לפני כשבוע שאל אותי הבוס, האם הסופרבול הוא לא סוג של אנטי קליימקס, ואיך זה שהאירוע הגדול ביותר בספורט האמריקאי סובל מצניחת אדרנלין שכזו רגע לפני בעיטת הפתיחה.
האמת היא שהוא פשוט צודק. מעקב אחרי האתרים האמריקאים הראה שפשוט אין שום דבר לדווח עליו. עוד טורי פרשנות לעוסים, עוד ראיונות חסרי תוחלת ועוד הצהרות שוליות שתופסות כותרות. פלקסיקו בורס אומר: "ננצח 17:23", טום בריידי מגיב: "וואלה, נשים רק 17 נקודות על הלוח?". זו, חברים, הייתה הכותרת הראשית ברוב העיתונים המקוונים בימים האחרונים. ככה זה כשמייצרים פגרה מלאכותית.
בגלל אסון ה-11 בספטמבר, שדחה את כל הפלייאוף בשבוע, התקיים סופרבול 36 בניו אורלינס שבעה ימים בלבד לאחר גמרי החטיבות. ההייפ שאתו הגיעו סט. לואיס וניו אינגלנד לביג איזי היה גבוה וחדור אדרנלין, ההצהרות כולן נשמעו ברות תוקף ולא ארכאיות והספירה לאחור באמת הייתה ספירה לאחור. אחרי הסופרבול יגיע משחק האבל הגדול של העונה, הפרובול, שאחריו ייצאו חובבי הפוטבול לתעיה גדולה במדבר הצחיח של פגרה בת שבעה חודשים. לא ברור למה צריך להכין אותנו אליה כבר עכשיו.
תקשורת שערורייתית, לא רק כאן
טענות רבות נשמעות כלפי התקשורת הישראלית, במיוחד השבוע. אין ספק שהביקור של שראפובה בישראל הוציא מאיתנו את כל הרע בכל הקשור למציצנות, לכמיהה לצהבהבות וגם לפרובינציאליות. אבל אל לנו לשים את עצמנו במקום הראשון, כי גם כאן יש לנו הרבה מה ללמוד מעמיתינו על גבי הגלובוס.
ביום שלישי פתח ה"סאן" בכותרת ראשית: "אשלי קול נפרד מחברתו". נו, מילא, בהכירנו את ה"סאן", אף אחד לא מתפלא. אבל מה שעברו הפטריוטס והג'איינטס במסיבות העיתונאים מזכיר את אחרוני כתבי הביבים, וכאן כבר מדובר בכתבים יותר "מכובדים", לכאורה. כתבת מקסיקנית, שכנראה הגיעה מראש כדי לעשות פרובוקציות, שאלה את טום בריידי אם יתחתן איתה (וקיבלה תשובה שלילית), ואמרה לאיליי מאנינג שהיא מאוהבת בו. ביל בליצ'יק נשאל שוב ושוב על הקרסול של בריידי, גם כשהיה כבר ברור שהקוורטרבק ישחק. בריידי נשאל "מה ייעודך בחיים?", וענה: "אני אחד שזורק כדורי פוטבול". עיתונאים שאלו שאלות מטומטמות וקיבלו תשובות לא פחות מטומטמות, או כמו שאמר מר גריסון מ"סאות' פארק": "אין שאלות טפשיות, רק אנשים טפשים".
ההתנהלות התקשורתית הזו ספגה ביקורות קשות, ממרצים לתקשורת ועד לעיתונים שסלדו מהפסטיבל. זה לא משהו חדש, אבל במיוחד בשבוע כזה, חשוב שנדע שגם בגזרה הזו אנחנו לא לבד.
כדור פתיחה, כדור שכחה
ולמרות הכל, ברגע שייבעט כדור הפתיחה נזכה לחוויה. למשחקי סופרבול יש נטיה, בדרך כלל, להיות ממוצעים עד חלשים, כשבעשור האחרון דווקא הבליחו לא מעט קלאסיקות, כמו הסופרבולים של 1997, 1999, 2001 או 2003. מאז המפגש העצום בין קרוליינה לפטריוטס, לא ראינו משחק שבאמת הטריף לנו את החושים. להתמודדות הזו יש את כל הכלים להיות אחת שכזו.
זה תלוי בעיקר בג'איינטס. בהנחה שניו אינגלנד תצבור את מנת הנקודות שלה (אני לא רואה את הג'איינטס מחזיקים את הפטריוטס על פחות מ-24 נקודות), ניו יורק צריכה לשים גם היא סקור על הלוח. לפי איך שאיליי מאנינג נראה בינואר, היא יכולה לעשות את זה. המפגש הקודם בין השתיים הסתיים ב-35:38 והיה איכותי ביותר, הלוואי גם על הנוכחי. קרב חפירות לא יהיה כאן, משום ששתי ההגנות לא מספיק דומיננטיות, ולכן חשוב מבחינת הג'איינטס לשמור את ניו אינגלנד כל הזמן בתמונה. פיגור של שתי החזקות כדור (9 נקודות ומעלה) יכריח את מאנינג לזרוק, מה שיהפוך למשחק של חתול ועכבר.
בנימה אישית, הבעיה של כותב שורות אלה היא להסתכל על המשחק בצורה אובייקטיבית ולנתח כאילו הוא לא צד בעניין. זה קצת קשה, בהתחשב בעובדה שאני אוהד של הפטריוטס, והאמת היא שאני אפילו לא מנסה. הליין עומד על 11.5 נקודות לטובת ניו אינגלנד. אני חושב שהיא תעמוד בו.
סנטנה מנגן לנו סולו
בימים שבהם כל אמריקה חושבת רק על הסופרבול, בייסבול הוא לא ממש משחק שמעניין מישהו. העונה תחל רק בסוף מרץ, הקבוצות עדיין לא פתחו אפילו את אימוני האביב והפגרה בשיאה. ובכל זאת, ביום רביעי נפל דבר ב-MLB, כשמינסוטה נתנה הסכמתה להעביר את יוהאן סנטנה לניו יורק מטס.
העסקה עדיין תלויה במספר גורמים וחווה לא מעט קשיים. נכון לכתיבת שורות אלו, היא רחוקה מלהיות סגורה (הדדליין - חצות בין שישי לשבת), אבל היא תצא לפועל, היו סמוכים ובטוחים. בכל מקרה, מדובר כאן בזריקת עידוד מוראלית חשובה מאוד למטס. סנטנה הוא המגיש הטוב ביותר בעולם הבייסבול, מעבר שלו ל-NL הופך את הקבוצה לפייבוריטית ברורה להגיע לוורלד סירייס. למרות הדיבורים על הבדלי הרמות בין ה-NL ל-AL והסוויפ שהנחילה בוסטון לקולורדו בסדרת הגמר האחרונה, אסור לשכוח שנציגת ה-NL זכתה בוורלד סירייס בשלוש משבע הסדרות במילניום הנוכחי, ככה שלהגיע עם סנטנה ופדרו מרטינז (בריא, כמובן) לוורלד סירייס, נותן לך יותר מסיכוי שווה בכל סדרה מול כל קבוצה.
ועם זאת, עדיין אסור לשכוח שבמיוחד בבייסבול שחקן אחד, בוודאי אם הוא מגיש, לא עושה את כל ההבדל. לפני שבקווינס תופרים לעצמם חליפות, החבר'ה שם צריכים להיזכר בעסקאות כמו המעבר של רנדי ג'ונסון ליאנקיז, כדי להבין שבעונה של 162 משחקים הכל פתוח, כי תקלות קורות ומי כמו המטס עצמם יעידו על כך.
בגזרת ה-AL, המרוויחות הגדולות הן, בראש ובראשונה, קליבלנד, דטרויט ושיקגו וייט סוקס, שלא יצטרכו להתמודד עם סנטנה 4-5 פעמים בעונה, כפי שנהגו לעשות בבית שממילא הוא הקשה ביותר ב-MLB. גם בוסטון יכולה לחייך, מאחר שסנטנה לא הגיע ליאנקיז. הפסים עצמם רשמו כישלון גדול, משום שהיו הראשונים להיכנס למרוץ והפסידו את סנטנה ליריבה העירונית. אם זו הפתיחה לעידן האנק סטיינברנר, בברונקס צפויים לעוד כמה שנים של בצורת.