"שקט, שקט, שקט", פותח אחד משיריו של מנד'ר, דובר ומשורר, אבל זה בדיוק מה שהיה חסר בשבת האחרונה. לאחרונה מרבה מנד'ר לקרוא קפקא, רק בשבוע שעבר הוא ניסה למצוא את "המשפט", וקל להבין איך אזרח ערבי במדינה יהודית יזדהה עם כתביו של הסופר הצ'כי. אבל כשמספר אוהדים מקומיים מיאנו לכבד את דקת הדומיה שקבעה ההתאחדות בשבת האחרונה לזכר הרוגי הפיגוע בירושלים, נראה היה שאנשי סכנין צריכים לקרוא קודם כל את ניטשה, שהיה בלשון מסמכים שוויצריים רשמיים "חסר-מולדת".
"הנלחם במפלצות ראוי שיישמר לבל יהפוך מפלצת בעצמו", כתב ניטשה ב"מעבר לטוב ורע", ואנשי הקבוצה אמנם גינו את אירועי השבת האחרונה במהירות ובנחרצות, אבל בעוד הקול היה קול סכנין, ההדים היו הדי בית"ר. מעט, מיעוט, קצת, מקצת, מספר, כמה מבחר נאה של אפשרויות עומד לרשות מי שרוצה לתחום חלק קטן מתוך שלם, ולכן היה אירוני לשמוע את אנשי סכנין משתמשים דווקא במילה "קומץ", המילה שכה נתחבבה על אנשי בית"ר בבואם לתרץ את מעלליה המזדמנים של אוהדיה, קלישאה המלווה בקריצה. אוהדי בית"ר היו אלו שהפרו את דקת הדומיה האחרונה שקבעה ההתאחדות, ביום הזיכרון ליצחק רבין בנובמבר האחרון, אבל כשגם אוהדי מכבי תל אביב התקשו ביום ראשון לשמור על שקט, כפי שדווח ב"הארץ", התברר שהתופעה אינה פוליטית ביסודה, כי אם בסיסית הרבה יותר. הבעיה מעבר לכך שרוב הקהל לא מסכים עם תומאס הארדי, שכתב ש"נפלא להאזין לשתיקתו של אדם" היא שההתאחדות, שבאה לכבד ושוב יצאה מבזה, טרם הפנימה שלא ניתן לצפות להתנהגות אחראית מקהלים גדולים.
העלבון
ערוץ הספורט, מצידו, לא תיאר לעצמו שגם מאנשים בודדים שמתראיינים בטלוויזיה לא ניתן לצפות לאחריות, ואפילו לא לאיפוק. "כשאתה מביט לאורך זמן לתוך תהום, התהום מביטה חזרה לתוכך", המשיך ניטשה, והתהום הזו המשיכה להעמיק כשטברטקו קאלה, שוערה הקרואטי של בית"ר ירושלים, ביקש לתרום לדיון על שדרות ועזה מהניסיון שצבר בארצו מוכת-המלחמה. התוכנית שמציע קאלה לטיפול בעזה היא "לבוא, להרוג, להחריב", משל היה מושל על אימפריה רומית רחבת ידיים, ולא רודה ברחבה באורך של 16 מטרים. ובעוד קאלה נמצא בתהליך של קבלת אזרחות ישראלית, דובר עיריית סכנין מדבר על הקושי לחיות במבחן נאמנות שלעולם אינו נגמר, אלא מתחיל כל בוקר מחדש.
עלבון הוא לא רק כפר הסמוך לסכנין, עבור אנשי העיר הוא כמעט מצב קיומי. לואי ומוחמד נראו מדוכדכים השבוע כשנשאלו לגבי המשחק נגד נתניה, ולא משום שהתיקו 1:1 לא סיפק אותם. "התנפלו עלינו", הם אמרו במרירות. לעלבון הצטרפה השבוע גם עייפות. חסין רק רוצה שיעזבו אותם בשקט. הם באים למשחקי כדורגל כדי לראות כדורגל, הוא מסביר, וכל דקת דומיה שנקבעת לזכר יהודים רק מזכירה להם את כל אלו שלא נקבעו לזכר ערבים. זה לא אומר שלא נוקפים אותם רגשות אשם, אבל זה אומר שאין להם כוח להתמודד איתם כשיש כל כך הרבה אשמים אחרים מסביב. מי שבכל זאת עשה מאמץ הוא מנד'ר, שבדרכו הייחודית ציין את המאורע עם שיר שחיבר בעקבות המשחק. מפתיע לגלות שבעיר שאין בה חנויות ספרים אין כל מחסור במשוררים; לא זו בלבד שמנד'ר אינו המשורר היחיד בסכנין, הוא רק אחד מני רבים ששואבים את השראתם מהקבוצה.
אני שונא אותך בית"ר
אתם כמו רכב נגרר
אתם קבוצת טרור
האימפריה לא תחזור
אני אשנא אותך לעד
בשבילי את כמו בגדד
האלימות
שעה קלה לאחר שהפסידה סכנין לפני שבועיים בגביע המדינה, עיניו של ואליד ברקו. הוא בקושי הצליח להכיל את הרגשותו. "אתה לא מאוכזב?" הוא נשאל. הוא מנסה להדחיק את זכר ההפסד שנחלה קבוצתו על כר הדשא, הוא ענה, אבל מה שהסב לו באותם רגעים גאווה היה העימות שהתרחש מחוצה לו. "לך תעשה לנו קפה", התגרו בואליד אוהדי בית"ר ביציאה מהאצטדיון. אז ואליד הלך ואסף קומץ מחבריו, והם התנפלו על מכוניתם של אוהדי בית"ר, שהספיקו להימלט רק בקושי, תוך נסיעה בנתיב הנגדי, ולא בלי פגע שמשת המכונית נופצה ואחד מהם נחבל בראשו. משם הם נסעו להגיש תלונה במשטרה, שעל פי דיווחי התקשורת לא כללה כל אזכור לקפה. "הנה, עכשיו הכנו לכם קפה", צעקו ואליד וחבריו אחריהם.
סכנין איתך לעד
מהצפון עד לערד
לעולם לא תהיה לבד
כל משחק הוא מלחמה
אז תנו את הנשמה
לא חשוב יהיו כמה
את השיר כתב ואליד, בן 17, בזמן שיעור כימיה משמים. לואי, המנהיג של ארגון האוהדים של הקבוצה, מאוד התלהב ממנו, וגם מכישוריו הספרותיים של הנער הצעיר. יחד הם ניסו ללמד את שאר הקהל, אבל תוך זמן קצר הבינו שהדרך היחידה לעשות זאת היא לחלקו לחלקים וללמדו בהדרגתיות.
ואליד, המשתייך גם הוא לארגון האולטראס, מגיע לכל משחק כמעט, בית וחוץ, מקפיד להתעדכן באינטרנט בכל פרט שנוגע לקבוצה, ומרבה לפקוד את מסעדת הצ'יקן, שם הוא יושב עם חברים שגדולים ממנו בשנתיים לפחות. פניו מחוטטות וקומתו נמוכה, אבל הוא נחוש להסוות את גילו הצעיר. מעיל עור שחור קשוח משווה לו מראה של בגרות, אבל פלומות השפם הרכות מסגירות אותו, יחד עם התלהבות נעורים רעננה, לא ילדותית אבל חדורה אידיאליזם. לא בכדי הוא מתרועע איתם, מצליח במבחנים תוך כדי כתיבת שירים, ומטפח שאיפות שחורגות מכותלי בית הספר. הוא בוגר לגילו, ואולי אפילו לגילם, והוא בוודאי פיקח ורגיש יותר.
לואי מאוד מעריך אותו, והוא מכניס אותו תחת כנפו. אבל לא כל מה שוליד עושה הוא על דעתו או בידיעתו של לואי שוחר השלום. למשחק נגד בית"ר הוא תכנן להבריח חזיזים. "בשביל האווירה", הוא עונה כשהוא נדרש לשאלה מדוע הוא עושה זאת, ולרגע אפשר לחשוב שהוא מונע מתוך אסתטיקה, שבזמן שלואי תופס את תפקידו כשליח, הרי שהוא אמן. אבל ערב המשחק הוא קיבל טלפון מחבר, שהזהיר אותו שהמשטרה יודעת על כוונותיו ומתכוונת להפשיט אותו לפני שייכנס למגרש. הוא מיהר להיפטר מהאמצעים הפירוטכניים ולהסתיר את החזיזים בביתו של חבר. איך הם ידעו עליו? חצי עיר מהש"ב, הוא עונה, ומסנן קללה.
העיקר שאני איתך
כולם מודים רק לך
את כל הלב נקדיש
ואת כולם נקטיש
כשמתקשרים אליו, מתנגן שיר עברי עד לרגע שהוא עונה. "אתה צם היום?" הוא שואל, ואני לא כל כך יודע מה לענות. למה שאצום? היום י' בטבת, הוא מסביר. אה.
הגיוס
אביו מורה לעברית, והעברית שלו מצוינת, יוצאת דופן באיכותה, טובה בהרבה משל בני גילו, וגם משל הרבה מאלו שאינם. את השיר הוא כתב בעברית, כמובן. הרוב המוחלט של הקריאות של אוהדי סכנין הן בעברית, על מנת שבני שיחם, האוהדים שמנגד, יוכלו להבין אותם. אבל האם הם יצליחו להבין את המילה האחרונה, "נקטיש", שגם גוגל לא יכירנה? להערכתו של הבלשן דיוויד קריסטל, כ-800 מלים אנגליות הן פרי יצירתו ויצירתיותו של שייקספיר, ונראה שואליד דולק בעקבותיו. מרשים לא רק שיש לו הביטחון לטבוע מילה חדש בשפה זרה, אלא גם הטבעיות שבה הוא מתהלך בדרכי תצורת המלים של העברית הוא גוזר שורש תנייני משם העצם "קטיושה", ויוצק אותו בתבנית של בניין בעל הוראה גרימתית. לתשומת לבו של עורך הגירסה הבאה של מילון אבן שושן: להקטיש להפציץ בקטיושות. ויליאם שייקספיר 800, וליד 1.
הפועל אהבתי
לך אקדיש את נשמתי
את גורמת לשמחתי
איתך אלך באש
אנחנו הר גועש
איתך אלך במים
למענך נכבוש מצרים
הוא לא צוחק, לא לגמרי. אחרים צוחקים עליו, חבריו המבוגרים יותר מזלזלים בשאיפות שלו, הם אומרים עליו שהוא צעיר ולא יודע על מה הוא מדבר, שהוא כל כך נמוך שהוא לא יצליח להחזיק את הנשק אבל ואליד אומר שהוא רוצה לשרת בצבא, שהוא רצה זאת מאז שהיה קטן. למה? לא מתוך פטריוטיות, ולו משום שאינו מכיר את המילה. הוא אומר שהוא משתוקק לחוות את "החוויה". אבל הוא יודע שהוא אינו יכול, שמשפחתו תשלם על כך מחיר חברתי כבד. ומעבר לזה, הוא יודע, הוא לא יוכל, במקרה הצורך, להביא את עצמו להילחם בערבים.
אבל אם הוא אינו יכול להיטמע בכור ההיתוך הישראלי, כביכול, הוא נחוש לעבור טקס חניכה אחר שמגדיר את החברה הישראלית. הוא רק מחכה לסיים את הבגרויות שלו, ואז הוא רוצה לטוס לטיול ארוך בחו"ל. את הרעיון הזה הוא לא קיבל מיתר חבריו באולטרס, שסיימו ללמוד ומיד החלו לעבוד. "אצלכם כולם טסים להודו", הוא אומר, וגם הוא רוצה.
אתן לך את הלב
אותך אני אוהב
יאללה הפועל, יאללה הפועל, יאללה הפועל