יש על מה להילחם

בשנים האחרונות בני יהודה הפכה למועדון יחסית רגוע. מלחמות ההישרדות הקבועות בהן השתתפה מדי עונה, פינו את מקומן למרכז הטבלה החמים, שהסדיר את הדופק בשכונת התקווה הרבה לפני בואו של חודש מאי המלחיץ. תחילת העונה הנוכחית בישרה על אותה מגמה. הזהובים אמנם פתחו עם הפסד לבית"ר, אבל זה התקבל בטבעיות. אחרי שתי תוצאות תיקו, רשמה הקבוצה שני ניצחונות, על מכבי הרצליה, שנחשבה מועמדת לירידה, והעולה החדשה בני סכנין, שאמורה היתה להאבק בתחתית. עם 8 נקודות מ-15 אפשריות (53 אחוזי הצלחה), זה נראה בדיוק מה שזה: אמצע. אפשר כבר לחשוב על סיבוב ט' בגביע.

אבל בעונה בה מכבי והפועל תל אביב נאבקות בתחתית, ואילו קרית שמונה וסכנין מתבשמות באוויר הפסגות, שום דבר אינו צפוי. נו טוב, חוץ מהאליפות של בית"ר. בני יהודה נקלעה לשרשרת הפסדים, בעקבותיה החליפה מאמנים והביאה חיזוק, אבל עד כה אין שינוי במצב. כל הדרכים מובילות לליגה הלאומית, ושוב שכונת התקווה הפכה לשכונה במצוקה. הקבוצה עם 12 נקודות מ-20 משחקים, והתקפתה כובשת רק שער למשחק (הגרועה בליגה). אבל אלו רק מספרים. כדי להבין את מצבה האמיתי של בני יהודה צריך לראות את שחקניה הכבויים, הלחוצים, חסרי האמונה והלהט.

אז בשכונה אומרים שהם ראויים לליגת העל, וסדריק בארדון הצהיר ש"שיש לנו סיכוי להישאר", אבל נראה שאלו דיבורים מן השפה ולחוץ, כי על המגרש המצב נראה רע. יש דרך להיחלץ מהמצב הזה? בוודאי. ההיסטוריה פורשת בפנינו מבחר דוגמאות, בהן קבוצות ביצעו מסע היחלצות הירואי, כנגד כל הסיכויים, ושרדו בליגה. אגב, אחת מהן היא אותה בני יהודה דיכאונית של היום.

השנה הזו היתה אחת הגרועות בתולדות מכבי תל אביב, אבל הסתיימה דווקא ממש לא רע. את הצהובים אימן היוגוסלבי סלאבוליו סטאנקוביץ', ועם חיים לוין בשער, שחקנים מנוסים כמו נח רזניק ואברהם מלצמן (הבעלים של מסעדת 206 כיום) וכוכב-על כמו שייע גלזר, הצהובים לא היו אמורים להסתבך יותר מדי. אבל פתיחת העונה היתה קטסטרופלית. במחזור ה-7 היו למכבי רק 3 נקודות, ובסוף הסיבוב היא דורגה אחרונה עם 5 נקודות.

המהפך הגיע עם מינויו של ג'רי בית הלוי למאמן. "השינוי היה בשיטת המשחק", מספר צביקה רוזן, שהתאמן באותה תקופה עם מכבי תל אביב, אך היה צעיר מדי כדי לשחק בבוגרים. "קראו לזה בונקר אז, אבל זו השיטה שג'רי קבע, היא התבססה על משחק אגרסיבי, לחימה, וזה הביא לכמה תוצאות טובות".

מכבי ניצחה את מכבי פתח תקוה, בני יהודה ומכבי חיפה. העסק התייצב, ובהמשך הגיעו תיקו עם הכח מכבי רמת גן וניצחון על הפועל טבריה. לדעת רוזן השינוי שהביא בית הלוי היה גם בעצם נוכחותו. "ג'רי היה אישיות דומיננטית, קפדנית, במושגים של היום הוא היה אפילו קצת מרושע, וזה התאים. מי שלא שמע להוראותיו, מצא עצמו בחוץ. הוא הגיע מחו"ל, אני חושב מניגריה, והעלה צעירים דוגמת ניסים בכר, להרכב הראשון. בנוסף, הוא צירף את ג'קי פורטוגז מבית"ר תל אביב ושלום שיקוה ממכבי רמלה". ההתאוששות היתה מרשימה, הקבוצה צברה 16 נקודות בסיבוב השני, וסיימה את העונה במקום השביעי.

אז בני יהודה מינתה את אלי כהן במקום ניצן שירזי, ואף הביאה רכש שאולי יעשה קצת סדר בקבוצה, איך אפשר להמשיך מפה? הנה הטיפ של רוזן: "כשגוטמן משחק סגור, לא אוהבים, אבל עובדה שהוא ניצח בדרבי קבוצה שאולי נחשבת ליותר טובה משלו. הקפדה על משחק טקטי, לא מפוזר או הרפתקני, יחד עם רכש טוב, שניים-שלושה שחקנים שיעשו סדר בקבוצה, יכול לשנות".

אפשר לומר שהרבה עונות של מכבי יפו נראו כמו עונות הישרדות, אבל באמצע שנות ה-80' המועדון אפילו התעלה על עצמו בעניין זה. במחזור ה-18 של עונת 1984/85 יפו נעלה את הטבלה עם 13 נקודות, מרחק 4 מהקו האדום, ונראה היה שהחבורה של מוטל'ה שפיגלר כבר עם רגל בארצית. אבל כמעט כמו בכל עונה, יפו פתחה מבערים לקראת הסוף. במחזור ה-22 היא ניצחה 0:2 בנתניה משערים של עופר דגמי ודוד אמיגה, ועלתה למקום ה-15 והלפני אחרון. בהמשך הגיעו ניצחונות על מכבי פ"ת והפועל לוד, כולל תיקו מכריע בבאר שבע, שגם נלחמה על חייה באותה עונה. מהמחזור ה-22 יפו רשמה שבעה מחזורים ללא הפסד וצברה 18 נקודות שהיוו 59.4 אחוזים מסך הנקודות שצברה עד אז בעונה.

גם 1986 הזיקה לבריאותם של האוהדים הבולגרים משדרות ירושלים, אז דורגה הקבוצה במחזור ה-11 במקום האחרון בטבלה עם 4 נקודות בלבד, ומרחק 6 מהקו האדום. אלא שאז הגיע המאמן בן חור מזרחי, דוד אמיגה החל להרשית ומסע ההיחלצות המופלא החל בתיקו עם שמשון תל אביב, וניצחון ביתי על נתניה. בהמשך יפו כמעט ולא שמטה נקודות, וניצחה בביתה את הפועל תל אביב (אלופת אותה שנה), מכבי פתח תקוה וכפר סבא. הניצחון על מכבי שערים בחוץ (0:1) במחזור ה-27, הבטיח את הישרדות הקבוצה, שסיימה את העונה במקום ה-12, 6 נקודות מעל לקו האדום.

כפר סבא של אותה שנה ביצעה אולי את מסע הישרדות הקסום ביותר שחווה הכדורגל הישראלי. אלישע לוי ושחקניו התבוססו לפני המחזור ה-19 במקום ה-12 והאחרון של ליגת העל, עם 10 נקודות (13 הפסדים, הפרש שערים 30:14), מרחק 10 נקודות מבני סכנין שדורגה עשירית. אלי אוחנה מונה למאמן הקבוצה, והירוקים החלו את המסע בצעדים קטנים, שהפכו לדהרה. ב-14 המחזורים הבאים השיגו שחקניו של אלי אוחנה 24 נקודות (הפרש שערים 11:16, 57.1 אחוזי הצלחה). המחזור האחרון היה מורט עצבים, אך למרות שהירוקים הפסידו 1:0 בנתניה, היתה זו הפועל נצרת עילית שירדה ליגה אחרי שנוצחה בביתה 1:0 על ידי בני יהודה. הדרמה במחזור הנעילה היוותה תפאורה מושלמת לחגיגות בשרון.

"הכי נוח לומר שהמאמן שינה גישה", אומר אוחנה, "יש לי חלק, אבל אני חושב שאת עיקר ההצלחה יש לייחס לשחקנים. אני לא שיניתי כלום, הגעתי אחרי מועד ההעברות, ואלו היו אותם שחקנים שצברו עד אז רק 10 נקודות". אבל מה בכל זאת השתנה? "השחקנים שינו את החשיבה. אולי העובדה שכבר הורידו אותנו ליגה, והגענו תמיד כאנדרדוג, הקלה על השחקנים להפגין את יכולותיהם. לפסיכולוגיה יש היבט חשוב. השחקנים אומרים לעצמם 'ירדנו ליגה, אפשר לשחק בלי חשש'. בנוסף, חשוב שבכדורגל הדברים ילכו לכיוון שלך, ואז הכל מתחבר. פיגרנו נגד הפועל תל אביב 1:0, וניצחנו 1:2 בתוספת הזמן, כמה פעמים דברים כאלה קורים?".

אוחנה סבור שהתגוננות היא לעיתים מחויבת המציאות, אך לא לאורך זמן. "חשוב מאוד שאחוז ניצול המצבים יהיה גבוה, ושלנו היה כזה. מומנטום טוב, צבירת כמה נקודות, ודברים יכולים להשתנות. מבני יהודה ועד נתניה אין הבדל גדול, ורק מי שתעמוד בלחץ, תישאר בסוף בליגה".

שחקניו של אלי כהן לא צריכים להרחיק לכת כדי למצוא השראה. הרי בני יהודה היא בעצמה סוג של עוף חול. לאורך עונת 1999/00 היא נאבקה יחד עם עירוני ראשל"צ, כפר סבא והרצליה נגד הירידה. הפועל ירושלים נשרה די מהר מהמירוץ, ובמחזור הנעילה נוצר מצב בו כפר סבא מדורגת במקום ה-11 הבטוח עם 37 נקודות, כשהיא מקדימה את הזהובים, להם אותו מספר נקודות, בזכות יחס שערים.

בדקה ה-17 של המחזור ה-38 והאחרון, חזי שירזי העלה את בני יהודה ל-0:1 ביתי מול הפועל פ"ת. 5 דקות אחר כך הגיעה הבשורה מכפר סבא: יניב אברג'יל כבש מול בית"ר. במצב שנוצר, בני יהודה יורדת. לפני תום המחצית הראשונה בשכונה, מוטי קקון הישווה לפ"ת, ונראה היה שאפשר להיערך לטקס הקבורה. אבל במקום בו שייע פייגנבוים דורך קורים ניסים. בדקה ה-74 חזי שירזי הכניע את רפי כהן, ופרץ בבכי. עכשיו צריך שוויון בכפ"ס. אלון מזרחי, מי אם לא הוא, כבש בדקה ה-87 מהנקודה הלבנה, לזכות בית"ר, ובדרום תל אביב הורגשה רעידת אדמה קטנה. שייע פרץ בבכי, וניצח על החגיגות.

פייגנבוים ידוע כמושיע מדופלם, אך לא הסכים לגלות את סוד ההצלחה. "לכל מאמן הדרך שלו, ואני לא רוצה לומר מילה, כי לבני יהודה יש מאמן משלה. בגדול, יש דברים שצריך לדעת לחבר מבחינה מנטלית, פסיכולוגית ופיזית. 5-6 פעמים העלתי קבוצות ליגה, אני יודע איך זה עובד משני הכיוונים".

ובכל זאת, אולי איזו מילה שתעזור? "אמונה ולחימה על כל נקודה זה הבסיס, אבל מאמן לא רק צריך לשדר אמונה, אלא גם לדעת לממש את מלוא הפוטנציאל של השחקן. צריך לדעת איך להוציא מכדורגלן מיואש לא את ה-100 אחוז שלו, אלא את ה-150 אחוזים, כדי לשרוד". אלי כהן, לעבודה.