החאבייר החדש של האירנים

ב-11 בפברואר הודיעה התאחדות הכדורגל של אירן שלתפקיד המאמן הלאומי ימונה בקרוב חאבייר קלמנטה. אחרי קשיים רבים, שבסיומם הודיע קלמנטה כי בהתאם לדרישת ההתאחדות האירנית הוא יתגורר במדינה, הפרטים נסגרו והוא חתם על החוזה. עכשיו, מה שנותר לנו לבדוק הוא האם קלמנטה הוא מה שהנבחרת האירנית צריכה.

קלמנטה המציא את הטקטיקה הנקראת Garra (מלחציים), שהמהות שלה היא שבקבוצה יהיו שני קשרים אחוריים ושלושה קשרים התקפיים מרכזיים. השיטה הזו יצרה צפיפות גדולה במרכז השדה, כאשר כל החמישייה עזרה גם להגנה וגם להתקפה, סוג של טוטאל פוטבול בקישור. המערך הטקטי הזה הוא פחות או יותר היחיד שתרמו הספרדים לעולם הכדורגל.

בנוסף, קלמנטה זכור בזכות הקמפיין האירופי הדרמטי שלו עם אספניול בגביע אופ"א ב-1987/88. הקבוצה הגיע עד לגמר, כאשר בדרך היא עוברת את מילאן ואינטר. במשחק הראשון (אז הגמר היה בשיטת בית וחוץ) בברצלונה, אספניול פירקה את לברקוזן 0:3. במשחק השני הספרדים ניסו לשחק בשביל תוצאה והפסידו 3:0. הפנדלים הלכו (איך לא) לטובת הגרמנים.

אבל, יותר מכל, שמו של קלמנטה קשור בשמה של אתלטיק בילבאו. בתחילת שנות ה-80 הקרב בין בילבאו לברצלונה היה גדול לא פחות בין זה של הקטלונים לריאל מדריד. הספרדים קוראים לקרבות האלו morbo (מחלה). במושגים של כדורגל מדובר באירוע חשוב עם ניחוח של שערורייה – כמו למשל הגעתו של פיגו ל"קמפ-נואו" במדי ריאל מדריד. בשנות ה-80 כך כונו הנסיעות של בארסה ל-סאן-מאמס" ולהיפך.

הייתה משמעות גם להצלחות של הבאסקים (סוסיאדד ובילבאו זכו ב-4 אליפויות רצוף) וגם ליחסים הבין-אישיים בין מאמני הקבוצות. סזאר לואיס מנוטי הארגנטיני, מאמן בארסה דאז, אהב לבקר את קלמנטה על שיטות הרס"ר שלו והאוריינטציה ההגנתית שלו. קלמנטה בתגובה קרא למנוטי "היפי מזדקן" ו-"רודף שמלות". היה משהו בדבריו של מנוטי. אנדוני "הקצב" גויקויצ'אה, שפצע קשות גם את מראדונה וגם את שוסטר – היה תוצר השיטות של קלמנטה. כמובן שהוא לא אמר לשחקן ללכת ולשבור רגליים לשחקן הטוב ביותר של היריבה, אבל קלמנטה תמיד הגן על מעלליו של המגן, שרשם לעצמו לא מעט קורבנות. ולא לשכוח שהמאמן הוא זה שנותן את הסידור למשחק, לפני שהשחקנים עולים ונותנים את מה שהם יודעים ואצל קלמנטה המטרה בהחלט מקדשת את האמצעים.

כמובן, היו גם לא מעט קנאים ואויבים. אחרי משחק של בטיס מול בילבאו בסביליה (0:0), קלמנטה, שהיה אז מאמן בטיס, נדקר במעבר השחקנים. הפציעה הייתה שטחית וקלמנטה עצמו הדהים את כולם כשעבר על העניין לסדר היום ואמר: "כאן זה דבר טבעי. קשה לי לדבר על זה, אבל אני הרי בא ממדינה אחרת".

ה"מדינה האחרת" הייתה חבל הבאסקים, בו נולד קלמנטה. קלמנטה דרך בפומבי על היבלת הכואבת ביותר של השיח הציבורי הספרדי: בעיית האוטונומיה הבאסקית – ועוד בזמן הלא מתאים ובמקום הלא מתאים, כשהוא עצמו מאמן קבוצה ספרדית. העיתונות מייד נזכרה בכך שאחותו של קלמנטה נשואה לאחד ממנהיגי המחתרת הבאסקית.

בקיץ של אותה שנה עבר קלמנטה לסוסיאדד, וכבר במחזור הראשון ההגרלה זימנה לו נסיעה לסביליה לפגוש את בטיס. התקשורת חיממה את האווירה ושאלה אוהדים בולטים של בטיס האם התקרית נשכחה. תשובתו של אחד מבעלי הבארים הסמוכים לאצטדיון: "בטח שלא. מחר, כשהוא ייצא לכר הדשא אני עצמי אדקור אותו". אוהדי בטיס לא סלחו עד היום על אותה התבטאות.

בכלל, קלמנטה מעולם לא הצליח לשמור על פיו. ב-1998, כמאמן נבחרת ספרד, הוא נשאל על ידי אחד העיתונאים מדוע הוא לוקח לאליפות העולם את זוביזארטה המזדקן ולא את קניסארס המבטיח. קלמנטה ענה בפשטות: "אתה לא מזמין לארוחה את מי שתרגיש איתו לא בנוח. הכל פשוט – זוביזארטה הוא חבר שלי. נקודה". הנקודה האמיתית בסיפור הייתה במונדיאל עצמו – כדור הרוחב של לוואל הניגרי והדיפתו המרושלת של זוביזרטה לתוך שערו הוא. הספרדים הפסידו לניגריה ואפילו לא עלו משלב הבתים.

היה זה כנראה הרגע הקשה ביותר ברומן בן שש השנים בין קלמנטה לנבחרת ספרד, להוציא, אולי, את ההפסד בקפריסין ב-1998, שסיים את הקדנציה של הבאסקי. לפני כן היו גם רגעים יפים. ספרד של 1994 הייתה אחת הנבחרות הטובות שהיו לספרדים ב-20 השנה האחרונות. עלתה עליה אולי רק נבחרת התשיעיות של קאמאצ'ו ב-1999. אותה נבחרת של 1994 כללה את אלברט פרר הצעיר באגף, את היירו הכובש בקישור וחוליו סאלינאס בשיאו בהתקפה (הבחירה האחרונה זכתה לביקורת אדירה בעיתונות). אבל, הכוח הספרדי באותה העת לא היה ביחידים אלא בארגון הקבוצתי.

מצד שני, הם סבלו מחוסר מזל משווע במשחקים המכריעים – לואיס אנריקה ירד עם פנים מפורקות ללא תגובת השופט ורוברטו באג'יו היה בלתי ניתן לעצירה באותה תקופה. אבל הנבחרת ההיא עדיין זכורה לטוב, אפילו על ידי אלה שמעולם לא אהדו אותה.

ב-21 ביולי 2006 חתם קלמנטה לשנתיים כמאמן נבחרת סרביה, מדינה שהלאומנות בה לא נופלת משום מקום אחר. הוא הפך למאמן הזר הראשון בתולדות המדינה (כולל בגלגוליה כיוגוסלביה הגדולה והקטנה יותר), בדומה לחוס הידינק, שקיבל את המשרה הרוסית כמה חודשים מוקדם יותר. אבל, בניגוד להולנדי, קלמנטה לא ממש הצליח עם הסרבים. הכדורגל הבלקני שנסוג משמעותית בשנות ה-90 ורק לאחרונה חוזר לבמה המרכזית, לא הצליח להבין את משנתו הטקטית של קלמנטה. שיטותיו ההגנתיות לא ממש התאימו לחוסר הסדר והפראות שיש במשחק הסרבי המסורתי.

ב-2006 הנבחרת כבשה מעט וספגה אפילו מעט יותר, מה שאיפשר לה לסיים את השנה ללא הפסדים. ההמשך היה מדכדך, היא יצאה למשחקי חוץ בקזחסטן וארמניה ואיבדה שם נקודות במפתיע. התוצאה – הסרבים, שלא הפסידו לא לפורטוגל, לא לפולין ולא לפינלנד – שלוש הראשונות בבית א' – לא עלו ליורו 2008. בראיון לעיתון סרבי סיפר קלמנטה ששכרו בנבחרת סרביה (30 אלף יורו בחודש) – הוא הנמוך ביותר שהוא קיבל ב-20 השנים האחרונות.

כשחושבים על זה, קלמנטה נראה כמו השידוך המתאים ביותר עבור מי שתהיה, ככל הנראה, התחנה הבאה שלו בקריירה, נבחרת אירן. הקווים שתוארו לעיל מעידים על אדם נוקשה, שלא בוחל באמצעים, שמחנך את שחקניו לאגרסיביות הגובלת באלימות ושמפגין יצר לאומני בלתי רגיל. מזכיר לכם מישהו?

אלא שהעניין באסיה שונה לחלוטין, וקלמנטה עוד צריך ללמוד את זה. ב-12 בפברואר, יום לאחר שקלמנטה אישר בפקס את הסכמתו לאמן את נבחרת אירן, התעוררה שערורייה. הסתבר שהאירנים ניסו להכניס סעיפים חדשים לחוזה אחרי הסיכומים עם קלמנטה. התברר שעל ראשי ההתאחדות הופעל לחץ מהעיתונות המקומית, שנעלבה מכך שקלמנטה מסרב לעבור להתגורר באיראן. אכן, היה סעיף כזה בחוזה המוצע. קלמנטה הודיע שהוא יוכל להגיע לאירן רק לתקופות של 8-10 ימים בכל פעם כדי להכין את הקבוצה למשחק וכמובן להיות במשחק עצמו. בכניעתו לאיומי התקשורת (ומרבית הכתבות היו בעלות ניחוח אגרסיבי-מאיים), הודיע מזכ"ל ההתאחדות האירנית עלי קפאשיאן: "אם קלמנטה ירצה לנסוע לספרד יותר מפעמיים בשנה, הוא יצטרך אישור מיוחד מאיתנו. אירן לא צריכה מאמן 'מעופף'. אם קלמנטה לא יקבל את התנאים שלנו, ניאלץ למצוא אלטרנטיבות".

סוכנו של הבאסקי איים בתגובה שאי קיום ההסכמות הראשוניות יכול להוביל לפיצוץ כל העסקה. בקיצור, הגיעו למכנה משותף: שני הצדדים מוכנים לא לחתום על החוזה. לנו רק נותר להמתין, כי פיצוץ יהיה פה, השאלה מאיזה סוג.