פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תומך מסי

        אחרי שהפך לאחד מהשחקנים המלהיבים בליגה הספרדית, סרחיו אגוארו אמור להוביל את נבחרת ארגנטינה ביחד עם לאו מסי לקראת מונדיאל 2010

        מאז הדקה ה-71 במשחק ביום שבת האחרון בין אתלטיקו מדריד וברצלונה, סרחיו אגוארו הפך לכוכב המבוקש ביותר בספרד. הררי מילים נאמרו ונכתבו על הכוכב הצנום של אתלטי, 172 סנטימטרים בגובה ומידה 40 בנעליים, ששם ללעג את הגנת סגנית אלופת ספרד. "יותר מדי קון", התייחס עיתון ספרדי לבלמיה האומללים של בארסה, קרלס פויול וגבי מיליטו, אחרי שהארגנטינאי הצעיר תיעתע בהם בדרך לשער הרביעי במשחק שהסתיים ב-2:4.

        בקרב חובבי הכדורגל אגוארו הוא לא שם חדש, אבל אם עד כה הכוכבים הארגנטינאים המוכרים יותר היו ליונל מסי, קרלוס טבז וחואן רומן ריקלמה, כעת גם כוכב הקולצ'יונרוס נכנס לרשימה המחמיאה והמחייבת.

        ההצגה שלו ביום שבת כללה גם בישול והכשלה ברחבה שהביאה לפנדל מוצלח של דייגו פורלאן. אשתקד הביסה בארסה 0:6 את אתלטי בחוץ, כך שזו הייתה מתנה גדולה מאוד עבור האוהדים בוויסנטה קלדרון, שהעלו את אגוארו לדרגת אליל לאחר שהצהיר לא מזמן "כי לא ישחק לעולם בריאל מדריד". הפרט המעניין בסיפור הוא שאת המשחק המצוין הוא נתן מול עיניו של אחד המתחרים הגדולים ביותר שלו מבחינת המעמד, ליונל מסי, שסופסל כיוון שמאמנו פרנק רייקארד רצה לשמור עליו לליגת האלופות. שם, כידוע, מסי שוב נפצע.

        סומן בגיל 8

        הכינוי שלו הוא 'אל קון' (el Kun) וכך הוא נקרא בפי כולם. השם דבק בו לאור הדימיון הרב לגיבור קומיקס יפני. העלייה המטאורית וההצלחה שלו באה לו בעמל רב. אמנם לאחר שנרכש על ידי אינפנדיינטה, רכשה הקבוצה עבורו ועבור משפחתו דירה נאותה, אבל עד אז עבר הפלא הצעיר, שפוחד מהחושך, חיים לא קלים. סרחיו ליונל אגוארו נולד בשני ליוני 1988, בקילמס, פרבר של בואנוס איירס. "אני השני מבין שבעה אחים. אימי הייתה עקרת בית ואבי נהג מונית, שהרוויח פחות משלושה יורו ביום", סיפר קון. "הוריי לא רצו שאשחק בסלון הבית כיוון שחששו שאשבור את החלונות. כל יום הייתי הולך למגרש הכדורגל שהיה בסמוך לשכונה. אימי הייתה משתגעת כשהייתי חוזר הביתה בשעה מאוחרת. היא הייתה מחכה לי לעיתים עשר שעות".

        אפשר להבין בהחלט את חששה של אימו. המקום בו התגורר קון לא היה סימפטי במיוחד. הוא נזכר כי היה צריך לחמוק מכדורים תועים בשכונת העוני המסוכנת ובילה שעות ארוכות במגרש. כשחבריו כבר היו מתייאשים, אם מיכולותיו הפנומנליות או אם כי סתם התעייפו, הוא עוד היה ממשיך ונעזר בחמה. "הייתי משתמש בצל שהשמש הייתה מטילה עלי וחושב שזה המגן ששומר אותי", סיפר.

        השמועה על הכשרון הגדול פשטה ונפוצה למרחקים. בסביבתו של הילד הכירו בכישרונו יוצא הדופן והשוו אותו, כמובן, למראדונה. אביו רצה להציג את הפלא בפני אדוארדו גונזאלס, עיתונאי בעל קשרים בקבוצת אינדפנדיינטה, אבל רק לאחר שנה זה נאות והסכים לראותו. "קון היה רק בן שמונה, אבל הייתה לו יכולת מדהימה. ברגע שראיתי אותו משחק ידעתי שהוא שחקן שונה", אמר גונזאלס, שהביא אותו לאינדפנדיינטה, אחת מחמש קבוצות הפאר של ארגנטינה. "הוא יהיה גדול יותר ממסי ומרונאלדיניו", התנבא העיתונאי.

        אצל ה'שדים האדומים' אגוארו שיחק בצורה קבועה מול נערים מבוגרים ממנו. כשהיה בן שמונה שיחק נגד בני תשע וכן הלאה. "כשהייתי בן 12, שיחקתי נגד ילדים בני 15 או 16", סיפר, "המאמנים שלהם היו צועקים להם: 'תחתכו אותו'". כשקון כבר היה מוכר מעבר לפרברי בואנוס איירס, הוא היה מתבקש לחתום על תמונות, אבל סירב. לא מהתנשאות חלילה. הוא רק היה עוצר וזורק חיוך – סמלו המסחרי.

        שבר שיאים בגיל 15

        בגיל 15 ו-35 ימים, בשבעה ליולי 2003, אגוארו שבר את שיאו של 'מספר 10' כאשר היה לשחקן הצעיר ביותר המשחק בליגה הארגנטינאית. כמובן שמכאן ואילך כל גול שלו, כל נגיעה בכדור, כל מסירה הושווו לאלה של הגדול מכולם. מאז הוא הספיק לזכות בעוד מספר תארים (פעמיים ברציפות במונדיאליטו, ב-2005 ו-2007. בפעם השנייה כבש שישה שערים, היה מלך השערים וזכה בשחקן המצטיין של הטורניר). הוא גם זכה בתואר 'נער הזהב' (השחקן הטוב ביותר בעולם עד גיל 21) בשנת 2007. למרות שחוזר על ידי קבוצות רבות, עבר ב-2006 לאתלטיקו תמורת 23 מיליון יורו. את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת ערך חודשים ספורים לאחר מכן, במשחק ידידות נגד ברזיל.

        אגב, חרף גילו הצעיר יחסית (עוד לא חצה את מחסום ה-20), קון התגלה גם כשובר לבבות לא קטן. השמועות מספרות שהספיק לנהל כבר רומן עם הדוגמנית ג'סיקה קנדל וכן עם יפהפייה אחרת, אליאנה גורסיו. אלא שכעת אוחז קון בחברה חדשה מזה חצי שנה, לא פחות מאשר הבת של דייגו, ג'יאנינה. החיבור הפיקנטי היכה גלים בארגנטינה והביא לעוד אינספור השוואות בינו לבין מספר 10. אביה של ג'יאנינה נשמע מאוד מרוצה מהקשר: "זה משמח אותי כי הוא מאוד דומה לי, מה גם שהוא שחקן גדול בפני עצמו. גבר כזה איחלתי לבת שלי". קון מצידו כבר מכנה את דייגו 'אבי החורג'.

        אלא שלמרות השיאים והתארים שהשיג בקריירה הקצרה שלו יש לקון עוד הרבה עבודה. ראשית, מאז עבר לאתלטי, עוד לא הצליח לסחוף את הרוחיבלנקוס למשהו גדול באמת. הבעיה הקשה ביותר שלו, כמו של הרבה ארגנטינאים, כפי שמתאר כתב מגזין 'הספורטס אילוסטרייטד', גרגורי סיקה, היא המשמעת. באירופה, בניגוד למכורתו, שמים דגש על הפרטים הקטנים ביותר. לקפדנות ולמשמעת ערך עליון. היכן שקון 'חיפף' בארגנטינה, ביבשת הישנה הוא ייענש. כשהגיע לבדיקות בוויסנטה קלדרון התגלתה אצלו בעיה בכל הקשור להרגלי התזונה שלו.

        אגוארו, כמו ארגנטינאי אמיתי, הרבה לאכול בשר, כמעט לא שתה מים ולכן התבקש מיד לפצוח בדיאטה לפי תוכנית שנתפרה למידותיו. גם במגרש הוא סובל לעיתים מהתפרצויות זעם. בליגה הוא כבר הספיק לספוג העונה פעמיים כרטיס אדום. גם במשחקי הנוק אאוט של גביע אופ"א הורחק נגד בולטון עקב יריקה, דבר שעלה לבסוף בהדחתה של קבוצתו מהמפעל.

        הושווה למראדונה לפני גיל 20

        סופרלטיבים רבים כבר הודבקו לכוכב הארגנטינאי ו'מראדונה הבא', כינוי לא חדש שמודבק חדשות לבקרים, הוא אחד מהם. אפילו מראדונה בעצמו כבר לא זוכר כמה פעמים מאז הפרישה שלו הוא ואחרים השוו את יכולותיו של שחקן זה או אחר לשלו, אבל באופן אבסורדי למדי, לאגוארו הוצמד גם הכינוי, 'היורש של מסי', למרות שחקנה של ברצלונה גדול ממנו רק בשנה פחות 22 יום.

        ההשוואות למראדונה תמיד צבעוניות ונחמדות לכשעצמן, אבל לא ברות ביצוע. קשה מאוד להשוות ולהקביל בין התקופה של לפני עשרים שנה להיום. גם ההשוואות למסי, קרלוס טבז וחואן רומן ריקלמה הן בעייתיות. כל אחד משחק במיקום שונה, במקום שונה ועם שחקנים אחרים. מה שיותר מעניין זה להבין כיצד דור השחקנים הנוכחי של נבחרת ארגנטינה, שכולל בין היתר את קון, מסי, טבז, אזקייל גאראי ואזקייל לאבצי, יתפקד תחת התקוות הגדולות לזכייה במונדיאל הבא.

        נכון שבכל מונדיאל, מאז ההנפה האחרונה של דייגו ב-1986, רואים תושבי מולדת הטנגו בנבחרתם כהכי טכנית, משעשעת ויצירתית וכמועמדת בטוחה לזכות, אלא שהאשלייה מתנפצת להם בפרצוף בכל פעם מחדש. הפעם יש לעם הארגנטינאי תקוות אמיתיות ולא רק בגלל מצבור השחקנים הנהדר שיש לאלביסלסטה.

        גם בשנים עברו נהנתה ארגנטינה משפע של כישרון, אלא שכעת הם מבינים שעם זה בלבד, קשה מאוד לצאת לקרב וכמעט בלתי אפשרי לזכות במונדיאל. הם הפנימו את מה שברזיל יודעת מזמן, כוח וטקטיקה הם חלק אינטגרלי ביותר מהכדורגל המודרני. התקווה של הארגנטינאים נעוצה בעובדה כי כיום השחקנים הטובים ביותר שלהם נחטפים כבר בגיל מאוד צעיר לאירופה, עוד לפני שהם מספיקים 'להתקלקל' בכדורגל הטכני של ארגנטינה, מלא הדריבלים והאיטי בצורה יחסית. באירופה הם לומדים את הקשיחות והכוחניות הנדרשת.

        מסי לא שיחק בקבוצה בארגנטינה וכוכבים אחרים יגיעו למונדיאל הבא עם מספר שנות ניסיון אירופאי ברמות הגבוהות ביותר וינסו להוליך את ארגנטינה לגביע העולמי השלישי בתולדותיה אחרי 24 שנה. על כולם אמור לפקח איש קטן ומוכשר – סרחיו 'קון' אגוארו שמו. אז יהיה אפשר לחשוב בכיוון של מספר 10.