שריטה קלה או חבלה חמורה?

    מאז 1987/8 לא הגיעה מכבי ת"א לפיינל פור האירופי לאחר שאיבדה את גביע המדינה. סתם נתון פיקנטי או שמא סימן לבאות?

    אוהד גרינוולד

    אתה לא יכול להתווכח עם מספרים. והמספרים של צביקה שרף אומרים שכבר 17 שנה מדובר בכישלון חרוץ בכל הקשור לגזרת גביע המדינה. בשנים האלה המציא שרף דרכים חדשות להפסיד משחקים גורליים, כפי שהוכח ביום חמישי האחרון. עוד לפני כן, כידוע, הפסיד פעמיים בגמר גביע אירופה וסיים במקום השלישי בפיינל פור 91'. כעת, כאשר המשימה הבאה שעומדת בפניו היא העפלה לשלב ארבע האחרונות ביורוליג, יצטרך שרף לנצח לא רק את יריביו בשלב הטופ-16 וברבע הגמר, אלא גם לגבור על ההיסטוריה הפרטית שלו ושל מכבי תל אביב כולה: היסטוריה שאומרת שמאז 1989, בכל פעם שאיבדה מכבי את הגביע, היא גם כשלה בניסיונותיה להעפיל לפיינל פור. זה קרה ב-91/2 עם שרף עצמו, ב-92/3 עם יעקב אדלר, ב-94/5 עם מולי קצורין, ב-95/6 וב-96/7 עם שרף ואשתקד עם נוון ספאחיה.

    ניתן להעריך את הסיבות לכך. אי-זכייה בגביע מרמזת כי באותה עונה נבנתה במכבי קבוצה פגיעה – מקצועית, או אף חמור מכך – פסיכולוגית. אם פגיעה ברמה המקומית, על אחת כמה וכמה שברמת היורוליג. ההשלכות ברורות: למעט עונת 95/6 – במהלכה החליף שרף את רלף קליין ונהנה מהספק – בכל יתר המקרים שהוזכרו לעיל, המאמנים שהיו חתומים על אובדן תואר מקומי וכשלו במקביל באירופה נושלו מתפקידם. כי שמעון מזרחי לא אוהב להישאר רעב: מילא שמדי פעם לא ייהנה מהקצפת האירופאית, אבל איש לא יגנוב לו את החמאה שמורח על הלחם. והנושא באחריות ייתן את הדין.

    שרף מודע היטב להיסטוריה הזו. עד לרבע האחרון ביום חמישי הוא נחשב לבעל סיכויים גבוהים ביותר להמשיך עונה נוספת כמאמן ראשי במכבי. אך עשר הדקות האחרונות טרפו מחדש את הקלפים. כדי להשכיח את אותו ערב מקולל, יצטרך שרף לעשות משהו גדול באמת בזירה היבשתית. ערב פתיחת השלב השני של היורוליג, עומדת מכבי בפני שורה של מבחנים קשים – מחר תפגוש ביוון את אולימפיאקוס, ביום ראשון תגיע למלחה ובשבוע הבא תמריא שוב לקובנה. שני הפסדים ביורוליג יקשו מאוד על דרכה של מכבי לעבר רבע הגמר; הפסד נוסף לירושלים ייחשב לקטסטרופה מבחינה תדמיתית. בשורות הבאות ננסה להעריך מהי המשמעות האמיתית של ההפסד בגמר הגביע, לקראת השבועיים הקריטיים העומדים בפני שרף ומכבי כולה.

    טוב לדעת (תוכן מקודם)

    איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

    חברת איילת גייר
    לכתבה המלאה

    יש חתך? שופכים בקבוק יוד שלם

    פסיכולוג הספורט נועם אייל סבור כי משמעות ההפסד לירושלים עשויה להתברר כרחבה מאוד – "החל מהרמה הפרסונאלית, דרך יחסי ספורטאים-מאמן, עבור במוניטין של מועדון וכלה בתקלה חמורה בהכנות לעונה שלמה", לדבריו. הבעיה עם ההפסד לירושלים, טוען אייל, היא לא התוצאה הסופית עצמה, אלא האופן בו שמטה מכבי את המשחק. "יש הפסדים שאפשר לקבל בשלווה, לעומת הפסדים שיכולים למוטט ספורטאי לשנים. השאלה היא איזה הסבר נותנים במכבי להפסד הזה. כשאתה טוען שזו לא אשמתך, היכולת להתאושש היא יחסית גבוהה. כשאתה לוקח את האחריות, הרבה יותר קשה לך, כי היית צריך להתמודד עם משהו שלא היית ערוך לו".

    ההאשמות שהטיחו אנשי מכבי בשופטי המשחק, מסביר אייל, הם בסך הכל סוג של מנגנון ההתמודדות פסיכולוגי עם ההפסד הצורב. בעגה המקצועית קוראים לזה 'השלכה' – אדם התולה את האחריות לכישלון בגורם חיצוני. אם כי אייל משוכנע כי "במועדוני ספורט מקצועיים יש הבדל עצום בין אמירה כלפי חוץ, לבין האמירה כלפי פנים. כלפי חוץ יש חזית אחידה של 'אכלו לי, שתו לי'. בתוך תוכם הם יודעים בדיוק למה הם הפסידו, ובטח כולם שם מקבלים בראש".

    למזלה של מכבי, אומר אייל, "עדיין מדובר בשלב מוקדם של העונה, ולמכבי יהיה מספיק זמן לרפא את עצמה מההפסד הזה. אם ההפסד היה מתרחש בעוד חודשיים, נניח, המשמעות שלו הייתה גדולה הרבה יותר. היום למכבי יש אפשרות להכיל את ההפסד הזה והדרך הטובה ביותר היא להיכנס למשחקים נוספים. מה שמרפא קבוצות בריאות מהפסדים כאלו זה המשחק הבא. בקבוצה חולה, מדובר בסדק שיכול להתרחב ואז נוצרת התפוררות. עבור קבוצה בריאה, כמו מכבי, הצעד הראשון בהבראת טראומה הוא ניצחון, ורצוי בהפרש גדול. היא צריכה למשחק הבא במטרה לקרוע את היריבה שלה, לנצח בהפרש גדול ככל הניתן ולרמוס".

    הניצחון 65:111 על עירוני רמת גן ביום ראשון בהחלט עומד בקריטריונים. "זה כמו אדם שנחתך ביד או ברגל ומרוקן על מקום הפציעה בקבוק יוד שלם. הגורל סידר למכבי את ר"ג ברגע הכי מתאים", מסביר אייל. "לדעתי לא תהיה להפסד הזה משמעות להמשך העונה, במיוחד לאור העובדה שההפסד קרה בשלב מוקדם של העונה. הפסד הוא סוג של חיתוך רקמות – הרקמות סוגרות את החתך כל עוד יש הזדמנות וזמן לעשות זאת, וההזדמנות היא עוד משחק ועוד משחק.

    "מה שקרה למכבי מול הפועל ירושלים הוא דבר מאוד מוכר בספורט", ממשיך אייל ואומר. "זו תסמונת ידועה שבה אומר הספורטאי לעצמו, עוד לפני שנגמר המשחק – הנה, כבר הכרעתי את ההתמודדות, אפשר לכבות מנוע אחד ולא יקרה כלום. כמו טייס שנמצא בגובה שני קילומטר וכבר חושב על הנחיתה, למרות שהוא עדיין יכול להתרסק. אתה נכנס לשאננות, שגורמת לזלזול, ופתאום זה עולה לך במשחק. זו תקלה בסיסית ונפוצה שיכולה לקרות לכל קבוצה. זו אכן סטירת לחי, אבל לא מתים מסטירה. זה לא נבוט בראש. נבוט בראש יכול לגרום לסדק בגולגולת ואז לא בטוח שתצא מזה. מסטירת לחי נשארים לך כמה פסים אדומים על הלחי, ואחרי כמה ימים זה עובר".

    "אל תבנו על וויצ'יץ'"

    לא רק מכבי תל אביב כשלה במסגרת הגביע בשבוע האחרון. קבוצות אירופאיות בכירות כגון צסק"א מוסקבה, טאו ויטוריה, ריאל מדריד וגם אפס פילזן של דיוויד בלאט הספיקו לאבד תואר ראשון העונה.

    "איך יכול להשפיע כישלון כזה על קבוצה? זה יכול להשפיע בצורה טובה או רעה, תלוי איך אתה מתייחס להפסד כזה", מנתח בלאט, שהפסיד בשלב חצי גמר הגביע הטורקי לבורסה הקטנה. "אם אתה משתמש בהפסד הזה כאל משהו שנותן לך עוד יותר מוטיבציה להמשך, זה ישפיע לטובה. אם אתה ממשיך לחיות את הרגע, אז זה ישפיע לרעה. קבוצה כדורסל צריכה לתת כמה משחקים טובים כדי לצאת מהתחושה הזו. אחרי שהפסדנו בחצי הגמר, דבר ראשון נתתי לשחקנים שלי יום חופש. אחר כך ערכנו שני אימונים קשים. עבדנו קשה ודיברנו. הבעיה שלי היא שאחרי הגביע אני לא מקבל את רמת גן, אלא את פנאתינייקוס. אני חושב שלטווח הארוך, מכבי צריכה לעשות בהפסד הזה שימוש נבון. זה לא משהו שצריך להכניס אותה למשבר".

    מעבר לכך, ולמרות ההפסד בגמר, ישנם מספר שחקנים שרשמו בו ניצחון אישי גדול. בעיקר דברים אמורים לגבי עומרי כספי, שהזריק הרבה אנרגיות חיוניות בהגנה ותיבל עם 13 נקודות, ו-וונטיגו קאמינגס, שלראשונה העונה איפס את הידית וקבר ארבע שלשות, בדרך ל-16 נקודות. גם מעמדו של אלכס גארסיה (זכה לאחרונה לכינוי חדש בקרב מספר גורמים במועדון – "הרוצח"), שכמעט ולא שיחק בגמר בשל מצוקת הישראלים והחוק הרוסי, התחזק מאוד, לאחר ששרף וגודס הבינו כי אין בסגל תחליף להגנה האגרסיבית שמציג ולידיו הזריזות.

    אלא שגם מפסידים יש ויש. ליאור אליהו ודרק שארפ נדחקו לקצה הרוטציה מאז בואו של שרף ואין בכך חדש, אולם במכבי רומזים כי אפילו ניקולה וויצ'יץ', שהראה הגנה רופסת למדי על ג'יימי ארנולד ונראה כבד, איטי ומהוסס בהתקפה, עשוי לשלם מחיר מקצועי מסוים. "וויצ'יץ' לא בכושר", אומר רלף קליין. "זו תהיה טעות קשה אם יתחילו לבנות עליו במשחקים הקרובים. יש למכבי מספיק שחקני פנים טובים שאפשר להסתדר איתם. אפשר לתת לו לשחק, כי אי אפשר לומר שוויצ'יץ' מזיק למכבי, אבל אסור לבנות עליו. צביקה צריך ללכת עם השחקנים שנמצאים בכושר הכי טוב. גם ככה יש לו המון כוח מתחת לסל. אם השילוב בין מוריס לפייזר עובד כל כך טוב, למה לפגוע? למה לא לתת לפייזר 30-35 דקות? השחקנים הטובים צריכים לשחק, וצביקה צריך להפסיק עם החשבונות".

    פסיכולוג הספורט נועם אייל מסכים בהחלט עם קליין. "וויצ'יץ' כרגע מפריע למכבי. נוצרה בלעדיו רקמה שמתפקדת היטב, שחקנים קיבלו ביטחון, אבל עכשיו חוזר פתאום 'האקס המיתולוגי'. וויצ'יץ' במכבי הוא יותר מעוד שחקן. כשהוא נפצע דיברו עליו כמשיח. והנה הוא חוזר, ואף אחד לא יודע מה לעשות איתו. קבוצה שרצה טוב ומשתילים לה חלק נוסף, זה יכול לחרב אותה. תיקח בחורה יפה עם חזה קטן, תגדיל לה את החזה ולא תדע מה ייצא מזה. כפסיכולוג, אני אומר שמכבי צריכה לשלב אותו בצורה הרבה יותר חלקית ואיטית. היא צריכה לתת לשחקנים האחרים תחושה של ביטחון, להודיע בכך שהיא מאמינה שהם יכולים להחזיק את הקבוצה על הכתפיים שלהם, בלי קשר למה שיקרה בהמשך העונה. אולי בשלבים הגבוהים מכבי תפגוש קבוצות חזקות יותר ואז כן יצטרכו את וויצ'יץ', אבל כרגע הקבוצה בשלבי גיבוש ואסור לפגוע בתהליך הזה".

    דוקטור אייטיז ומיסטר ניינטיז

    המפסיד הגדול ביותר, מן הסתם, הוא שרף עצמו. עד ליום חמישי האחרון היה שרף לקונצנזוס במכבי, לראשונה זה שנים ארוכות. לא רק מוני פנאן ושמעון מזרחי, ידידיו הקרובים, סברו כי יש להאריך את חוזהו. גם רענן כץ תמך בכך ואפילו דיוויד פדרמן, שנחשב משך זמן רב לאויבו הגדול ביותר מבית וזה שמנע בגופו את חזרתו למועדון (עד הקיץ), הופתע מהיכולת הטובה שהציגה הקבוצה תחת שרף ולא היה צפוי להתנגד להצעה. "עכשיו, יכול להיות שיקומו אנשים ויאמרו שצריך לבחון את העניין מחדש", אומר גורם בקבוצה. "אם לא ההפסד, יכול להיות שצביקה היה מקבל חוזה חדש כבר בשבועות הקרובים. כעת הוא יצטרך לעמוד בסדרה קשה של מבחנים לפני שידונו בנושא".

    לאחר שהשתולל מכעס ויצא במתקפה חזיתית על איגוד השופטים בסיום המשחק מול ירושלים, דיברו בסביבתה של מכבי על שובו הרשמי של "צביקה הישן". לא כולם ראו בעין יפה את ההתפרצויות הבוטות האלה. השאלה שנותרה פתוחה היא האם מדובר בצביקה הישן שהוביל את מכבי לשני גמרים אירופאים, כפי שקרה במהלך שנות ה-80' – או שמא באותו צביקה שרשם שתי קדנציות כושלות במועדון לאורך שנות ה-90'. היום אין איש במכבי שנתלה באחד עשר הניצחונות הרצופים שרשמה הקבוצה מאז הוחלף הצוות המקצועי; החל ממחר, יצטרכו שרף ומכבי להוכיח עצמם מחדש. ינאקיס ואולימפיאקוס כבר לא יכולים לחכות.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully