אבי נמני נכנס למשחק

כשאומרים כדורגל ישראלי, אומרים צביקה רוזן. האיש שמשלב בסיפורו את כל הדורות של הכדורגל הישראלי. למרות ששמו תמיד נקשר במכבי תל אביב, רוזן יצא לא פעם מהעיר הגדולה לפריפריה, וגם ייצג לא מעט את הניסיון הישראלי להתקרב לאירופה, כשהפך בשנות ה-70 לליברו הראשון, סטייל פרנץ בקנבאואר.

רוזן, כאמור, היה כדורגלן מצטיין כבר בגיל נוער, אחר-כך מאמן וממש עד לא מזמן החזיק בתפקיד יו"ר ארגון השופטים. במכבי תל אביב הוא שיחק בין 1965 ל-1977, וזכה איתה בלא פחות משלוש אליפויות, ארבעה גביעי מדינה ופעמיים באליפות אסיה לקבוצות, רקורד מרשים ללא ספק. רוזן גם היה שותף לנבחרת ששיחקה במכסיקו 1970, ובמהלך קריירת המשחק הוא שילב גם אימון, כשעשה זאת בהפועל יהוד (איתה זכה בגביע ב-1982), ומשם הדריך את הפועל לוד, הפועל ומכבי תל אביב ואת צפרירים חולון. בקיצור, עולם ומלואו בכדורגל הישראלי. אגב, רוזן נבחר עד כה רק פעם אחת לנבחרת כל הזמנים. גילי לנדאו היה זה שבחר בו.

רוזן בחר לעלות במערך של 4:4:2. סולידי על הנייר, אבל מעורר השראה כשבוחנים את השמות. שימו לב: בסוגריים תמצאו את מספר הפעמים שכל אחד מהאנשים נבחר בעבר לפינה הזאת.

יעקב חודורוב (4)

לדעת רבים, מדובר בגדול מכולם. חודורוב ז"ל, שנחשב לסמל בנבחרת ישראל, בהפועל תל אביב והפועל רמת גן, הוא גם חתן פרס ישראל לשנת תשס"ו וכיכב במדים הלאומיים בין 1949 ל-1964. "חודורוב עדיין נשאר הגדול מכולם. למזלי אני יכול לנתח את אלה שהיו לפני וגם את אלה שהיו אחרי. אמנם הוא ו-ויסוקר קרובים מאוד אחד לשני ביכולת, אבל עדיין חודורוב היה טוב יותר. הספקתי לשחק מולו בשתיים-שלוש עונות האחרונות שלו, ואין לי ספק שהוא צריך להיות בפנים".

מנחם (מיקו) בלו (מגן ימני, 3)

מבכירי הכדורגלנים של מכבי תל אביב בשנות ה-60 וה-70, איתה זכה בחמש אליפויות וחמישה גביעים. רשם 498 הופעות במדי הצהובים ועוד 57 הופעות בנבחרת. ההישג הגדול ביותר שלו ככדורגלן הייתה ההופעה במונדיאל 1970. "מיקו היה הטוב ביותר בעמדה שלו, ואני לא רואה עד היום בנבחרות לאורך השנים שחקן הגנה כל כך מוכשר. ברוב המקרים מיקו שיחק כמגן ימני, אבל גם כשמאלי, ובכל מקרה, בלי קשר לצד שבו הוא שיחק, הוא היה מהיר מאוד, חכם וכמעט בלתי עביר".


אבי כהן (בלם, 7)

זכה עם מכבי תל אביב בדאבל מרשים ב-1976/7 ובאליפות ב-1978/9, ובהמשך היה הנציג הראשון שלנו בליברפול הגדולה, שם היה שותף ל-36 משחקים. כהן, ששיחק בהמשך גם בריינג'רס, סיים את הקריירה במכבי תל אביב בסוף שנות ה-80. "לא צריך להוסיף הרבה על אבי כהן, והיות והוא שיחק בתקופה מתקדמת יותר, כולם יודעים על מה אני מדבר. אבי היה ניחן בחכמת משחק וביציאה להתקפה. יחד עם בלו ומוצי לאון, הם הביאו לארץ את השינוי ששחקן הגנה צריך גם להתקיף, והוא עשה את זה בצורה מצוינת".


דוד פרימו (בלם, 2)

אחד השותפים להופעה היחידה של ישראל במונדיאל ב-1970, ומזוהה בעיקר כבלם מצטיין בהפועל תל אביב. בין 1967 ל-1968 פרימו שיחק בבולטימור שבארצות הברית. "פרימו היה אחד משחקני ההגנה היותר חכמים. כמעט בלתי אפשרי היה לעבור אותו, הוא היה מאוד מהיר וחכם במגרש".


מוצי לאון (מגן שמאלי, 2)

שחקן ההגנה המיתולוגי של מכבי יפו ונבחרת ישראל, שפרש בתחילת 1985 בגיל 41. עם מעל ל-600 משחקים ו-50 שערים במכבי יפו, לאון היה אחד משחקני ההגנה הדומיננטיים שידעה מדינה ישראל ונבחרתה, והוא אף כבש שער בגמר גביע אסיה נגד קוריאה. "מוצי לאון היה סקורר מעבר לזה שהוא היה מגן טוב. הוא ידע להשתמש היטב ברגל שמאל, גם תוך כדי משחק וגם במצבים נייחים. אם פעם אמרו לשחקני הגנה לא לעבור את מחצית המגרש, הוא היה מאלה ששינו זאת".

משה סיני (קשר אחורי, 5)

נחשב ללא ספק לגדול שחקני הפועל תל אביב בכל הזמנים, ערך 375 הופעות בליגה הבכירה וכבש 102 שערים. בנבחרת ישראל היה שותף ב-47 הופעות וכבש שבעה שערים. למרות שסיני שילב המון הגנה וכוח במשחק שלו, ההסטה שלו לעמדת הקישור האחורי נועדה להכניס עוד מימד התקפי במערך של רוזן. "לדור של סיני אפשר להוסיף את רביבו, את ברקוביץ', אבל היות וכולם לא יכולים להיות בהרכב, העדפתי אותו. משה סיני היה מנהיג, היה סקורר ובשעת הצורך ידע גם לעשות עבודת הגנה. הוא ביצע את כל מה שמאמן רצה ממנו, ולי הרבה יותר קל להגיד את זה, כי הוא היה שחקן שלי".


אבי נמני (קשר התקפי, 1)

קפטן מכבי תל אביב בשנים האחרונות, והכובש המצטיין של הצהובים בכל הזמנים. גם במדי הנבחרת הוא עשה חיל עם 80 הופעות ו-18 שערים. את מרבית הקריירה הוא עשה במכבי תל אביב, אך באירופה היו לו מספר התנסויות כמו באתלטיקו מדריד ובדרבי קאונטי, ובארץ שיחק גם בבית"ר ירושלים. "נמני הוא פרוטקציונר אצלי, כי הוא התחיל אצלי כשאימנתי את מכבי תל אביב. אני לא חושב שיש הרבה שחקנים שאגרו אצלם כל כך הרבה עוצמה מנהיגותית במגרש וגם מעבר למגרש. לא צריך להוסיף על נמני דבר, ורואים בדיוק מה הוא שווה בעשר השנים האחרונות. אפשר היה לראות שמכבי בלעדיו לא הסתדרה, וכשהיא איתו היא הפכה לקבוצה אחרת לגמרי. מעטים השחקנים שיכולים להשפיע כל כך הרבה על קבוצה".


גיורא שפיגל (קשר ימני, 3)

שפיגל, שנחשב לאינטלקטואל של הענף, שיחק במכבי תל אביב עד 1973 והיה שותף מלא לנבחרת הפלא שהעפילה למכסיקו. הוא חתום על בישול השער היחיד של ישראל במונדיאל ל-ש' השני, שמופיע בהמשך הרשימה. שפיגל שיחק חמש שנים בצרפת, בשטרסבורג וליון, ולאחר מכן שב למכבי תל אביב וזכה איתה באליפות ב-1979. "ההיסטוריה הולכת לפניו ולפני שפיגלר, ואצלי הם בטח פרוטקציונרים. שפיגל היה שחקן עם ידע עצום בכדורגל, סקורר ואחד עם בעיטה חכמה מאוד. אמרו עליו שהוא קצת עצלן, זה נכון, אבל בדקות שהוא היה משחק, הוא היה מכריע את המשחקים".


מרדכי שפיגלר (קשר שמאלי, 5)

גדול שחקני מכבי נתניה בכל הזמנים, שמחזיק גם בשיא הבקעות השערים בנבחרת עם 32 כיבושים ב-83 הופעות. זכה בשלוש אליפויות בנתניה כשחקן (ועוד אחת כמאמן) וכמובן כבש את השער היחיד של ישראל בגביע העולם. שיחק בפאריס סן ז'רמן וניו יורק קוסמוס, אך את הקריירה סיים בבית"ר תל אביב. "אם תבקש ממני לבחור את שחקן 60 השנה, אז אין ספק שזה מוטל'ה. עצם העובדה שההופעה האחרונה שלו הייתה לפני יותר מ-20 שנה ואנחנו עדיין זוכרים אותו כדמות המרכזית של הכדורגל הישראלי, זה משהו שאומר הכל. שפיגלר ידע לעשות הכל, הוא היה קפטן, מנהיג, סקורר, נע על כל המגרש. הייתי שומע מקבוצות שהיו צריכות לשמור עליו תלונות שזה דבר נורא, כי הוא לא היה מפסיק לרוץ".

יוסי בניון (קשר-חלוץ, 3)

מי שנחשב לכדורגלן המוכשר ביותר בדור הנוכחי, משמש בימים אלה כקפטן נבחרת ישראל ומשחק בליברפול באנגליה, אחרי שהגיע אליה דרך מועדונים אירופאים באנגליה ובספרד, כמו סנטאנדר ו-ווסטהאם. בארץ הוא כיכב במכבי חיפה (איתה זכה בשתי אליפויות), אחרי שהגיע אליה מהפועל באר שבע, הקבוצה בה גדל. לאחרונה חצה את גבול 50 ההופעות בנבחרת. "כשיוסי התחיל לשחק בספרד, אני ניבאתי וחשבתי שהוא ימשיך לברצלונה או לריאל מדריד. אני סבור שהקבוצות הבינוניות קטנות עליו, ואני עדיין לא חושב שהוא אמר את המילה האחרונה. בניון הוא כישרון גדול, אחד כזה שמדבר רק על המגרש".


שייע גלזר (חלוץ, 3)

מי שנחשב לאחד הכדורגלנים הטובים ביותר שגדלו כאן, שיחק בכל שנותיו במכבי תל אביב. למרות שבתחילת הדרך הוא עוד היה מגן, הוא הוסט מהר מאוד לעמדה בה היה הבולט ביותר. בשנת ה-50 למדינה הוא קיבל את התואר "חלוץ היובל". "שייע שייך לדור של חודורוב, ואני כשהייתי בן 15 וחצי זוכר שכשהוזמנתי בפעם הראשונה להתאמן, שייע היה בשלהי הקריירה שלו. אני עד היום מספר לבנים שלי שכשייע היה מקבל את הכדור במגרש, הקהל לא היה נשאר לשבת כי הוא היה יודע שיקרה משהו. שייע היה מהיר בשתי רגליים ולבטח הקדים את זמנו. אם הוא היה משחק היום, אין לי ספק שזה היה באיטליה או באנגליה. אנשים שקוראים את הכתבה והיו חובבי כדורגל באותה תקופה יודעים היטב על מה אני מדבר. אם היום בכל מקום מזדהים עם הכוכבים המקומיים, בחיפה רוצים להיות ברקוביץ' ובירושלים רוצים להיות אוחנה, אז בעבר כולם, אבל כולם, רצו להיות חודורוב או גלזר".

עמנואל שפר (2)

המאמן שבהדרכתו הצליחה הנבחרת להעפיל בפעם היחידה בהיסטוריה שלה למשחקי המונדיאל ב-1970. בנוסף, הוביל שפר את הנבחרת למשחקי האולימפיאדה במכסיקו 1968, שם הגיעה לרבע הגמר. "אם קודם אמרתי על שחקנים שהם הקדימו את זמנם, הרי ששפר הגיע וקיבל את הנבחרת כשבקבוצות התאמנו פעמיים בשבוע, ובמכבי תל אביב התאמנו פעם אחת נוספת, וכאן בא בדיוק השינוי של שפר. כשהתכוננו למחנה אימון ראשון, עמנואל אמר לנו שיהיו שלושה אימונים. אז שאלו אותו באיזה ימים, והוא השיב שכל יום: ב-06:30 בבוקר, ב-10:30 וב-16:00. זה היה תקדים חדש בכדורגל הישראלי, וזו גם הסיבה שיכולנו לראות נבחרת מקצוענית. את הקרדיט הזה שומרים עד היום לעמנואל שפר".