נאצר מחייך בקבר

גמאל עבד אל-נאצר יכול לנוח על משכבו בשקט – נבחרת מצרים עוזרת לרעיונותיו לחלחל אל התודעה הלאומית והאזורית בכלל. המנהיג המצרי המהפכן משנות החמישים והשישים שאף להחזיר את מצרים לקדמת הבמה ולמקומה הטבעי. לפי תורתו, אותה שטח בחיבורו "הפילוסופיה של המהפכה", מצרים צריכה להיות מובילה ומנהיגה בציר של שלושה מעגלים – הערבי, המוסלמי והאזורי. הישגה של נבחרת הכדורגל של מצרים הערב – זכייה שנייה ברציפות ושישית בסה"כ באליפות אפריקה – מסייעת מאד, כמובן, לביסוס מעמדה של המדינה מצפון היבשת ככוח אזורי משמעותי, גם אם הדבר מוגבל לתחום הספורט בלבד (והוא אף פעם לא מוגבל לתחום הספורט בלבד...).

אבל ההישג הגדול באמת של הנבחרת המצרית בא לידי ביטוי במישור הלאומי – הנבחרת הצליחה במהלך הטורניר לאחד סביבה את האומה הערבית כולה. מספיק היה לשמוע אמש את השדר הערבי ברשת art הסעודית כדי להבין שמאחורי נבחרת מצרים ניצבו אתמול לא רק 70 מיליון אזרחי המדינה, אלא העולם הערבי כולו. השדר, שלא ניסה בשום שלב במשחק להסתיר את נטיותיו ולעתים אף ליווה את קריינותו בקריאות עידוד מתלהבות ומעוררות אמפתיה, הכריז ברגע שהניף הקפטן המצרי אחמד חסן את הגביע: "זהו רגע היסטורי לעם המצרי, ורגע היסטורי לעם הערבי. מזל טוב למצרים, מזל טוב לכל הערבים המוסלמים".

והסיפור לא נגמר שם. מהדורות חדשות, פורטלי ספורט ופורומים של אוהדים מצרים ברחבי האינטרנט הוצפו בברכות של גולשים מכל רחבי העולם הערבי והמוסלמי, מעיראק ועד מאוריטניה, שבברכותיהם חזרו והדגישו את המימד הפאן-ערבי ואת מקומה המרכזי של מצרים בתוכו. דומה היה כאילו היו הם אחרוני המהפכנים הנאצריסטיים של שנות השישים, אז היו רעיונות הפאן-ערביות בשיאם, לפני שספגו מכה אנושה והתפוצצו בפניהם של רבים מהמחזיקים בהם ב-67'.

בפורום של אוהדי נבחרת מצרים בפורטל הספורט הערבי kooora סיפר גולש אלג'יראי שהוא מרגיש ממש כאילו היתה זו נבחרת אלג'יריה שזכתה בתואר, ואוהד סעודי אחר מספר בהתרגשות כיצד פרץ בבכי עם שריקת הסיום. "מזל טוב לאחינו המצרים", כתב בחור בשם עלי אבו חמאד באתר האינטרנט של ערוץ הלוויין אל-ג'זירה. "זהו קודם כל ניצחון לאומה הערבית, לפני שזהו ניצחון של מצרים". מאג'ד אל-קחטאני מסעודיה מוסיף: "היום היינו כולנו מצרים – מעומאן במזרח ועד מרוקו במערב", ואחמד מסודאן טען כי "הפרעונים [כינוייה של נבחרת מצרים] החזירו לנו את הגאווה, בלי להגזים". אוהד אחר ממשיך בקו זה, ומתבל את דבריו במספר אלמנטים דתיים: "אנו מודים לאללה על המתנה יקרת הערך שהעניק לנו, ערבים ומוסלמים, אשר איחדה את לבבות כל הערבים בעקבות הניצחון המוצדק והסעירה את ליבם של עמי ערב כמקשה אחת". על אף שהדת משחקת תפקיד משמעותי בתגובות נוספות, אין בכך כדי להעיד על שינוי בהשפעתה של מצרים בקרב העולם המוסלמי. החיבור בין הפאן-ערביות לאסלאם נתפס כטריוויאלי עבור מרבית מהכותבים, אך משנתו של עבד אל-נאצר מתייחסת לתפקיד הדתי באופן שונה, בהיבט של הסמכות ההלכתית.

באותה נשימה מציינים בגאווה רבים מהמגיבים, ובעיקר אלו מעיראק, כי כעת שולט הכדורגל הערבי והמוסלמי בשתי היבשות אפריקה ואסיה, ובכך לא שוכחים לצרף לחגיגה הפאן-ערבית את זכייתה של עיראק באליפות אסיה בחודש יולי שעבר.

כפי שכבר הוזכר כאן בעבר, גם במישור הפנימי משרתת הצלחתה של הנבחרת אינטרסים של השלטון, ומאחדת את העם המצרי סביב מוטיבים שנמצאים בקונצנזוס. מיד עם סיום המשחק עבר ערוץ הלוויין המצרי בכבלים למתכונת שידורים מיוחדת. הענקת הגביע הועברה בשידור חי, כאשר בתחתית רצה שורת הכיתוב לפיה "הנשיא מובארק מברך את העם המצרי ואת נבחרתו הלאומית לרגל זכייתו באליפות אפריקה בפעם השישית". טוב לדעת.

לאחר-מכן שודרה תוכנית הלילה המנומנמת בדרך כלל "הבית הוא ביתך" במתכונת צבעונית ומלאת חיים, עם דיווחים חיים מהחגיגות בכיכר "תחריר" בקהיר ושיחות טלפון עם בכירי שלטון, אייקוני תרבות ושחקנים ובכירים במשלחת המצרית בגאנה. משתתפי התוכנית צבעו את פניהם בצבעי הלאום וחזרו והדגישו את הפן הלאומי, ואת האולפן עיטרו דגלי המדינה. העניין בלט במיוחד כשבסיום התוכנית שרו כל חברי הפאנל את שירה של הזמרת המצרית האגדית דאלידה "חלווה יא בלדי". שיר זה, בו מבכה הזמרת אשר חיה את מרבית חייה בצרפת את געגועיה למולדתה הישנה, נחשב לאחד השירים המכוננים בתרבות המצרית, ומסמל את שאיפותיה של האומה לשוב גם היא למרכז הבמה החברתית והתרבותית.

אך הנתון המעניין מכולם: לאורך כל רצועת השידורים בערוץ המצרי לא שודרה מהדורת חדשות אחת, גם לא עדכון קצר, ואפילו השורה הרצה עם הדיווחים החיים נפקדה מהמסך. מבחינת המצרים, במהלך ליל אמש לא היה משבר הומניטרי ברצועה, לא היתה מתיחות בציר פילדלפי והעלייה במחירי מוצרי היסוד ויוקר המחיה במצרים נעלמו. את מקומם החליפו אבו טריקה, מוחמד זידאן ושאר בחוריו הגיבורים של חסן שחאתה.

אליפות אפריקה היתה אליפות מעולה, באמת. היה לנו כדורגל ברמה גבוהה, היו בכירי השחקנים בכדורגל האירופי – דרוגבה, אטו, אסיין וג'רמי, היו אוהדים צבעוניים ורועשים והיו מאחורי כל אחת מהנבחרות סיפורים מרתקים. בבוקר שאחרי, צריכים במחלקות הרכש והתכנון של שתי מערכות שידורי הספורט בישראל, ערוץ הספורט וצ'רלטון, להפוך שולחנות, לנער היטב את המסמכים ולשאול את השאלה הקשה: "איך פספסנו את זה?". אז נכון שזה שודר ביורוספורט, אבל את הנגיעה הישראלית לא קיבלנו פה.

הפוטנציאל, מהזווית הישראלית, היה עצום. קרבתה הגיאוגרפית של ישראל ליבשת אפריקה, השחקנים המקומיים שהשתתפו במשחקים והזווית הערבית (לא רק מצרים, גם תוניסיה ומרוקו השתתפו בטורניר. לתוניסיה יש נבחרת מצוינת שרק הנאיביות שלה מנעה ממנה להגיע רחוק יותר מרבע הגמר) – כל אלו צריכים היו לשמש תפאורה וקישור למוצר מצוין, שיסופק לצופה הישראלי ששילם ממיטב כספו עבור חבילות השידורים שמציעים ערוצים אלו. אבל ההזדמנות הוחמצה, ואפילו כתב לא נשלח לסקר האירוע.

בקיץ שעבר הרים ערוץ הספורט הפקה מטורפת ומושקעת של טורניר הקופה אמריקה. המשחקים שודרו בשעות לא הגיוניות בגלל פער השעות, השחקנים שהשתתפו בטורניר (אלו שהואילו בטובם) באו נטולי חשק ותשושים לחלוטין מהעונה שזה עתה הסתיימה. הכדורגל היה ברובו טקטי ומשעמם. לטורניר הנוכחי באפריקה הגיעו השחקנים בשיאה של העונה ולפיכך גם בשיא כושרם הגופני, המשחקים נערכו בשעות הערב המאוחרות, שאפשרו לכל צרכן ממוצע של חבילות הספורט לצפות בהם, והכדורגל ששוחק בטורניר היה אטרקטיבי, מהיר ומהנה, והפיק שיא עגול של 100 שערים בכל הטורניר.

אבל ישנה עוד תקווה מסוימת. בינואר 2010 תיערך האליפות ה-27 באנגולה. טורניר זה צפוי למשוך עניין ציבורי עצום, שכן יהיה זה ניסוי הכלים האחרון של הנבחרות האפריקאיות לפני המונדיאל ב-2010 שייערך ביבשת השחורה בדרום אפריקה. הנבחרות המקומיות בונות על מונדיאל 2010 כאליפות אשר בה תתבצע סוף-סוף הקפיצה הגדולה קדימה של הכדורגל האפריקאי. ואם שם לא תהיה נוכחות של כלי תקשורת טלוויזיוני ישראלי, זה כבר לא יהיה "פספוס". זו תהיה שערורייה.