רולטה גרמנית

לקראת סיום עונת 1996/7 פגשה באיירן מינכן את פרייבורג למשחק ליגה שהסתיים בתיקו 0:0. מאמן הקבוצה, ג'ובאני טראפטוני, ניסה להכריע את המשחק ובמהלך שתוצאותיו הפכו לקלאסיקה בגרמניה, הוציא את יורגן קלינסמן בדקה ה-80 והעלה במקומו את קארסטן לאקיס, חובבן אלמוני, שזה היה משחקו האחרון בקבוצה המפוארת. קלינסמן יצא מהמגרש, אבל למרות אופיו הנינוח בדרך כלל, בעט בשלט פרסומת בצד המגרש ופער בו חור. אחר כך דאג להבהיר לטראפטוני, באיטלקית שוטפת, מה היא דעתו על החילוף.

האקט הצורם לקראת סיום עונתו השנייה של החלוץ האגדי במועדון, סימן למעשה את מערכת היחסים העכורה שלו עם כל מה שסבב את באיירן מינכן. קלינסמן עזב את שטוטגרט ב-1989 ורק ב-1995 חזר למולדתו, כאחד מהחלוצים הטובים בעולם וכאגדה בטוטנהאם עוד בחייו. אלא שהשוואבי פגש במינכן בחיים אחרים, שונים מאלו שהכיר. קלינסמן היה בחור צנוע, שנהג במכונית חיפושית קטנה ותרם לצדקה. לאחת ממסיבות העיתונאים של הקבוצה, כשכל השחקנים הגיעו בחליפות של המועדון, החלוץ הופיע בג'ינס וסווטשרט. קלינסמן הבין מהר מאוד היכן נחת וכבר אחרי עונה ביקש לעזוב, למרות שנותרו לו עוד שנתיים בחוזה. לבסוף נשאר לעונה נוספת. "אולי לא הייתי מסוג השחקנים שיכולים לחיות באווירה הוליוודית, והרי את באיירן כינו אז באיירן הוליווד", הוא נזכר לפני שלוש שנים, בראיון בו סיפר על הקושי לעמוד תחת סיקור תקשורתי מאסיבי ובלתי פוסק.

ב-11 בינואר האחרון נפל דבר בכדורגל הגרמני, כשהנהלת באיירן מינכן הוציאה הודעה רשמית באתר של המועדון, לפיה קלינסמן ייאמן את הקבוצה החל מהקיץ הקרוב. מעבר לכך שהצליחו לשמור על שקט במשך השבועיים בהם קיימו איתו משא ומתן ולהפתיע את "בילד" רודף החשיפות, חברי ההנהלה החליטו להחזיר את החלוץ הסורר, שהקדנציה הראשונה שלו במועדון, אז כשחקן, הייתה מלאת מהמורות. קלינסמן הוכיח במונדיאל האחרון שהוא מאמן מצוין, אבל הבעיות המקצועיות של אחת מהקבוצות השאפתניות ביותר בעולם, יהיו הדאגה האחרונה שלו.

אחרי שבאיירן מינכן סיימה ב-2:2 מול בולטון בגביא אופ"א בנובמבר, מתח אחד מראשי המועדון, קארל היינץ רומיניגה, ביקורת פומבית על הטקטיקה של אוטמאר היצפלד והשווה אותו למורה למתמטיקה. היצפלד הגיב במהירות ואמר: "כשהנשיא של המועדון מותח ביקורת על המאמן שלו, התענוג של המאמן הרבה פחות גדול". בתחילת ינואר כבר הודיע המאמן הוותיק והמעוטר שהוא לא ימשיך עונה נוספת בקבוצה. ככה פתאום, באמצע העונה.

בבאיירן נמצאים שלושה שחקני עבר גדולים שמושכים בחוטים ולפעמים גם מנגנים על העצבים ולהיצפלד פשוט נמאס. פרנץ בקנבאואר, קארל היינץ רומיניגה ואולי הנס שווים ביחד יותר מ-200 הופעות בינלאומיות בנבחרת גרמניה, קרוב ל-1,000 הופעות בבאיירן מינכן והרבה מאוד אגו וחוות דעת. שלושתם מריצים את הקבוצה מאז תחילת שנות ה-90, כשהנס הוא למעשה חבר הנהלה מאז 1979. במרץ 2007 הצטרף אליהם גם פול ברייטנר, עוד שחקן עבר גדול של באיירן ושל הנבחרת. בקנבאואר, הנס ובעיקר רומיניגה, משליטים במועדון לחץ בלתי פוסק לתוצאות, מביעים את דעותיהם השליליות על מאמנים בכל פורום פומבי ויוצרים אווירה מהקשות ביותר בעולם עבור מאמן. אלא שמונדיאל 2006, שהפריח לחיים את הכדורגל הגרמני, לא פסח גם עליהם. היום שלושתם, ושוב, בעיקר רומיניגה, נמצאים בתהליך של חזרה בתשובה מבחינה כדורגלנית.

רומיניגה סימן את קלינסמן עוד בתקופת הטורניר המוצלח בקיץ 2006. כבר אז הכריז שבאיירן תאמץ את הגישה החיובית ממחנה הנבחרת והוא גם היה זה שיצר עם המאמן את הקשר שהוביל לחתימתו על החוזה במועדון הבווארי. המהפכה החשיבתית של חלוץ העבר הגדול קיבלה ביטוי גם באותה ביקורת על היצפלד ובהשוואתו למורה למתמטיקה. מה שהיה טוב עבור באיירן במשך עשרות שנים, לא עושה את העבודה היום. רומיניגה החליט, בצוותא עם שאר חברי ההנהלה, שכדי לחזור להיות כוח גדול גם באירופה, באיירן צריכה לנצוץ ולכייף. אלא שמעל הימים החדשים של באיירן מינכן, אלו שיגיעו בקיץ הקרוב, רובצים יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

יורגן קלינסמן היה אחד מהמועמדים הראשיים לזכות בכל משרה בכירה שהייתה בשוק. ראשי ליברפול שוחחו איתו, טוטנהאם הוזכרה כאופציה, כמו גם מספר נבחרות. "זה יהיה תלוי במועדון, באווירה ובמידת ההתאמה למשפחה שלי", פירט חלוץ העבר כיצד יבחר היכן לעבוד. עוד בימיו כשחקן, קלינסמן חבק עולם. הוא שיחק בגרמניה, איטליה, צרפת ואנגליה ותלה את הנעליים אחרי תקופה קצרה בליגה מקומית בקליפורניה. בזמן שעבר מאז שהתפטר מנבחרת גרמניה, הוא צירף את השפה הספרדית לצרפתית, האיטלקית והאנגלית, אותן הוא דובר בצורה כמעט שוטפת והקפיד לשמור על קשר עם מאמנים שונים בעולם כדי לא לאבד את הטאץ' בזמן שהוא לא עובד.

בשנים האחרונות הוא חי בארצות הברית עם אשתו ושני ילדיו ונהנה מהשקט שהמדינה בה הכדורגל הוא ספורט מאוד משני, יכולה להציע לו. בזמן הזה הפך לחברו הטוב של מאמן נבחרת ארצות הברית לשעבר, ברוס ארינה, הגיע כדי לצפות באימונים שהוא העביר, יצר קשרים עם מומחים אמריקאים לפיזיות, קרא מחקרים במכללת UCLA והעשיר את הידע שלו בספורט בכלל ובכדורגל בפרט.

"זה נהדר שאנחנו יכולים לחיות חיים נורמלים כאן, זה עולם שונה לגמרי, שישתנה ברגע אם נחליט יום אחד לחזור אירופה", סיפר, "הכדורגל לא חלק מהתרבות כאן וזו הסיבה בגללה גם אחרי המונדיאל שום דבר לא השתנה בחיי. אני עדיין יוצא לקניות או לאכול כרגיל, מבלי שאף אחד ישים לב אליי".

קלינסמן מעולם לא הרגיש בבית בגרמניה בכלל ובמינכן בפרט. גם כשחקן וגם כמאמן הוא לא הסתדר עם התקשורת, את חיי המשפחה שלו בחר להעביר בארצות הברית, אבל כעת הוא לקח הימור והחליט לשוב דווקא למוקד העצבים של הכדורגל הגרמני. ימים יגידו אם עשה את הצעד הנכון מבחינתו האישית, אבל גם האלמנטים של חיי המשפחה וההתנהלות מול התקשורת שלא תיתן לו מנוח, לא יהוו את מוקד ההתמודדות הקשה ביותר שלו בקבוצה הלחוצה.

ההגעה של קלינסמן לנבחרת גרמניה סימנה מהפכה חשיבתית ומקצועית. הוא הורה לשחקניו לערוך אימוני אקסטרה בקבוצותיהם ויצר אצלם תחושה של יחידת עילית שמתאמנת עוד ועוד לקראת משימה חשובה. גם לבאיירן הוא יביא את התורות האמריקאיות שלמד. השימוש בתוכנות מחשב לאי אילו ניתוחים של השחקנים ושל הפעילות על הדשא יתפסו תאוצה וכך גם המנטרות הפסיכולוגיות להעלאת הביטחון והערך העצמי אצל השחקנים.

מי שיעמדו בצד ויבחנו כל צעד יהיו פרנץ בקנבאואר, קארל היינץ רומיניגה ואולי הנס. ההימור הפחות נראה לעין במינויו של חלוץ העבר, אבל יחד עם הזאת הגדול ביותר, הוא הויתור של שלושתם על לא מעט מכוחם. קלינסמן הוא מאמן עם תיזות מאוד מבוססות והוא לא ייאחז בציפורניו בעבודה ותוך כדי כך יבלע מהם ביקורות, כפי שעשו מאמנים שקדמו לו. חלוץ העבר צפוי להיות המאמן החזק ביותר שעמד על הקווים של הקבוצה הבווארית. אימונים פתוחים לאלפי אוהדים יחלפו מעולמה של באיירן, תדירות מסיבות העיתונאים תקטן ומעל הכל, חברי ההנהלה יצטרכו ללמוד לשתוק, דבר שהם לא מצטיינים בו. עם הביקורות בתקשורת ועם חיי המשפחה החדשים בבוואריה קלינסמן יתמודד, אבל אם רומיניגה לא יצליח לשלוט ביצר הקשקשת שלו ויפתח את הפה על המאמן, זה יקום ויילך, או שבהתאם לאופיו הדעתני וחסר הפשרות, יענה לכל חבר הנהלה שיפתח את פיו ויחזיר לו מנה אחת אפיים.

כאן לא תהיה לקלינסמן עבודה של מספר ימים אחת לכמה חודשים, אלא השכמה יומיומית לימים ארוכים במתקן האימונים המפואר של באיירן מינכן וחזרה הביתה בשעות מאוחרות. הנהלת הקבוצה רצתה אותו ומינתה אותו, אבל אם תהליך החזרה בתשובה שלה יתברר כדבר חולף, לא תהיה לה בעיה להראות לו את הדרך החוצה. הצורה לא תהיה יפה.

המינוי של יורגן קלינסמן למאמן באיירן מינכן הוא בבחינת הימור גדול והסיכון הוא הדדי. קלינסמן ישים את המוניטין שלו על כף המאזניים מכיוון שהוא מעולם לא אימן קבוצה לפני כן, ועכשיו בחר לקפוץ היישר למים העמוקים עם קבוצה בה בינוניות לא מתקבלת בחשבון בשום שלב. אולם את הסיכון הגדול יותר לקחה באיירן. מעל כל דבר אחר, יחסיו של קלינסמן עם בקנבאואר, רומיניגה והנס הם שיקבעו את עתידו המקצועי במועדון ואת עתידה של הקבוצה.

המשפטים שחוזרים על עצמם שוב ושוב בכל כתבה או טור על קלינסמן, כציטוטים של בכירים או כדעתם של הכותבים, נוגעים ל"שיטות שלו". אותם שגעונות קטנים של המאמן, שבעקבותיהם ספג ביקורות קשות ושלבסוף פערו עיניים לנוכח ההצלחה וגרמו למדינה שלמה להבין שאולי יש מקום להתגמשות. אם יתנו לו לעבוד בשקט, המאמן החדש של באיירן מינכן יתגבר על הקושי שבעבודה מסוג שלא הכיר, משפחתו תתגבר על הקושי שבחיים החדשים ובאיירן תגיע להישגים. אבל יש גם את הצד השני ואחריו אנחנו, אוהדי הכדורגל העולמי, נעקוב בעניין. קלינסמן הוא קוטב אחד, באיירן מינכן ומנהליה השמרניים והדעתניים הם קוטב שני.

אחרי ההכרזה על מינוי יורשו של היצפלד אמר פרנץ בקנבאואר: "אני לא חושב שמדובר בהחלטה אמיצה, אלא בכזו נבונה ומלאת מחשבה. יורגן הצליח עם השיטות שלו בנבחרת ואני משוכנע שהוא יצליח איתן גם בבאיירן". שבועיים מאוחר יותר, כשההתלהבות מעט חלפה ופינתה את מקומה למציאות ולרציונאל, בקנבאואר נשמע קצת יותר מסוייג: "אני יכול רק לקוות שהוא יחזיק מעמד במשך השנתיים של החוזה שלו. מדובר בהתנסות חדשה עבורו והוא יהיה חייב להבין שאימון קבוצה זה דבר שונה מאימון נבחרת לאומית". הקייזר יודע טוב מכולם שרק הזמן ישפוט אם ההימור ההדדי של באיירן מינכן מצד אחד ושל יורגן קלינסמן, שהסכים להגיע אליה, מצד שני, יהיה מתכון להצלחה או לפיצוץ.