פצע פתוח

    למרות שבורשטיין אמור לחזור בעוד שבועיים, נושא הפציעות במכבי ת"א הפך למטרד. האם זה רק בגלל העומסים באירופה, או שמא ניתן היה למנוע חלק מהתקלות על-ידי גישה אחרת

    אוהד גרינוולד

    את יום הולדתו העשרים ושמונה חגג אתמול טל בורשטיין במחלקה האורתופדית של בית החולים "מאיר" בכפר סבא. בתאריך הזה בעונה שעברה בורשטיין כבר התרוצץ על מגרשי הכדורסל, לאחר שהחלים לחלוטין מהפציעה הדרמטית בגיד אכילס, אותו קרע במשחק האחרון לעונת 2005/6. היום הגארד הישראלי עדיין נאבק בפציעה הטורדנית בעקבים, שמשביתה אותו מכדורסל עוד מחודש יוני.

    בורשטיין נפגש אתמול בבית החולים עם רופאו, פרופ' מאיר ניסקה, לאחר ששוב חש בכאבים בעקב ימין. אלא שככל הנראה מדובר בפרפורי הגסיסה האחרונים של הפציעה המסובכת: במידה והטיפול המקומי שקיבל אתמול יתברר כאפקטיבי, אפשר שכבר בשבועיים הקרובים ישוב בורשטיין לאימונים.

    אם אכן כך יקרה, יהיה מדובר בניצחון גדול של בורשטיין על עקביו הסוררים, שכן למרות שמספר מומחים עולמיים לרפואת כף רגל בהם נועץ בקיץ, בהם הפרופסור האיטלקי ניקולה מאפולי, הודיעו לו כי לא יוכל לשחק כדורסל העונה, פחות מארבעה חודשים אחרי הניתוח הכפול בורשטיין שוב ילבש את הגופייה מספר 10 של מכבי תל אביב. למרות זאת, חשוב להבהיר כי הדרך חזרה לפרקט עדיין מלאת מהמורות וסיכונים. במכבי מקווים שאם קצב ההחלמה יתקדם על-פי התוכניות, בורשטיין אולי יעמוד לרשותו של צביקה שרף לקראת שלב רבע גמר היורוליג ומשחקי הסיבוב השלישי בליגת העל.

    פרופ' ניסקה מגדיר את השבועיים הקרובים כ"קריטיים במיוחד" בתהליך החלמתו של בורשטיין. "היום אנחנו נמצאים בשביל שיכול להוביל לשני כיוונים – או שבעיית הכאבים בעקב נפתרת וטל חוזר לשחק, או ששוב מתברר שיש בעיה עמוקה יותר וטל לא חוזר, למרות שאני לא יכול לדמיין כרגע בעיה כזו. אני מקווה שכבר בימים הקרובים טל יחזור לעצמו בהדרגה".

    (תוכן מקודם)

    פיתוח מהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית יחולל שינוי בעור הפנים שלך

    בשיתוף נומייר פלוס
    לכתבה המלאה

    חלוקת עומס לא הגיונית

    עוד לא פתח בורשטיין את העונה, ושחקן מכבי אחר הספיק לסיים אותה – מרכוס פייזר, שקרע את המיניסקוס ואת הרצועה הצולבת בברך ימין במהלך משחק היורוליג מול אולימפיאקוס. פציעתו של הפורוורד היא רק חוליה נוספת בשרשרת הפציעות שמאיימת למוטט את מכבי, דווקא כשהיא נכנסת לישורת החשובה ביותר בעונה: גם ניקולה וויצ'יץ' (שבר באצבע, קרע חלקי ברצועות הברך, וירוס מסתורי, קרע בשריר התאומים), וויל ביינום (קרע בשרירי המפשעה), עומרי כספי (חבלה בפלג הגוף העליון), אלכס גארסיה (קרע בשרירי המפשעה), ליאור אליהו (פציעת ברך) ואסטבן באטיסטה (נקע בקרסול) נעדרו בשלב זה או אחר העונה. וכל זאת, כזכור, כאשר אנחנו נמצאים רק בחודש פברואר.

    "זו פשוט עונה מקוללת", טוען גורם בכיר בקבוצה, אך פרופ' ניסקה לא מסכים שהמקור לריבוי הפציעות הוא בהכרח עניין של בד-לאק. "פציעה, עבורי, משולה לתקלה", הוא מסביר, "וכל תקלה מחייבת חקירה של המקרה. כשקורות כל כך הרבה תקלות באותו ריכוז, באותו שטח, ברור שצריך לחשוב על גורם משותף".

    פתרון אפשרי ראשון לכמות הפציעות הלא הגיונית הוא חלוקת עומסים לא נכונה של אנשי הצוות הרפואי, גורם שאולי היה המחולל העיקרי לפציעתו השנייה של בורשטיין. "יש מרכיב חשוב ברפואת ספורט שנקרא 'אובר יוז'", מרחיב פרופ' ניסקה. "בעיניים ביקורתיות, אולי העמיסו על טל בתקופה מסוימת יותר מדי. בשלושת החודשים האחרונים של העונה שעברה, אחרי שאישרתי לטל לחזור להתאמן, הוא הפך מהר מאוד לשחקן המרכזי. אולי היה צריך להפחית ממנו עומס – שישחק קצת פחות, בטח שבמשחקי הליגה, ולוותר לו על חלק מהאימונים".

    פתרון אפשרי נוסף הוא בהיעדר תוכנית למניעת פציעות. לדברי ד"ר עומר מידן, רופא נוסף המלווה את בורשטיין בחודשים האחרונים, "ישנן פציעות שאפשר להגדיר ככאלה שאי אפשר להימנע מהן – כמו שחקן שנוקע אצבע כתוצאה ממפגש עם כדור, או אפילו הפציעה של פייזר, שהיה לי ברור מה קרה לו ברמה הביו-מכנית. אבל יש פציעות שכבר המון שנים יודעים איך להוריד את המינון שלהן על-ידי הכנה נכונה – כמו נקעים בקרסול, קרעים של רצועות וחבלות אחרות. כבר הוכח שקבוצות שעשו תוכניות נכונות למניעת פציעות הפחיתו בהן באופן ניכר".

    ומה כוללות התוכניות האלה?

    "הרבה עבודה פיסיותרפיסטית, ביו-מכנית ועבודה על חיזוק שרירים מסוימים", משיב ד"ר מידן. "כל אלו מאפשרים בסופו של דבר לשריר לדעת איך להימנע מפציעות מסוימות בזמן אמת".

    מי התפשר על מאמן כושר?

    בתחילת העונה מינה המאמן דאז, עודד קטש, את ידידו מולי אפשטיין כיועץ הפיזיולוגי של הקבוצה במקומו של יורם מנחם המוערך, אך בשל מחויבויות שונות (מאמן הכושר של הטניסאית שחר פאר, ראש מדור "שירותים מדעיים לספורטאי הישג" במכון ווינגייט) אפשטיין לא היה נוכח בחלק מאימוני הקבוצה ומינה תחתיו את מאמן הכושר הצעיר אור שוורץ, שהתקשה לעמוד בנטל.

    "מערכת של 17 מיליון דולר צריכה אדם שיידע לחלק את העומסים", מוסיף הגורם. "מאמן כושר הוא הווסת של הקבוצה. מנגנון מורכב צריך איש מקצוע עם הרבה ידע וניסיון. אז מה היא עשתה? מינתה מאמן צעיר, ולצידו יועץ חסר ניסיון בתחום הזה. בקטע הזה מכבי פישלה בגדול. היא מכרה את נשמתה לקטש, שקיבל בקיץ כל מה שרצה. זו תופעה פסולה שקיימת רק כאן – כשמאמן מגיע לקבוצה, נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. חלק מהמאמנים מביאים איתם את החברים שלהם ואת היועצים שלהם, גם אם הם לא ממש מתאימים. בנושא עוזרי המאמן ומאמני הכושר, מערכות צריכות לטפח אנשים לאורך שנים. הם צריך להיות 'בילד-אין' במערכת, חלק מהבית. מכבי זה מועדון ענק, אבל כל עוד עובדים שם בצורת התפשרויות, הם יהיו בבעיות".

    המאמן צביקה שרף דוחה את הטענות מכל וכל. "כשמשחקים שני משחקים בשבוע, מתאמנים וטסים, פציעות קורות", אומר שרף. "זה שמייחסים את מה שקורה למאמני הכושר, זה בלבול מוח אחד גדול. הפציעות של טל ופייזר קשורות למאמן הכושר? אם מותחים או קורעים שרירים, זה דווקא כן, למרות שגם אלו קורים כחלק מעונה צפופה. נכון שאנחנו סובלים העונה מהרבה פציעות, אבל אני לא מזהה דפוס שחוזר על עצמו. בכלל, המשחק היום הרבה יותר אינטנסיבי, אתלטי ואגרסיבי. הליגות בכל העולם התחזקו, כל משחק הוא מלחמת עולם וכולל מאמץ פיזי גדול. בתנאים האלה, דברים קורים".

    גם באירופה מפשלים

    לא רק מכבי תל אביב סובלת העונה מכמות פציעות חסרת תקדים. כמעט כל קבוצה אירופאית בכירה נאלצה בשלב זה או אחר להסתדר עם סגל שחקנים חלקי בלבד. הבעייתית מכולן היא אולימפיאקוס פיראוס, שתחת מאמן הכושר הישראלי אבי קובלסקי סבלה העונה מפציעות שונות של חמישה שחקנים בכירים, לא כולל שניים (רנלדאס סייבוטיס וסופוקליס שחורציאניטיס) שכלל לא פתחו את העונה; פנאתינייקוס אתונה תחסר בחודשים הקרובים את דיאן תומאשביץ' הוותיק ואת קוסטאס צרצאריס; אטורה מסינה נותר ללא מתיאז' סמודיש ואלכסיי סברשנקו (שהגיע לטיפולים בישראל, בקליניקה הפרטית של רפי וירשובסקי); גם ריאל מדריד, טאו ויטוריה, אוניקאחה מלאגה, אפס פילזן, מונטפסקי סיינה וריטאס וילנה סבלו מפציעות אקוטיות של שחקנים בכירים.

    דיוויד בלאט, מאמן אפס פילזן ונבחרת רוסיה, נדרש לסוגיה ומעלה שני הסברים למינון הפציעות הגבוה: עומס פיזי בלתי רגיל, שנוצר כתוצאה מלוח משחקים לא מחושב והמלחמות בין הגופים הגדולים, פיב"א ויול"ב, לצד הזנחה פושעת של חלק מהקבוצות את האספקט הגופני. "צריך לעשות בדיקה מעמיקה של אחוז הנפצעים מכלל שחקני הנבחרות, לעומת אלו שלא", אומר בלאט. "יבוא יום וכל הנושא הזה ישתנה. פשוט יש יותר מדי עומס, ובסוף, ואני כבר רואה את הכיוון הזה, קבוצות לא יסכימו לשחרר שחקנים לנבחרות, או שהשחקנים בעצמם לא יסכימו לשחק. צריך למצוא דרך לשלב טוב יותר בין התחרויות המקומיות לבין-לאומיות.

    "לדעתי, גם אין מספיק תשומת לב באירופה לכל נושא מניעת הפציעות, תזונה נכונה ועבודה עם אנשי מקצוע אמיתיים כמאמני כושר", מוסיף בלאט. "קבוצות לא מבינות מה המשמעות של אנשי כושר מהוקצעים. קבוצות שמשקיעות מחשבה וכסף בנושאים האלו, בסופו של דבר נמצאות ביתרון פנטסטי על פני השאר. אבל אני מאמין שאירופה תתפכח בנושא הזה בקרוב, כי בונים שם מערכות ביותר מדי מיליונים וזה נופל על הדברים הכי בסיסיים. ב-NBA יש ים של אנשי כושר ורפואה בכל קבוצה, מתקנים מצוינים. תשווה חדר טיפולים ממוצע של קבוצת NBA לחדר טיפולים של קבוצה אירופאית ותבין הכל. זו הרי בדיחה".

    לגמור אותם כשהם צעירים

    הבעיה אינה רק בלחץ העצום שיש על הכדורסלנים באירופה היום. אמרתם עומס, אמרתם גם ישראל: הישראלים הבכירים נדרשים לשחק מגיל צעיר במספר מסגרות במקביל – ליגת התיכונים, ליגת הנוער, נבחרות שונות (לעיתים נוער ועתודה במקביל, או לחילופין עתודה ובוגרים), ובמקרים מסוימים גם משתייכים לסגל של קבוצה בוגרת. "העומס הזה, יחד עם יסודות לוקים בחסר, גומרים לנו את השחקנים", אומר בכעס מאמן כושר ישראלי. אלו שנולדו וגדלו כשחקני כדורסל בישראל מתקשים לשרוד בענף לאורך זמן, ובבגרותם סובלים מפציעות שונות ומשונות, זכר לעומס ולבנייה הגופנית הלא נכונה מגיל צעיר. די להזכיר מספר כישרונות-על ישראלים שסיימו את הקריירה בגיל צעיר לאחר פציעות טורדניות, כמו יואב ספר, ליאור ליובין, גיא גודס ועודד קטש. למעשה, בליגת העל משחקים כיום תשעה ישראלים בלבד בגילאי 30 ומעלה (מאיר טפירו, אבישי גורדון, דורון קרמר, עידו קוז'יקרו, אבי סוכר, ברק פלג, דורון שפר, עמית בן דוד ויריב יצקן) – נתון כמעט בלתי נתפש. היתר נפלו בדרך.

    "הכל מתחיל מחוסר תרבות ספורט", משוכנע מאמן הכושר הישראלי. "אנחנו לא מדינת ספורט ולכן אין אצלנו בנייה גופנית מסודרת מהגיל הרך. המילה 'יסודות' לא קיימת כאן, בכל מקום ומקצוע, ובספורט זה בולט מאוד. ילדים קטנים מתאמנים כאן בחובבנות מאוד גדולה. רוב האגודות מתנהלות בצורה חובבנית, עם מאמנים צעירים ולא מנוסים. בלי ספק, הבעיה היא המאמנים: מאמנים בלי ידע בתורת אימון, בלי ידע בפיזיולוגיה ואנטומיה ומתודיקה של עבודה עם ילדים צעירים. לכן, לישראלים אין שום בסיס גופני. כבר מכיתה י', אחוז גדול מהילדים מתחיל לשרת כמה מערכות במקביל. בקרואטיה, למשל, מכיתה ז' הספורטאים מתאמנים לפחות 30-40 אחוז יותר מאיתנו, מול אנשי מקצוע בכירים. באירופה, כבר מגיל צעיר מאוד מתאמנים שלוש או ארבע פעמים בשבוע, פעמיים ביום. אצלנו מתחילים לבנות בניינים מהקומה השנייה, לא מהיסודות".

    הפיתרון של יורם חרוש, מאמן העל של הנבחרות הצעירות באיגוד הכדורסל, פשוט: ביטול של ליגת העל לבתי הספר או של ליגות הנוער, שמשוחקות בישראל במקביל. "אין עוד דבר כזה בעולם", אומר חרוש. "בארה"ב יש רק ליגות לבתי ספר, באירופה יש רק ליגות לנוער, אבל בשום מקום לא קיימות שתי המסגרות יחד. זה יוצר המון עומס על השחקנים הצעירים, ולטווח הארוך בהחלט יש לזה השפעות".

    מאמן הכושר הישראלי מסכם את הדיון באומרו כי "אין אצלנו תקופות להתאוששות ובנייה מחודשת של הגוף, רק סחיטה. בבוגרים, יש שחקנים ששנים ארוכות לא מצליחים לנוח. יש להם ליגה, לפעמים מסגרת אירופאית ובקיץ נבחרות שנוסעות בכל אירופה. כשמסתיים קמפיין הנבחרת, מתחילה עונה חדשה. זה קיים גם באירופה, אבל בגלל שלישראלים אין בסיס טוב, נפצעים כאן הרבה יותר שחקנים. אנחנו מדינה של 'אינסטנט פודינג', מדינה חסרת סבלנות. אם היינו בונים את הילדים כמו שצריך מגיל צעיר, היינו סובלים מהרבה פחות בעיות".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully