פרץ של יצירתיות

המשך הניסיון להרכיב את ה-11 של כל הזמנים חושף כי בהחלט הדעות חלוקות. לנסות ולחצות דורות וקבוצות מראים עד כמה הדעות שונות ולכל אחד יש את ה-11 שלו, שמבחינתו הם הטובים ביותר. הפעם אנחנו עם ויקי פרץ, מי שכיכב במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, שנדרש למשימה והלך על הרכב שונה בהיבטים מסוימים.

פרץ, שהחל את הקריירה במכבי רמת עמידר, הגיע לצהובים ב-1973 והנהיג את ההתקפה כשזכה עימה בדאבל ב-1977 ובאליפות נוספת ב-1979. את פריצת הדרך שלו הוא עשה בצרפת כשכיכב בשטרסבורג ובראן, אך עם חזרתו הוא שיחק שנתיים נוספות במכבי תל אביב, לפני שסיים את הקריירה בשמשון תל אביב. בנבחרת ישראל הוא ערך 40 הופעות וכבש 14 שערים, והמשחק הזכור ביותר שלו היה נגד יוון, אז כבש שלושער בניצחון 1:4.

פרץ הלך על הרכב מעניין שכולל ארבעה שחקני הגנה (שאחד מהם הפך לחלוץ בהמשך הקריירה), שלושה קשרים ושלושה חלוצים, משהו שבוודאי יכול לאיים על קבוצות יריבות, אם רק אפשר היה ליצור מפגש כזה. ליד כל שחקן מופיע בסוגריים מספר הפעמים שבהם הוא נבחר להרכב.

יצחק ויסוקר (1)

למעלה מ-12 שנים שיחק ויסוקר בהרכב הראשון של נבחרת ישראל ורשם בה 69 הופעות. השתתף בגביע אסיה (1964), במונדיאל 1970, במשחקי אסיה (1974) ובאולימפיאדת מונטריאול (1976). בארץ הוא כיכב בהפועל פתח תקווה ובמכבי נתניה, איתה זכה בשלושה תארים, אליפות, גביע המדינה וגביע האינטרטוטו. "תמיד יהיו מקופחים, אבל ויסוקר הוא השוער הראשון שלי. הוא שוער שתמיד שמר על רמה טובה לאורך שנים, וגם היה השוער היחיד ששיחק בגביע העולמי. הוא אחד שקורא שניים-שלושה מהלכים קדימה עם איכויות של עבודת רגליים טובה, יציאות טובות על קו השער, ובכלל כל מה ששוער ברמות הגבוהות צריך".

שייע פייגנבוים (1, מגן ימני)

לא רבים יודעים, אבל שייע, מגדולי החלוצים של הפועל תל אביב, החל את הקריירה כמגן. הוא עלה לראשונה בבוגרים בעונת 1964/5, ובמשך 15 עונות הוא זכה בשתי אליפויות, בגביע המדינה, ואף הצעיד את המועדון לזכייה בגביע אסיה. מלך השערים של האדומים בכל הזמנים, ובין השאר שיחק גם בשמשון תל אביב, הפועל ירושלים, הפועל רמת גן והפועל חיפה. בנבחרת הוא שיחק 50 משחקים והבקיע 24 שערים. "דווקא מהעמדה הזו הוא ידע לעלות הרבה קדימה, הוא אחד המגנים הראשונים שידעו לעזור למשחק ההתקפה וגם להבקיע שערים. שייע היה חכם מאוד, ידע לסגור טוב את הצד שלו, קרא את המשחק בצורה טובה מאוד ובעל משחק ראש משובח".

אבי כהן (6, בלם)

זכה עם מכבי תל אביב בדאבל מרשים ב-1976/7 ובאליפות ב-1978/9, ובהמשך היה הנציג הראשון שלנו בליברפול הגדולה, שם היה שותף ל-36 משחקים. כהן, ששיחק בהמשך גם בריינג'רס, סיים את הקריירה במכבי תל אביב בסוף שנות ה-80. "אבי כהן ניחן במשחק ראש מצוין, שליטה מצוינת, קריאת משחק, עמידה נכונה ואחד שמנהיג מאחור. גם היציאות שלו מידי פעם להתקפה הניבו בסופו של דבר שערים והתקפות מצוינות".

חיים בר (3, בלם)

הקפטן האולטימטיבי של מכבי נתניה, הוביל את הגנת הקבוצה והנבחרת במשך שנים. בקריירה שלו זכה בשלוש אליפויות וגביע אחד. החל מגיל 18 שיחק בנבחרת (11 שנים ברציפות) ורשם למעלה מ-50 הופעות. "חיים בר היה קשוח מאוד, קשה מאוד לעבור אותו. הוא היה יודע לשמור את החלוצים בצורה מצוינת, וגם האליפויות שלו במכבי נתניה נותנים לו את המקום בהרכב. הוא היה שחקן מאוד מוערך במשך שנים".

מנחם (מיקו) בלו (2, מגן שמאלי)

מבכירי הכדורגלנים של מכבי תל אביב בשנות ה-60 וה-70, איתה זכה בחמש אליפויות וחמישה גביעים. רשם 498 הופעות במדי הצהובים ועוד 57 הופעות בנבחרת, וההישג הגדול ביותר שלו ככדורגלן הייתה ההופעה במונדיאל 1970. "מיקו הוא אחד המגנים הקלאסיים שבשנות ה-70 השתתף בגביע העולמי. הוא ידע לתמוך במשחק ההתקפה מעבר לעבודה שלו בהגנה, לדעתי הוא הקדים את זמנו".

יצחק שום (1, קישור אחורי)

שומי היה הכוכב הבלתי מעורער של הפועל כפר סבא, כששיחק בה בין 1959 ל-1983. אחרי שני גביעים, הוא זכה עם כפר סבא באליפות ב-1982. מסוף שנות ה-60 עד תחילת שנות ה-80 הוא כיכב במדים בכחול-לבן ואף הופיע בשתי אולימפיאדות מעבר להשתתפות בגביע העולם ב-1970. "היו לשומי את כל האיכויות, גם מבחינה הגנתית וגם מבחינה התקפית. בתקופה שלו הוא שיחק בהתחלה בכנף ימין, אבל אחר כך עבר לקישור, ידע לארגן היטב את משחק מרכז השדה. הייתה לו ראיית משחק מצוינת, החזקת כדור טובה מאוד, יכולת כדרור טובה".

גיורא שפיגל (2, קשר ימני)

שפיגל, שנחשב לאינטלקטואל של הענף, שיחק במכבי תל אביב עד 1973 והיה שותף מלא לנבחרת הפלא שהעפילה למכסיקו. הוא חתום על בישול השער היחיד של ישראל במונדיאל ל-ש' השני, שמופיע בהמשך הרשימה. שפיגל שיחק חמש שנים בצרפת, בשטרסבורג וליון, ולאחר מכן שב למכבי תל אביב וזכה איתה באליפות ב-1979. "אני זוכר אותו במשחקי ידידות כשהוא היה בא לשכונה וידע לעשות את כל הדברים כשנחה עליו הרוח. אליפויות, גביע עולם, שחקן מקצוען בצרפת, שערים רבים ואחד מהשחקנים הגדולים שלנו. כשרואים אותו, צריך לדעת שבכל רגע נתון הוא יידע לעשות את השינוי. כשהוא שיחק בצרפת, הוא עבד שם קשה ויכול להיות שהיה לו קל יותר מאשר בארץ".

אורי מלמיליאן (5, קשר שמאלי)

159 שערים ב-466 משחקים בליגה הבכירה בישראל הפכו את מלמיליאן לאחד השחקנים המובילים. את מרבית הקריירה עשה מלמיליאן בבית"ר ירושלים, בה שיחק 17 שנים, איתה זכה באליפות אחת וארבעה גביעים. מלמיליאן שיחק גם במכבי תל אביב (איתה גם זכה באליפות), הפועל באר שבע והפועל כפר סבא. בנבחרת הוא רשם 62 הופעות וכבש 16 שערים. "לאורי הייתה בעיטה מצוינת וכל פעם שהוא היה ניגש לכדור, ידענו שזה ייגמר בגול, אבל זו רק אחת מהאיכויות הרבות שלו. הייתה לו בעיטה אחת מהחזקות שהיו בארץ. הוא היה אמן במשחק הכדור, משחק ראש לא היה לו, אבל היה לו ראש על הכתפיים".

גדעון דמתי (1, חלוץ ימני)

חלוץ נבחרת ישראל בשנות ה-70 והמועדון היחיד שהוא שיחק בו היה שמשון תל אביב, כשאת כל 143 השערים שלו הוא הבקיע בשורותיה. דמתי היה היחיד שכבש אי פעם שישה שערים במשחק אחד כשהביס 2:6 את רמת עמידר ב-1976. "אני מתפלא שאף אחד לא בחר אותו כי הוא בין הגדולים בעולם, רק שאנחנו לא ידענו להעריך שחקנים. הוא היה ברזילאי במלוא מובן המילה, ידע לעשות עם הכדור מה שהוא רוצה. היו לו את כל האיכויות ששחקן כנף ימין צריך. חבל שאחרים לא ידעו להעריך את זה ולשים אותו".

עודד מכנס (2, חלוץ מרכזי)

לקבוצת הבוגרים של מכבי נתניה מכנס הגיע ב-1974, כשהוא עדיין תלמיד תיכון וכבר בעונתו הראשונה הוא זכה באליפות. זכה ארבע פעמים בתואר "מלך השערים" ולאחר הקריירה בנתניה עבר לשחק במכבי תל אביב ועוד תקופה קצרה בהפועל טבריה ומכבי פתח תקוה. מעולם לא ספג כרטיס אדום. "היה מלך השערים הרבה שנים, כיכב בנבחרת והשיג אליפויות רבות. ברחבה הוא ידע לעשות דברים נפלאים, ידע לסיים מהלכים עם הרבה קור רוח והיה וירטואוז ברחבה".

מרדכי שפיגלר (4, חלוץ שמאלי)

גדול שחקני מכבי נתניה בכל הזמנים, שמחזיק גם בשיא הבקעות השערים בנבחרת עם 32 כיבושים ב-83 הופעות. זכה בשלוש אליפויות בנתניה כשחקן (ועוד אחת כמאמן) וכמובן כבש את השער היחיד של ישראל בגביע העולם. שיחק בפאריס סן ז'רמן וניו יורק קוסמוס, אך את הקריירה סיים בבית"ר תל אביב. "בעל רגל שמאל משובחת, אמן של בעיטות חופשיות ושערים רבים, אליפויות למכביר. היה לי הכבוד לשחק איתו עוד שנה-שנתיים בנבחרת ואין לי ספק שהוא גדול השחקנים בארץ. אני באופן אישי גדלתי עליו".

דוביד שווייצר (3)

שווייצר, שזכה לכינוי ה"כריש", הוא אחד המאמנים הכי מעוטרים והמוצלחים שידעה מדינת ישראל. שוויצר הצליח כמעט בכל הקבוצות בהן עבד, ולקח מועדונים קטנים יחסים להישגים ענקיים. הפועל רמת גן (אליפות, מיד אחרי שהעלה אותה ליגה), מכבי נתניה (אליפות ראשונה והיסטורית), הפועל תל אביב (3 אליפות על פני 20 שנה, 1966, 1981, 1986), מכבי תל אביב (דאבל ב-1969/70) ונבחרת ישראל (רבע הגמר באולימפיאדת מונטריאול 1976, גמר גביע אסיה 1974). "למעשה דוביד הוא זה שגילה אותי, ואני חייב לו הרבה מהקריירה שלי. מעבר לאליפויות ולהישגים, היו לו את כל האיכויות כמאמן, כמו עצם היותו פסיכולוג, טקטיקן ומאמן גדול שאני לא אשכח אותו".