפורסמות באתר בית הספר וכל אחד מהסטודנטים יכול להתקשר אליו מתי שרק יחפוץ. אצל בובי נייט או רוי וויליאמס זה לא היה עובר.
היה לי הכבוד להיות ביציע הגרעין הקשה, 'השבט הנודד', כשהוייקינגס זכו באליפות העונה הרגילה של הביג סקיי ב-2005, האליפות הראשונה בהיסטוריית המכללה, והייתי שם גם כעבור מספר ימים, כשהקבוצה הודחה מטורניר החטיבה אחרי משחק מותח, אמוציונלי ומדכא עד דמעות. טעם ההחמצה לא עזב אותי עד יום רביעי האחרון, ה-12 במרץ 2008, כשפורטלנד סטייט סוף סוף השלימה דאבל של זכייה בעונה הרגילה עם המאזן הטוב בהיסטוריית בקבוצה (9:23), וגם זכייה בטורניר החטיבה.
מבין האוהדים שפרצו לפרקט אחרי הניצחון על צפון אריזונה אין כמעט איש שיסכים לשים כסף על ניצחון של הוייקינגס מול הג'ייהוקס, או אפילו על הפסד בפחות מ-20 נקודות. מעולם לא ניצחה מדורגת 16 את המדורגת ראשונה, אבל מעולם גם לא הגיעו כל ארבעת המדורגות ראשונות בחטיבות לפיינל פור, ועם הסטטיסטיקה הזו יגיעו שחקני פורטלנד סטייט למשחק חייהם ביום חמישי. עם זה, ועם תשוקה של נערים בגיל צבא, שרוצים להיות גדולים מהחיים לפחות לעוד יום אחד. והם יודעים שאם הם ינצחו את קנזס, כולם כבר ישמעו על פורטלנד סטייט.
גו וייקס!