במהלך החודש האחרון, כשמניותיו של וונטיגו קאמינגס גירדו את תחתית הבאר המתכלה והפוינט גארד האמריקאי ראה יותר ספסל מדקות פרקט, הונחה בפניו הצעה מקבוצה אירופאית. גם פרטיזן בלגרד, קבוצתו לשעבר, שהסתבכה בתחתית טבלת בית ג' של היורוליג, אותתה לו על נכונותה לקלוט אותו מחדש. קאמינגס סירב. הוא לא מתגעגע לבלגרד האפורה ולשגרת יומו המייגעת של כדורסלן בסרביה המיושנת. היום, לאחר שנים של נדודים בערים נידחות, הוא חי את החיים הטובים: חוגג, אוכל, שותה, רוקד. גם בחורות, כך מספרים, יש בשפע. כדורסל? ובכן, זה כבר עניין אחר.
בתחילת העונה טענו רבים כי מדובר באריאל מקדונלד החדש. גם הוא, בדומה לרכז האגדי, הגיע לכאן ממדינה קטנה (סרביה); גם הוא עבר מטמורפוזה מקצועית תחת מאמן קשוח וקונסרבטיבי (דושקו וויושביץ') ואימץ את פילוסופיית המשחק האירופאית; גם הוא נחשב למנהיג, שהפך קבוצה צעירה והיפר-אקטיבית לאובר-אצ'יברית (פרטיזן). השניים אפילו דמו בחזות החיצונית. אלא שבפועל התברר כי יכולתו ואופיו של קאמינגס רחוקים ממקדונלד כמזרח ממערב. השפעתו על הנעשה במגרש מינימאלית ונוכחותו בחדר ההלבשה, מעידים גורמים בקבוצה, כמעט ולא מורגשת.
כאשר דנים בנפילתו של קאמינגס, מתנקזת הסוגיה לכדי שתי שאלות מרכזיות: האם מדובר במקרה מצער נוסף של שחקן שקרס נפשית במועדון ההיסטרי ביבשת (ראו ערך בנו אודריך), או שמא של כישרון לא ממומש שקנה את חוזהו במכבי בזכות אותו פרמטר מוכר הצטיינות יתירה בצמד המשחקים מולה ויחסי ציבור משובחים.
עוד בוואלה!
קורבן של השיטה
מספריו של קאמינגס מדברים בעד עצמם: הוא קולע ביורוליג 6.1 נקודות בממוצע (שמיני בקבוצה), ובאחוזים דלים במיוחד (46.4% מ-2, 25% מ-3, 69.2% מהעונשין), מוריד ריבאונד אחד בלבד (11 בקבוצה), מוסר 3 אסיסטים (רביעי בקבוצה), צובר 4.5 נקודות מדד איכות (תשיעי בקבוצה) וכל זאת ב-19:30 דקות (שישי בקבוצה). ב-13 משחקי יורוליג קלע קאמינגס פעמיים בלבד בדאבל-פיגרס, וצבר רק בשני משחקים 10 נקודות מדד ומעלה. בהשוואת התפוקה המשוקללת של כלל הזרים, קאמינגס נמצא הרחק במקום האחרון. וזה עוד מבלי לציין את השמועות באשר לרמת מוסר העבודה, ואת פרשת הג'י-ספוט המביכה בגינה נקנס במשכורת חודשית שלמה.
ההסברים לכישלון רבים ומגוונים. חבריו טוענים כי ייעשה לקאמינגס עוול באם תיבחן תרומתו במונחים מתמטיים בלבד, שכן חשיבותו למארג הקבוצתי לא מתבטאת בהכרח במספרים. "וונטיגו מקריב את הגוף שלו לטובת המערכת, משקיע את כל-כולו בהגנה", אומר אחד מהם. "יש שחקנים שאפשר לבחון רק על פי מספרים התקפיים, אבל לא שחקנים מסוגו: וונטיגו יכניס שכל לקבוצה, חוכמה, יידע לאן לנתב את המשחק. לדעת להעביר כדור לשחקן גבוה ולנצל מיס-מאץ' זה לא דבר שמתבטא בדרך כלל בסטטיסטיקה, אבל זה כדורסל. הוא יוצר מצבים, נותן באלאנס".
אפרופו איזון את החתמתו של קאמינגס הסבירו בכך שצפוי לשחק לצידו של וויל ביינום הפרוע, בכובע המבוגר האחראי, אם כי ביינום נפצע עוד במהלך תקופת ההכנה והשניים כמעט ולא צוותו יחד. גם כשביינום חזר לעניינים, שבועיים בתוך העונה, העדיף צוות המאמנים הקודם לשחק עם השניים ברוטציה. גם היום פותח קאמינגס בחמישייה הקבועה לצידו של יותם הלפרין. אנשי מקצוע שמנסים ללמד סנגוריה על האמריקאי מסבירים כי קאמינגס הוא אולי הקורבן הגדול ביותר של הכאוס בתקופת עודד קטש, מעצם היותו "שחקן שזקוק למסגרת קבוצתית כדי לבוא לידי ביטוי", כפי שאומר דושקו וויושביץ', מאמנו בפרטיזן. בחודשיים הראשונים של העונה שינה קטש אינספור מערכים והרכבים, כיווץ והרחיב את הרוטציה, וקאמינגס הלך לאיבוד.
וויושביץ' מוסיף ומאבחן כי גם פציעתו של ניקולה וויצ'יץ' פגעה בקאמינגס קשות. הכיצד? "בשנים האחרונות וויצ'יץ' היה הפליימייקר העיקרי במכבי. כשהוא בריא וחד, הקבוצה משחקת הרבה יותר טוב, בגלל האיכות והיצירתיות שלו והעובדה שקבוצות משקיעות המון אנרגיות בניסיון לעצור אותו ובכך מקלות על שחקנים אחרים במכבי", מסביר המאמן. "בלי וויצ'יץ' המשחק של מכבי מאוד לא מאוזן, וכשהוא יבריא לחלוטין גם יחזור האיזון בין עמדות 1 ו-5. בחודשיים האחרונים, למעשה, כשחקן היצירתי היחיד בחמישייה, כל העומס נפל על הכתפיים של וונטיגו, וזה לא פשוט".
גורם המקורב לקבוצה מאשר את הדברים, ונוקב בשלוש סיבות אפשריות נוספות לחולשתו של קאמינגס. בראש ובראשונה: הפאסיביות של יותם הלפרין. "היום וונטיגו משחק בעיקר לצד יותם, שבורח מהכדור. אבל צביקה מאוד אוהב את הלפרין, והקרדיט שהלפרין מקבל אוכל את הדקות של וויל, שהיה מראש צריך לשחק יחד עם וונטיגו. עכשיו גם גארסיה נכנס לרוטציה ומשחק הרבה סקנד-גארד, אז ברור איך הדקות של וונטיגו יורדות.
"לפעמים גם קורה שוונטיגו מתחיל בלחץ גדול על הרכז היריב ונכנס לבעיית עבירות", ממשיך הגורם. "עד היום, ברגע שעשה את העבירה השנייה, גם אם היה בטראנס התקפי, הוא ירד לספסל. הכדורסל לא נגמר אחרי שתיים-שלוש עבירות. ובנוסף, רוב המשקל בהתקפה של מכבי נוטה היום פנימה. יש למכבי פרונט-ליין אדיר, ולכן רוב הכדורים הולכים לשחקנים הגבוהים. ממילא זה משאיר פחות כדורים והזדמנויות לשחקני החוץ".
קורבן של ציפיות
בצעירותו קוטלג קאמינגס כאוף-גארד, משמע שחקן שנע ללא הכדור ועוזר רק לעיתים בהובלתו; אריאל מקדונלד היה לרכז טהור. מקדונלד חתם במכבי לאחר חמש עונות של התחשלות באירופה, בליגה הבלגית (1) והסלובנית (4). קאמינגס, לעומתו, הבשיל ביבשת הישנה משך שלוש שנים וחצי, אם כי לא השתקע בשום מדינה ונדד בין איטליה (עונה אחת) לסרביה (שנתיים וחצי, בשתי קדנציות). מקדונלד הוביל את לובליאנה להופעה היסטורית בפיינל פור; קאמינגס סחב את פרטיזן לטופ-16.
וכמובן, ישנו עוד הבדל קטן אחד בין השניים: מקדונלד הגיע למכבי בשיאו, בגיל 27, ושלוש שנים לאחר מכן הוסיף לרזומה גביע אירופה, סגנות והופעה נוספת בפיינל פור. בגיל 26 התדרדרה הקריירה של קאמינגס, בעברו בחירת סיבוב ראשון בדראפט, עד לליגה השנייה באיטליה (וירטוס בולוניה), ובגיל 30 כדרר בהמופארם ורסאץ' האלמונית.
אפשר שהאכזבה הגדולה מקאמינגס מקורה בתיאום ציפיות לקוי בינו ובין הקהל הישראלי, שהרי ההשוואה בין השניים אינה הוגנת מעיקרה עבור בוגר מכללת פיטסבורג. "לא רק מבחינה מקצועית, גם באופי שלו קאמינגס רחוק משחקן כמו מקדונלד", מנתח פרשן הכדורסל הסרבי פז'ה סאריץ', שעקב מקרוב אחר קאמינגס בשנים האחרונות. "הוא יכול להנהיג, אבל יעשה זאת בשקט, בצל. כשהקבוצה לא משחקת טוב, הוא סובל מכך מאוד. למכבי אין כימיה וקאמינגס נפגע. עם קטש הוא היה גרוע יותר, אבל גם היום רואים שקאמינגס לא מבין לחלוטין את התפקיד שלו: איזו אופציה הוא בהתקפה, מה הוא בדיוק צריך לעשות בהגנה. הוא פשוט מבולבל. הדבר היחיד שהפתיע אותי מאוד היה כששמעתי על מה שקרה במועדון יחד עם ביינום. כאן, בבלגרד, הוא בקושי יצא חמש פעמים לאורך העונה".
דרק שארפ ומרכוס פייזר, שניים מחבריו הקרובים של קאמינגס, מנסים גם הם למצוא תשובות. "זו סיטואציה חדשה עבורו. אני לא חושב שוונטיגו שיחק בקבוצה גדולה כמו מכבי בשנים האחרונות", אומר שארפ. "במקרים כאלו כל שחקן צריך לעשות עם עצמו התאמות, למרות שאני לא חושב שיש לוונטיגו, שהיה כוכב בקבוצות הקודמות שלו, בעיה להפוך לרול-פלייר. היום הוא לומד שאין צורך בכך שיקלע הרבה נקודות או שייגע כל הזמן בכדור. יש הרבה שחקנים שיכולים לעשות את הדברים האלה. וונטיגו עוד צריך להסתגל".
פייזר חווה מעבר דומה, מקבוצה אירופאית ננסית (מורסיה, מתחתית הליגה הספרדית), וגם הוא מספר כי "המעבר למועדון גדול משנה אותך. לא כולם מתמודדים עם זה בקלות. וונטיגו מתקשה, נכון, אבל כולנו בקבוצה רואים את זה ומנסים לתת לו ביטחון. אנחנו כל הזמן סביבו. בטווח הרחוק, המעבר הזה יעשה לו רק טוב, כפי שזה עשה לי. עבורי זו אחת העונות הקלות בקריירה: העובדה שאני לא צריך כל משחק גם לזרוק את כל הזריקות ולקחת את כל הריבאונדים עוזרת לי מאוד, כי בעונה שעברה לא הייתי יכול ללכת אחרי משחקים מרוב תשישות. חוץ מזה, יש הרבה שחקני NBA לשעבר שמשחקים באירופה וקולעים בלי סוף, אבל אם הם לא מגיעים לטופ-16 ואז לפיינל פור, מה זה משנה?".
מקורביו של השחקן משוכנעים כי קאמינגס עוד יקיץ מהתרדמת, יאפס את הידית ויציג יכולת טובה הרבה יותר בחלקה השני של העונה. על סמך מה מתבססות התחושות האלה? "כשיגיע המאני-טיים וונטיגו יהיה על המגרש, כי הוא בחור עם אופי", משוכנע אחד מחבריו. "מי ששרד שלוש שנים בסרביה ישרוד גם בתל אביב. וונטיגו יודע בעצמו שהוא צריך לקלוע יותר, אבל גם היום יש לו הרבה דברים אחרים: הוא מנוסה, שקול, יש לו תחושה למשחק בידיים. כשהוא מבין שהוא נקלע לתקופה פחות טובה, הוא לא יזרוק בכוח. מאמנים לא מוותרים על שחקנים כאלו".
"וונטיגו הוא הפוינט גארד שלנו ומעצם התפקיד שלו, הוא המנהיג של הקבוצה", מסכם פייזר את הדיון. "אבל מצד שני, הוא גם אנושי. כולם עוברים עליות וירידות וגם הוא ייצא מזה. דיכאון? איזה דיכאון, בנאדם, הוא מניו-יורק. מי שמגיע מניו-יורק אף פעם לא נכנס לדיכאון".
