מחפש מקום בחמישייה

ברט פארב הוא אחד מחמשת הקווטרבקים הגדולים היסטוריה. עובדה. וביחד עם זה הוא גם נודניק לא קטן, ובאמריקה כבר נשמעים לא מעט קולות שאומרים שהסיכוי שהוא יישאר בפרישתו עד שהעונה תתחיל הוא נמוך, והם מדברים ברצינות ועם מידע של מאחורי הקלעים. כמו שאני מעריץ את פארב, ככה אני גם מקווה בשבילו שהוא לא יחזור. אבל הפרישה של פארב, מסטיק נמשך כבר חמש שנים בערך, היא מיקרוקוסמוס של הקריירה שלו, ובעיניי הסטטיסטיקה הכי חשובה, מכל מאגר המספרים המרשים של הזקן מגרין ביי, היא רצף המשחקים בהם פתח בהרכב – 253. האיש לא יודע להפסיק - זה מספר מטורף (במקום השני מאנינג עם 160, בריידי רביעי עם 110). כשמדברים על קבוצה שנשענת על שחקן אחד, זו הדוגמא הקלאסית. וכן, יש גם את השיאים של מארינו שנשברו (טאצ'דאונים ומסירות מוצלחות) ושיא הניצחונות לקוורטרבק (ראשון רק לאלוויי, ה-קווטרבק שלי).

עם אליפות ושלושה תארי MVP ברצף עוד אפשר, לא ברור איך, להתווכח על גדולתו, אבל אחרי העונה האחרונה, שאני הייתי מהגדולים באופוזיציה לה ומהראשונים בהפגנה לפיטוריו מול משרדי הקבוצה – אי אפשר. רק בשביל מסירת הנפילה בשלג מול סיאטל בגיל 38 מגיע לו התואר אחד הגדולים. גמר ה-NFC עם חולית רסיברים שאף אחד לא מכיר ומאמן צעיר (וקו התקפה שהשאיר רחוק ממכונות ההנשמה) - פארב הוא המלך.

ברט פארב - אחד מחמשת הגדולים בהיסטוריה

קשה מאוד להיכנס לדיון היכן ממוקם ברט פארב בדיוק, מה גם שמדובר פה בסוגיה סובייקטיבית שניזונה מכל כך הרבה גורמים, עובדות ובצידן דעות לא מוצקות. העובדה שבעונה האחרונה צחק פארב על כל המלעיזים והלועגים והעמיד את הפאקרס על סף כניסה לסופרבול, מקשה גם על אחרוני מקטרגיו להגיד על האיש מילה רעה.

ומילה רעה אכן אין ולא צריכה להיות. ברט פארב הוא שחקן ענק עם לב יותר ענק ועם אישיות שממנה ניחנו מעט מאוד אנשים בהיסטוריה של האנושות. אבל הכתם שאצלי נח בכל פעם על שמו של פארב הוא השיא שהוא לא ירצה לזכור - שיא האיבודים באוויר. כל קוורטרבק מאבד כדורים, רק שב-2003 וב-2007 האיבודים האלה, שלא היו מחייבים, עלו לפאקרס בעונה. בניגוד לקוורטרבקים גדולים אחרים, זה חלק בלתי נפרד מהאישיות של פארב, האינטרספשנים המעצבנים האלה.

גדולה לא נמדדת בהכרח בתארים, אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שלפארב הייתה צריכה להיות יותר מטבעת אחת על היד. ב-1997 הוא היה צריך לנצח את דנבר, ב-2003 וב-2007 הוא מסר לידי היריב ברגע הכי קריטי ובסך הכל - עד כמה שהאיש ווינר, את המדד שלי אני לוקח, בין היתר, לשתי הדקות האחרונות. ואם אני שם את הכדור בידיים של איזשהו קוורטרבק בשתי הדקות האחרונות, אני מעדיף (ולא בהכרח בסדר הזה) את מאנינג, בריידי, מונטנה, אלוויי, מארינו ויונייטס. אחר כך בא פארב.

ברט פארב - לא בחמישיית הגדולים בהיסטוריה

למה אהבנו את ברט פארב, לא קשה להסביר. פארב היה המהמר האולטימטיבי, זה שלא מפחד לשים את כל הצ'יפים שלו במרכז השולחן על זוג שתיים ולאסוף את כל הקופה אחרי שהיריבים שלו התקפלו. כשזה עבד, זה היה חגיגה לעיניים, וכשזה נכשל, גם קשה היה להסב את המבט. אבל בדיוק בגלל זה, פארב פשוט לא יכול להכנס לרשימת הגדולים מכולם. אם הייתי צריך לבחור ק"ב אחד לראות בשיאו יש סיכוי מצוין שפארב היה האיש, אבל בשביל להוביל את הקבוצה שלי, גם אני הייתי לוקח את מונטנה, אלוויי, מאנינג, בריידי ויונייטס (לאו דווקא בסדר הזה) הרבה לפניו. כי מה לעשות, פוטבול הוא משחק אסתטי, אבל כדי לנצח משחקים, צריך בדרך כלל דווקא את השחקן שנמנע מטעויות ולא את זה שהולך על כל הקופה.

ברט פארב - לא בחמישיית הגדולים בהיסטוריה

אני לא אוהב את ההגדרות האלו, כמו "חמשת הטובים בהיסטוריה". למה דווקא 5 ולא 7 או 23? כי יש לנו חמש אצבעות ביד? אין לי ספק שג'וני יונייטיס הוא אחד הקוורטרבקים הגדולים בהיסטוריה, רק שאף פעם לא ראיתי אותו משחק. ואת פארב ראיתי משחק, ועוד איך ראיתי, עוד מתחילת הקריירה שלו עקבתי אחרי הדרמות וההתפתחות של השחקן הענק הזה. אני יכול להגיד רק איזה שחקנים נתנו לי בתור אוהד פוטבול רגעים שאני לא אשכח כל החיים. ברט פארב הוא אחד מהם, וזה לדעתי הכי חשוב.

ברט פארב - אחד מחמשת הגדולים בהיסטוריה

האקדוחן לא נכנס קודם לחמישיית הקוורטרבקים הכי טובים, רק מעצם העובדה שהוא מחזיק כרגע ברוב שיאי המסירה. זה טוב להיכל התהילה, לא לחמישייה הפרטית שלי. למזלו, הוא תמיד היה הרבה מעבר למספרים שלו. הוא היה הסיפור, האישיות והדרך שבה הוא שיחק את המשחק.

כשאני חושב על פארב, הדבר הראשון שעולה בראש הוא לראות אותו רץ חצי מגרש עם יד מונפת למעלה לאנדזון, לקפוץ על הרסיבר התורן שקיבל ממנו מסירה גדולה לטאצ'דאון, היכולת לחיות את המשחק ועדיין לצחוק כל-כך הרבה תוך כדי. היכולת להעז, וכמובן שכמו כל אחד שמעז גם להיכשל, אבל להצליח כל-כך הרבה פעמים. אי המוכנות להיכנע לפציעה, לשחק בכל מחיר, 275 משחקים ברציפות. זה ברט פארב.

ארבעת המקומות הראשונים שלי בדירוג די נעולים: אלוויי, יונייטס, מארינו ומונטנה. ראיתי את פארב משחק מול שלושה מהם, ואני לא יכול לדרג אותו מעל אף אחד מהם. יונייטס הרוויח את המקום שלו ברשימה בכבוד. אבל פארב, שכבר היה מחוץ לרשימה, חזר עם העונה האחרונה, ועם הפרישה בבחירה ולא מהכרח חוזר בתור מספר 5.

אולי מתישהו בריידי או פייטון יחליפו אותו כשהם יפרשו, צריך פרספקטיבה של כל הקריירה שלהם בשביל זה. אולי קוורטרבק אחר יעשה את זה, הכל יכול להיות. בזמנו לא חשבתי שסטיב יאנג לא יהיה ברשימת 5 הגדולים שלי. אבל נכון להיום, אני מצדיע לשחקן ענק שהיה כיף לראות ואומר לו תודה.

ברט פארב - אחד מחמשת הגדולים בהיסטוריה