השאלה האירנית

אמש הודיע יושב ראש התאחדות הכדורגל האירנית, עלי כפשיאן, על מינויו של החלוץ האגדי עלי דאי לאימון הנבחרת הלאומית, וסגר – הפעם, מקווים באירן, באופן סופי – את פרשת מינוי המאמן שנמשכה קרוב לחודשיים ולוותה בלא מעט ספינים תקשורתיים.

תקציר האירועים הקודמים: לאחר הכישלון באליפות אסיה שנערכה בקיץ (אירן הודחה בשלב רבע הגמר על ידי דרום קוריאה) פוטר מאמן הנבחרת אמיר קלעה-נואי, ובהתאחדות הוחלט לשנות קו ולמנות מאמן זר. ואכן, זמן לא רב אחרי האליפות נוהלו מגעים מתקדמים עם המאמן הפורטוגלי ארתור ז'ורז', אך המשא ומתן עלה על שרטון. או-אז פנתה אירן למאמן הספרדי המנוסה ממוצא באסקי חאבייר קלמנטה, שאימן בעבר את נבחרת ספרד. החתמתו של קלמנטה נפלה ברגע האחרון בעקבות סירובו של האחרון להעתיק את מקום מגוריו לאירן, סעיף עליו ההתאחדות האירנית לא היתה מוכנה להתפשר. "שמירה על כבודה של אירן נמצא בראש סדר העדיפויות מבחינתנו", אמר אז סגן יו"ר ההתאחדות מהדי טאג'.

אלא שאז הפך הזמן לגורם משמעותי בתהליך קבלת ההחלטות. שלב הבתים של מוקדמות אליפות העולם 2010 נפתח בתחילת פברואר, ונבחרת אירן – עדיין ללא מאמן – פתחה את משחקיה בתיקו ביתי מאופס ומאכזב מול נבחרת סוריה באצטדיון אזאדי בטהראן. במסדרונות ההתאחדות התחילו להרגיש את הלחץ גובר, וההתאחדות החליטה ככל הנראה לזנוח את התוכנית המקורית ולמנות מאמן מקומי.

לאחר מגעים שנמשכו מספר שבועות נוספים, דיווחו רשתות הטלוויזיה באיראן על מינוי מאמנה המנוסה והמוערך של קבוצת פרספוליס טהראן, אפשין קוטבי, לתפקיד. טאג' אישר את הידיעה, ואף הוסיף שקוטבי גבר על ארבעה מועמדים מקומיים אחרים. קוטבי, 45, נחשב על ידי הפרשנים באיראן כאופציה עדיפה בהרבה על מאמן זר. אלא שכאמור, אמש חל מהפך נוסף בפרשה, וכפשיאן הודיע שמאמן הנבחרת יהיה בסופו של דבר עלי דאי, מאמן קבוצת סאיפה מטהראן.

סוכנויות הידיעות באיראן הופתעו מאד מהמפנה הפתאומי של ההתאחדות, וניסו לעמוד על הסיבות אליה. טענה מעניינת מעלה אתר האופוזיציה peykeiran, לפיה התערבות ישירה של הנשיא אחמדיניג'אד היא שהכשילה את מינויו של קוטבי, כאשר הסיבה לכך היא קשריו המשפחתיים עם משפחת השאה: אביו של קוטבי הוא בן-דודה של המלכה הגולה פרח דיבא, אשתו האחרונה של השאה, והוא אף כיהן כיו"ר רשות השידור האיראנית האחרון לפני המהפכה ב-79'.

דאי, 38, מחזיק בשיא העולמי לכיבושים במשחקים בינלאומיים עם 109 שערים במדי נבחרת איראן. הוא מוכר היטב לאוהדי הכדורגל בגרמניה, הודות לחמש עונות בלתי נשכחות של החלוץ המשופם בבונדסליגה. בשנת 1996 נרכש החלוץ על ידי העולה החדשה ארמניה בילפילד, וכבר בעונתו הראשונה הצליח לתפוס את עיניה של באיירן מינכן ונשיאה פרנץ בקנבאואר, שהגדיר אותו כ"חלוץ בקנה מידה עולמי". בקיץ העבירה באיירן את דאי לשורותיה תמורת 4 מיליון מארק. על אף שבשלוש עונותיו בבאיירן הוא לא זכה לדקות מספר רבות, נראה שהותיר בה את חותמו, ובשנת 2000 עבר להרטה ברלין. בבירה שיחק שתי עונות טובות (שכללו הופעה בליגת האלופות), שלאחריהן עבר לשנתיים לקבוצת אל-שבאב באמירויות לפני שחזר לאיראן ולקבוצה בה החל את הקריירה שלו, פרספוליס טהראן.

בשביל האירנים, עלי דאי הוא לא פחות מסמל תרבות. כינויו, שהריאר, מונח מהמיתולוגיה הפרסית שמשמעותו "המלך הגדול", אומר את הכל. מבחנו הראשון של יהיה כבר בעוד שלושה שבועות. ב-26 לחודש, חמישה ימים אחרי יום ההולדת של דאי, תצא נבחרת אירן למשחק חוץ בכווית, במסגרת המחזור השני בשלב הבתים של מוקדמות אליפות העולם 2010 באסיה. אחרי האכזבה במחזור הראשון, כל תוצאה פחות מניצחון במשחק הזה עלולה לקצר משמעותית את מאה ימי החסד של דאי.